עניינימים

• זה רק אני, או שבאמת מורגש זמזום מסויים לקראת הסערה מחר ומחרתיים?

• לקור שיש עכשיו בחוץ אני קוראת "קור מרחיב תודעה". מאוד נחמד להתלבש היטב ולצאת לטייל קצת בחוץ כשרק הפנים חשופות. שיר מומלץ למי שרוצה לשמוע מוזיקה תוך כדי הטיול הזה (למרות שהמוזיקה קצת מפריעה לתודעה להתרחב): Vienna של אולטרווקס, Streets of London וכל שיר המזכיר ערים אירופאיות.

• אמנם לא צריך להאמין לחזאים, אבל אני כבר הזדרזתי לקחת ביום רביעי יום חופש בנסיבות מטאורולוגיות (לא בא לי לצאת מהמיטה כשיש סערה בחוץ)

• מכירים את הביטוי "פטריות אחרי הגשם"? אז הביטוי ההופכי לו הוא "מוניות בזמן הגשם".

• שירות לציבור: נא נתקו מחר בערב את המחשבים מהחשמל וגם כל מכשיר חשמלי אחר שלא בשימוש. לא יודעת כמה סוער יהיה ובכמה סופות ברקים זה ילווה, אבל מוות של מכשירים חשמליים כתוצאה מנפילת מתח פתאומית  הוא עניין מאוד שכיח.

• שירות לציבור 2: 1 כוס "חלב על הבוקר" (חלב מעט מתקתק בטעם וניל של תנובה בקרטון צהוב), 1 מקל קינמון, לחמם במיקרו, להוסיף כפית דבש ומי שרוצה יכול לחזק גם בוויסקי או קוניאק.

(כי אתם לא רואים חדשות? כי העדפתם את "אולפן שישי"?)

כתבתה של ענת גורן במסגרת "שישי", תוכניתם של עפר שלח ורביב דרוקר על האמהות שבנותיהן נרצחו ונסעו השבוע לבקר את אמה של תאיר ראדה.

שנייה אחרי שאישרתי בהצלחה את הפוסט הקודם התבשרתי על סרט חדש של דניאל בורמן הארגנטינאי שיעלה פה בקרוב. בורמן ביים גם את "החיבוק האבוד", שבו מככב דניאל הנדלר, שאותו הוא לקח גם לסרט הזה (שיקרא "לה פמיליה").

אני מחבבת את בורמן לא רק בגלל סרטיו החביבים, אלא כי הוא מביא לי מזל. בזמן שראיתי את "החיבוק האבוד" לפני קצת יותר משנתיים היה לי טלפון שכמובן לא עניתי לו. כשחזרתי הביתה מהסרט חיכתה לי שם נגה, ואז גם התברר שהטלפון היה בשביל לשאול אותי אם בא לי עוד חתול, שאלה שהייתי עונה לה בשלילה. אבל לא עניתי וכך זכיתי לקבל את החתולה היפה, החכמה והמקסימה ביותר במזרח התיכון אם לא בעולם כולו, והכל בגלל בורמן.

קודם כל, אני אהיה מאוד זהירה, אבל יכול להיות שהשיבושים האינסופיים בכל דבר שקשור אליי בשבוע וחצי האחרון, ממגעים במכשירי החשמל ועד מגעים אנושיים כולל כל מה שבאמצע, מתחילים לחלוף. הנה, אני אפילו מצליחה לכתוב פוסט מהעבודה. כלומר, הניסיון הצליח. נראה אם אוכל לאשר את העדכון הזה.

קראתי הבוקר בעיתון ידיעה קטנה על תינוק שאושפז לאחר שהמטפלת מהלה בטעות את המטרנה שלו בחומר ניקוי. הכותרת אמרה שהמטפלת טעתה ובסוף הידיעה נכתב שהיא התנצלה והתנצלותה התקבלה, אבל היא לא טעתה ובטח שלא צריכה להתנצל. מה שקרה זה שמישהו (אחד ההורים? העוזרת?) שם חומר ניקוי כלשהו בתוך הקומקום כדי לנקות אותו והשאיר את זה ככה. מי המטומטם שמשאיר חומרים כימיים בקומקום בבית שהוא לא גר בו לבד? גם אם היו רק אנשים מבוגרים בבית זאת פעולה חסרת אחריות. דבר שני, אני לא מאמינה שעדיין יש אנשים שמנקים קומקומים בחומרים כימיים. אמרתי את זה אלף פעם ואגיד שוב: אבן בקומקום מנקים רק עם מלח לימון. כף, שתיים או 15 בתוך קומקום מלא ולהרתיח. הקומקום אחר כך יהיה מבריק וגם אם תשכחו לשפוך את המים או שלא תשטפו אותו טוב, זה מקסימום לא יהיה טעים, אבל אף אחד לא יורעל מזה.

הפעם זו שריפה בבניין ממול והפעם הבלגן קצת יותר גדול. השכן מוזמן לדווח.

עדכון 1:20: מה שהתחיל את הכל זה פיצוץ בינוני שגם העיר אותי. מדברים ששמעתי זה היה בין שני בניינים. החובשים של מד"א מסתובבים שם משועממים ואחד מהם מצלם דברים במצלמתו האישית.

עדכון 1:26: נראה שבדרך להסתיים. עכשיו רק נותר לברר האם מדובר באירוע תאונתי או שמאבקי הפרוטקשן הרמת גניים הגיעו גם לפה. אני, אגב, התעוררתי מפיצוץ בינוני, אבל אחריו היה עוד אחד קטן ייותר, כך שאי אפשר לדעת.

אפשר עוד קצת נובמבר? כי זה שאך נגמר היה טוב במיוחד.

מבחינת מזג אוויר ההבדל בין נובמבר לדצמבר הוא קצת כמו אוגוסט לספטמבר. בבת אחת ובאופן כמעט שרירותי נהיה חורף ומהפלירטוט הנעים של נובמבר עם הקור, החום, הגשם והשמש, עוברים לדצמבר נוקשה וקר. למרות שבעניין הגשם אולי הגיע הזמן להודות שיש לנו פה בעייה.

(*) השורה הראשונה בפזמון השיר "דצמבר", שכתב אלתרמן והלחין משה וילנסקי.