עניינימים

עם כל הכבוד לגברים חדשים, מטרוסקסואליזם, רגישות ופמיניזם, אני לא חושבת שהייתי יכולה לחיות לאורך זמן עם גבר שאי אפשר לקחת אותו לאי בודד. אני רוצה לדעת שמי שאיתי יגן עליי מפני סכנות כמו אריות, נמרים, ילידים לא ידידותיים וקופי ענק, שיידע לבנות לנו מחסה ושיצוד את ארוחת הערב.

רק אחר כך מגיעים כל השאר: כישורי שיחה, אינטליגנציה, חוש הומור, משיכה מינית וכיוצא באלה. הם אמנם תנאי הכרחי, אך לא מספיק.

עדכון: למען הסר ספק: גם התכונות בפיסקה השנייה הן הכרחיות. אני לא רוצה מישהו שרק יביא לי הביתה גופות של אנטילופות, אבל התכונות הרוחניות/ערכיות לא שוות כלום בלי אלה הראשונות.

חנוכה הגיע מוקדם השנה לביתי הקט וכבר אתמול הכנו פה כמות יפה של לביבות. מה שיפה בלביבות של חנוכה זה שמדובר במאכל היחיד בעולם שהמתכון שלו הולחן ("מה, מה, תפוח אדמה / עם מלח וקמח, ביצה / אם את רוצה, אפשר גם עם בצל / אבל העיקר זה - / מה, מה תפוח אדמה"). משום כך, לא טרחתי למצוא מתכון, אלא פעלתי על פי המתכון המזמר.

מכיוון שיש לי מעבד מזון, שלב גירור תפוחי האדמה היה פשוט במיוחד. בחרתי בגירור גס, כי ככה אני אוהבת. תפוחי האדמה חולקו לשלוש קערות והכנו מהם שלושה סוגי לביבות: קלאסיות, לביבות עם בצל ופרמז'ן ולביבות עם בטטה בתיבול בהרט.

אין תמונות, אבל תאמינו לי שיצא מופלא. למעשה, בשעה זאת מתחממות להן כמה לביבות שנשארו, כשעליהן שמתי מוצרלה באפלו. אולי תהיה תמונה, אם לא אוכל הכל קודם.

כשמחממים סופגניה קטנה במיקרו.

מוגש מטעם ארגון נפגעי חנוכה.

תהיתי אם לפתוח בלוג שבו אתעד את יומן המחלה של שבתאי, אבל החלטתי שלא, כדי שזה לא ישאב אותי ויעציב אותי יותר מהדרוש. בכל אופן, הלילה היה מאוד קשה לכוחותינו. בערך פעם בשעה הוא צרח מכאבים, גורם לי ולנגה להסתכל עליו בדאגה. בבוקר מיהרתי לקחת אותו לוטרינרית שתיתן לו את זריקת הפלא שגורמת לו להיות חתול רגיל לגמרי למשך כשלושה שבועות. בנוסף, הוא קיבל כדורי אנטיביוטיקה וכעת גם הוא וגם אני ניזונים מגילויו של אלכסנדר פלמינג (בעצם, אני לא בטוחה שהאנטיביוטיקה שלו היא על בסיס פניצילין).

ובעוד שבועיים וחצי הוא יחזור לוטרינרית לעקירה של השיניים שסביבן הדלקת (זה הליך ידוע אצל חתולים) ונקווה שבכך ירגע עניין השיניים ונוכל לקבל בשקט את פני המחלות הבאות שלו (שלאו דווקא יבואו. זה לא מדע מדוייק האיידס חתולים הזה).

שבתלוצ'קו במבט מהורהר. הוא עוד יקבור את כולנו

קוראים לי גברת עם סלים ואני זוכרת ימי הולדת (ולא רק אני. היא התוודתה על כך חודשיים קודם). המוח שלי מקטלג מצויין מספרים בתבנית של תאריך וגם יודע לשלוף אותם מצויין. הרבה אחרי ששכחתי איך נראה פרצופו של מישהו, עדיין אזכור מתי יום ההולדת שלו. למעשה, הרבה אחרי ששכחתי את הבנאדם עצמו עדיין אזכור את יום הולדתו.

והבוקר יש לי בעייה. אני זוכרת שיש מישהו שנולד ב-16.12, אבל אני לא זוכרת מי זה. אז מי שלא תהיה או תהיי - שיהיה לך הרבה מזל טוב.

לא שלי, של אודי אורמן ועורכיו ב"פרומו". היום מתפרסמת שם כתבה על טלנובלת האם "רמת אביב ג'", ובמסגרתה מפורטים השחקנים, מה הם עשו אז ומה היום.

משום מה, כותב שם אורמן שמי שגילם את בן זוגה של יעל בר זוהר הוא יהודה לוי, ואף כותב שאחרי הסדרה הוא "זינק לפרסומת לבמבה, השיל ממשקלו, עיצב את שריריו והפך אליל נוער ושחקן מבוקש...".

ובכן, מי ששיחק ברמת אביב ג' כחברה של בר זוהר ואחר כך עשה פרסומת לבמבה הוא ניר שלמון. נכון לחודש אוגוסט שנה זו, לידיעת אורמן, הוא כיכב בגירסה של תלמידי ובוגרי בית צבי ל"אאידה".

עדכון: טוב נו, אז הוא כנראה שיחק בסדרה בתפקיד קטנטן. ב-MSN עשו אותה כתבה לפני חודש וחצי.