עניינימים

• בכל פעם שמישהו ברחוב שואל אותי אם אני יוצאת, במובן של מפנה חנייה, אני מרגישה גאווה גדולה על זה שיש מישהו שחושב שאני מסוגלת לנהוג.

• למה אין שירותים בחנויות ו/או סופרמרקטים? נכון שיכול להיות שאנשים יכנסו רק בשביל להשתין וללכת, אבל מה עם כל אלה שהיו נשארים וקונים הרבה יותר אלמלא השלפוחית המלאה?

• זה רק האף הרגיש שלי או שעצי החרוב התחילו לפרוח?

בטורה האחרון כתבה דנה ספקטור על חברה שלה, שבכל פעם שהיא מכירה בחור חדש היא מאבדת לגמרי את אישיותה ותחביביו הופכים להיות תחביביה. לא שאני בעד כיבוי כל גילוי של טעם אישי בעקבות הכרות, אבל אימוץ תחביבים או לפחות פתיחת עצמך לתחביבים של אחרים זה משהו די חיובי בעיניי שאני בהחלט עושה כשאני מכירה אנשים חדשים.

אולי זאת הנטייה לרצות ללמוד דברים חדשים או המזיכה שלי לאנשים שיש משהו שמלהיב אותם והרצון שלי להבין את ההתלהבות הזאת. זה קורה לי גם הרבה עם מוזיקה וארון הדיסקים שלי מלא במוזיקה שהיתה אהובה על אנשים אחרים ורציתי להקשיב לה בעצמי ולדעת על מה מדובר.

מה רע בלפתוח את עצמך לדברים חדשים? זה לא אומר אימוץ אוטומטי ואני בספק גדול אם אהיה חובבת ספרי פנטזיה אם אפגוש איזה טולקינאי יפה עיניים, אבל אם הוא יהיה נלהב מספיק אני משוכנעת שאבחן מחדש את העניין ואקרא לפחות ספר פנטזיה אחד.

(אמנם הבטחתי את הפוסט הזה כבר מזמן, אבל חיכיתי עד שקלר וסיריל אוריילי יכנסו לתמונה ומשום כך העיכוב. המגיבים מתבקשים שלא לכתוב ספויילרים לגבי העתיד. לטובת אלה שרואים את הסדרה לראשונה).

כבר שבועיים שאני מתמוגגת מכמה שהסדרה הזאת טובה וחכמה, אבל בנוסף לעומק שלה, קשה למצוא עוד סדרת טלוויזיה, בעבר או בהווה, שיש בה כל כך הרבה גברים טובי מראה. משום כך, בואו נשים בצד את המסרים, את הקונפליקטים ואת הכל ונראה מי הגבר השווה ביותר בין כתליו של הכלא השמור אוזוולד. ולהלן המועמדים שלי:

ריאן אוריילי. אוריילי הוא חתיכת פרחח, שלמרות שאין מאחוריו כוח פיזי או קבוצה, הוא מצליח לתחמן את כולם באופן מעורר הערצה. אוריילי הוא לטעמי הגבר המעניין ביותר באוז. יש לו חוכמת רחוב שאין לאף אחד והוא די טפלוני במהותו, אך בהתמודדותו עם הסרטן הוא התגלה כדי טמבל ("אני לא הומו. מה פתאום יש לי מחלה של נקבות"). לכאורה הוא אירי קר ומחושב, אך יחסו אל אחיו מעיד על הרבה חום, הוא מסוגל להתאהב בגלוריה בשיא העדינות ולדאוג שירצחו את בעלה כשהיא מסרבת לו. למרות כל אלה, אוריילי הוא לא ממש הטיפוס שלי.

סיריל אוריילי. סיריל, שאני לא זוכרת מה גרם לפיגור שלו, אבל בפרק של היום זה בטח יתגלה, הוא אחד הגברים הכי יפים באוז, אם מצליחים להתגבר על הדיבור החריג שלו. הוא לא ממש מועמד בקטגוריית הגברים השווים, אבל חשוב לציין את זה.

טוביאס ביצ'ר. ביצ'ר הוא הבחירה הפרטית שלי, אם הוא רק יתגלח. מעבד כנוע הוא הפך למישהו בעל מעמד שכמעט אף אחד לא רוצה להסתבך איתו בגלל היותו משוגע. הוא חכם, משכיל, חתיך (שוב, חוץ מעניין השיער על הפנים) ועוד שנייה הוא מתאהב בגבר השני הכי חתיך בכלא.

כריסטופר קלר. ההומו הכי גברי שיש. הוא ממש נראה מעולה בעיניי, אם כי אופיו מעט בעייתי ומי שעושה עסקים עם שילינגר הנאצי הוא לא חבר שלי. לשמחתי אחרי "אוז" הוא חצה את הקווים והפך להיות שוטר באחת מסדרות הבנות של "חוק וסדר", למרות שאגב כך חלה ירידה כלשהי בגבריות שלו.

קארים סעיד. אם הוא רק היה סותם קצת את הפה ולא מנג'ס כל כך עם הקשקושים המוסלמים שלו.

זה היה חתיכת יום פורה, ששיאו בהכנסי לחנות אוליביה בדיזנגוף סנטר. יצאתי משם עם שלוש פיג'מות ושתי חזיות ועם כמה הערות:

נתחיל בחזיות בשביל הרייטינג. לפני כמה חודשים הגייעו לפה חזיות one size של טריומף (ואם האתר שלהם יטרח לעלות עד שאגמור להעלות את הפוסט הזה, אולי תקבלו לינק). מהידיעה הראשונה בנושא זה כבר נשמע לי חשוד. איך חזייה יכולה להיות בגודל אחיד אם היא אמורה להתאים לגדלים שונים? היום התעלומה נפתרה חלקית. למרות הכיתוב הענק על הקופסה שמבשר על המידה האחידה, כשהופכים את האריזה מגלים שהחזייה הנ"ל מתאימה לקאפ A בהיקף 75, 80 ו-85, קאפ B 70, 75, 80 ו-85, קאפ C 70, 75, 80 וקאפ D 70 ו-75. מנעד מרשים, אבל רחוק מלהתאים לכולן.

אבל הרכישה המשמעותית יותר היתה הפיג'מות. אחת מחומר סינתטי כלשהו (הייתי אומרת סאטן לשם הרושם, אבל אני פוחדת שיבואו לעצור אותי על הונאה) עם בטנה כותנתית ועוד שתיים מפלנל, כלומר כותנה. המוכרת לא מצמצה בכלל כשהיא אמרה לי ש"זה כותנה, זה לא מתכווץ". באיזה עולם פרימיטיבי נטול מייבשי כביסה היא חיה? על שתיים מהפיג'מות (הסינתטית האוף ווייט והפלנל הסגולה) יש כצפוי ציורים של חתולים ולגבי השלישית יש לי קצת רגשות אשמה - היא ורודה עם עננים, בדיוק כמו הפיג'מה ששלומית קיבלה במתנה והיא זאת שהמליצה לי על החנות הזאת. נכון שזה מאוד לא מנומס לקנות פריט לבוש זהה לזה של מישהו אחר, אבל הסיכוי ששתינו נופיע לאיזשהו אירוע עם אותה פיג'מה הוא לא גבוה, כך שאני מקווה שהיא תסלח לי.

לילה טוב וסוף שבוע נעים שיהיה.

(ולא. האתר של טריומף עוד לא עלה).

אתמול חזרתי הביתה מלאת מרץ, או כמו שאומרים בניו אייג'ית: עם הרבה אנרגיות חיוביות, והחלטתי להשקיע אותו (אותן) במטבח. על הפרק עמדה הכנת מוסקה, שלא ידעתי עליה הרבה מלבד היותה כוללת חצילים, בשר ולפעמים גם תפוחי אדמה. עיון קצר בשני מתכונים באינטרנט נתן לי עוד מושג קטן ועוד רעיון, להוסיף גם פלפלים קלויים.

וכך נוצר הפלא: פרסתי חציל גדול לאורכו לפרוסות של סנטימטר אחד. באחת התגובות לאחד המתכונים קראתי שאם נותנים לפרוסות האלה לעמוד קצת עם מלח עליהן, זה מקטין את ספיגת השמן ובזמן אחר מישהו אמר לי שזה מוציא את המרירות מהחציל, אז כך עשיתי.

בינתיים שמתי בכלי עם טיפה מים כמה תפוחי אדמה והכנסתי למיקרו כדי שיתרככו.

חתכתי בצל ושום, טיגנתי אותם, הוספתי חצי קילו בשר בקר טחון וערבבתי עד שהוא יהיה אפרפר, אחר כך הוספתי קופסה של עגבניות מרוסקות, קופסה של רסק עגבניות (לכולם ברור מה ההבדל?), כמה עלי כוסברה (בהזמנה שעשיתי מבלו סנטר ביקשתי פטרוזיליה, אבל הביאו לי כוסברה, אז השתמשתי בה), כמה פירורי פלפל חריף ותבלינים (מלח, פלפל, כמון, פפריקה ומעט כורכום) ונתתי לזה להתבשל.

טיגנתי את פרוסות החציל במחבת עם מעט שמן, עד שהן קיבלו צבע יפה עד חרוך.

הוצאתי את תפוחי האדמה מהמיקרו ופרסתי לפרוסות של 0.8 ס"מ

הכנסתי שלושה פלפלים - אדום, צהוב וכתום - לתנור לקלייה וכשהם היו מוכנים, שמתי לכמה דקות בשקית קוקי ואחר כך קילפתי ופרסתי

בתבנית (שבדיעבד היתה נמוכה מדי) שמתי שכבה של חצילים, מעליה שכבה של תפוחי אדמה, מעליה שכבה של בשר, מעליה עוד שכבה של תפוחי אדמה, מעליה שכבה של פלפלים ובסוף עוד שכבה של חצילים (אולי היתה איפשהו עוד שכבה של פלפלים. אני לא זוכרת).

הכנסתי הכל לתנור ל-35 דקות.

יצא טעים טעים, למרות שכצפוי בשלב המעבר מהתבנית לכלי זה די התפרק. בגלל שכל השכבות האלה היו די גבוהות, אולי כדאי להשתמש בתבנית (או שתיים) של אינגליש קייק. אחר כך אמרו לי שאמורה להיות שם גם גבינה צהובה, אבל אם אתם רוצים שזה יהיה יותר בריא, דעו לכם שחסרונה לא ממש מורגש.

זה לא מאכל לכל יום, בגלל עבודת ההכנה הארוכה, אבל הוא שווה כל דקה שהושקעה בו. הצמחונים מביניכם יכולים אולי להמיר את הבשר בקוטג' מעורבב עם ביצה ופטרוזיליה.

אני: בא לי משהו מתוק. יש לך משהו?

הוא: יש לי סוכריה שלא נגמרת

אני: כן, אבל אלה בדרך כלל באות רק במלוח

* בנים, אל תנסו תשובות כאלה עם אנשים שאתם לא בטוחים במאה אחוז שהם מבינים את ההומור שלכם ויגיבו אליו יפה.

כמו שכתבתי לפני כשבוע, הוצאות הספרים נוטות להעלות את מחירי הספרים ברגע שיוצא סרט המבוסס על אותם ספרים. היום הגיע "הגנן המתמיד", שכזכור עלה במיתוס 25 שקל. במפתיע, על העטיפה הוספה השורה "הספר אשר שימש בסיס לסרט הקולנוע 'הגנן המסור'" והמחיר המומלץ על גב העטיפה הוא 59 שקל, אז שוב כל הכבוד למיתוס על שהם לא העלו את המחיר.

מצד שני, בזמורה ביתן החליטו לא לחכות לרגע האחרון וכבר עכשיו להעלות את המחיר של הספר של הסרט הבא. ב-9 בדצמבר יוצא בארה"ב הגירסה הקולנועית ל"סיפורי נרניה: האריה, המכשפה וארון הבגדים" של ק.ס לואיס. במיתוס מוצעים כרגע ספרי הסדרה ב-50 שקל החתיכה, והספר הראשון בסדרה כבר נושא על כריכתו את כרזת הסרט. חכו שנייה, אני מייד מחפשת לכם את הספרים באתרים אחרים, למרות שבמקרה הזה מדובר גם בתרגומים חדשים ואולי החדש בכל זאת עדיף על הישן.

בכל מקרה, בדיבוק זול יותר.