עניינימים

ביטלתי את כל ערוצי הספורט בתשלום. רק 80 ש"ח לחודש, ובכל זאת אני חייבת לקצץ.

ומעוד חודשיים: ביי ביי פילאטיס, שלום צעדות בפארק ותרגילי בטן מול הטלוויזיה. (480 ש"ח)

זה איום ונורא רק מבחינה רעיונית, כי ממילא לא ממש יצא לי לאחרונה לצפות בערוצים האלה, אבל אין לי ממש ברירה. אני רק מקווה שעד אפריל מצבי ישתפר ואוכל להוציא את ה-90 או 120 דולר שעולה המנוי ל-mlb.tv, כי אם לא זה באמת יהיה אסון.

לפני כשבוע וחצי הקפאתי את המנוי שלי לעיתון עד 31 בדצמבר. היו לזה כל מיני סיבות, אבל אחת מהן היתה לבדוק האם אני יכולה להסתדר בלעדיו. המסקנה היא שזה אפשרי, אבל מאוד קשה ואין ממש סיבה לעשות את זה. הריקנות בבקרים היא די גדולה, ונכון שאפשר לצפות בתוכניות הבוקר, אבל לצערי לפעמים אני מתעוררת ממש מוקדם, עוד לפני תוכניות הבוקר. לעיתון יש בשבילי פונקציה מאוד ברורה - הוא אמור לעזור לי להתאקלם ליום החדש שבחוץ, ולהקל עליי את המעבר ממיטתי החמה לקור, המטפורי והאמיתי, שבחוץ.

ועוד בענייני התנתקות. בימים מלחמתיים כאלה אני לא כל כך אוהבת את העבודה שלי והייתי מעדיפה להתרכז בחדשות ולא בכל הסלביאדה השטותניקית שאני מתעסקת איתה בדרך כלל. למעשה הייתי כל היום עם טלוויזיה פתוחה על גלי צה"ל.

ולמרות הסעיף הקודם, בראשון הבא עולה ביס העונה השנייה של "מסכים", שאני מאוד מחבבת, ובהוט עולה הסדרה המדוברת "תמרות עשן", שאני מקווה שהקצב שלה יתאים לצופים תאבי הריגושים, כי היא קצת אטית. עוד מיום ראשון הבא, גם בהוט וגם ביס, שידור יומי של כל פרקי "שולחן לחמישה" (ב-21:50), וב-13 בינואר עונה חדשה של "אמריקן איידול". באופן אישי הייתי מסתפקת בשידור ביס סטארז בייס (והוט פמילי) שלושה ימים אחרי שידור הפרק בארה"ב, אבל יקיר הבלוג החדש הבהיר לי חד משמעית שהוא מוכן לחכות לכל היותר יום אחד.

 זה לא שלא צפיתי בעונה הראשונה של "הישרדות" וב"אח הגדול" מתוך איזושהי אידאולוגיה נחרצת לגבי תוכניות ריאליטי. זה פשוט שאין לי זמן ואיכשהו קרה שלמרות תוכניותיי לצפות ולהתמכר, זה לא יצא. גם היום, למשל, אני בהחלט מתכוונת להתיישב (לשכב למעשה, כי יש טלוויזיה בחדר השינה) מול התוכנית הראשונה של "הישרדות: איי הפנינה", אלא שבהתחשב בעובדה שהייתי ערה בערך משתיים וחצי עד ארבע וחצי, סביר להניח שאירדם אחרי עשר דקות. ביום שישי כבר יש לי תוכניות לזמן השידור ואחר כך סביר שכבר אאבד עניין.

 אתמול ראיתי בקניון ילדה כבת 4 (אני לא מבינה בילדים. העד השני לאירוע מוזמן לתקן אותי) עומדת לבד ובוכה. שאלתי אותה מה קרה והיא אמרה לי שהיא איבדה את אמא שלה. בעבר כבר דמיינתי סיטואציה כזאת, אבל בניגוד לדמיונות הגבורה שלי, לא ממש ידעתי מה לעשות, אז מסרתי אותה לידיו של השומר וביקשתי שיקרא למישהו בקשר ושיטפלו בזה.

 "סיפורים לפני השינה" הוא סרט ממש מתוק. הוא אמנם לא סרט לאנשים מבוגרים (אלא אם כן אתם מבוגרים שחושבים כמו בני 12 לכל היותר), אבל הורים שמחפשים לאן לקחת את הילדים בחופש חנוכה בהחלט יכולים ללכת אליו (בתנאי שהילדים ראו כבר את "בולט"). מה שכן, זה סרט באנגלית עם תרגום, אז הוא לא מיועד (גם תוכנית) לילדים ממש קטנים.

 ואיזה כיף זה גשם, אה? אמנם לא נעים להיות בחוץ, אבל התכרבלות כשבחוץ יש גשם היא כיפית במיוחד.

אתמול בבוקר ראיתי יונה בלי כף רגל. כל החלק של האצבעות ברגלה השמאלית היה חסר והיא פשוט צלעה על הגדם. זה היה מראה קורע לב. כמעט התחלתי לבכות ברחוב ורגשות עזים של רחמים כלפי היונה המסכנה צפו ועלו בי.

ואז אחרי כמה דקות חשבתי שבעצם גם בלי כף הרגל החסרה היונה הזאת מתפקדת לא רע. היא מסתובבת עם שאר חברותיה היונות ולא נשארת בבית לבכות את מר גורלה. יכול להיות שקצת יותר קשה לה לעמוד במקום לא ישר ולא יציב, שדורש אחיזה של הציפורניים, אבל כנראה שהיא למדה להסתדר עם זה, והכי חשוב - הנכות שלה לא מונעת ממנה לעוף.

ואחרי עוד כמה דקות חשבתי שזה בדיוק היחס שלנו לבני אדם נכים. התחושה הראשונית היא רחמים, אבל קצת מיותר לרחם על מי שמצליח לחיות לא רע למרות המוגבלות. הרי כולנו מסתגלים לחיים וצריכים לעקוף מכשולים גם אם אין לנו אחוזי נכות מוגדרים. נכות פיזית היא רק עניין טכני. החלק החשוב הוא להיות מסוגלים לעוף, ושכל אחד יחליף את המטפורה הזאת במה שהוא רוצה.

גיא הוא מישהו שעובד איתי. כלומר לא ממש איתי, אבל אנחנו חולקים קומה ודרכינו מצטלבות פה ושם. אתמול הוא סיפר לי שהוא תרם דם. בירכתי אותו על אזרחותו הטובה, אבל אז עצרתי ושאלתי אותו איך זה יכול להיות, כי גיא הוא גם הומו, וחוקי מד"א קובעים כי הומואים לא יכולים לתרום דם. אז הוא סיפר לי איך זה יכול להיות וביקשתי ממנו שיכתוב פה פוסט אורח. אגב, למרות שלא היה אכפת לו לכתוב בשמו המלא, החלטתי בכל זאת לבחור לו שם בדוי. קראו לי פרנואידית, אבל לא רציתי שבמקרה מישהו מבנק הדם יקרא את זה ויילך להשמיד את המנה שלו.

אני בן של ההורים שלי. אני אח. אני עובד ב"מעריב". אני משלם מיסים. אני שומר על החוק. אני אוכל בריא ומתעמל שלוש פעמים בשבוע. אני הומו.

כל אחת מההגדרות האלה נכונה לגבי, אבל אחת מהן הופכת אותי לאזרח סוג ז' כשזה מגיע לתרומות דם.

ביום ראשון השבוע, 21.12, הגיעו אנשי מגן דוד אדום אל בית "מעריב" במטרה להקיז את דמם את עובדי העיתון שמוכנים לתת עוד קצת מדמם המדולל ממילא. זו מטרה נעלה, במיוחד עבור מי שחווה שהות ממושכת בבית חולים בגלל מחלה שלו או של אהוביו, ולא היה מישהו יותר שמח ממני לתת כמעט חצי ליטר מדמי עבור כל מאן דבעי, ללא הבדל דת, גזע ומין.

יחד עם זאת, מכעיס אותי מאוד הצורך לשקר בטופס הבקשה לתרום דם. תחת הסעיף "האם קיימת משכב זכר משנת 1977?" אני נאלץ להקיף את התשובה "לא", ולחזור כמה שנים אחורה, לימים שבהם גבר ששוכב עם גבר עבר על החוק. סטיגמות זה דבר חביב ומשעשע למדי, אבל השאלה צריכה להיות "האם קיימת יחסי מין לא מוגנים?". להזכירכם, גם סטרייטים יכולים להידבק באיידס ובשלל הפתעות לא נעימות אחרות. אין שום הסבר הגיוני שבגללו התרומה שלי צריכה ללכת לפח האשפה רק בגלל שאני מעדיף יצור שיש לו זין שיחמם אותי בלילה.

היו כמה קולות בעיתון שקראו להחרים את ההתרמה, ואני מבין את המקום שממנו הם הושמעו, אבל כשזה מגיע לנושא חשוב כמו הצלת חיים אני מעדיף לבלוע את העלבון הצורב ולתרום למען האנשים במדינה שלי. את הדרך לשינוי הניסוח נצטרך לעבור בצורה אחרת, כזו שלא תפגע במי שתלוי בתרומות הדם היקרות האלה. נצטרך לעבור בכנסת, במשרדי הנהלת מגן דוד אדום וכל מי שיקשיב, אבל תמשיכו לתרום דם, גם אם אתם הומואים. יש אנשים שתלויים בכם.

להוט דרושים אנשי שירות. לפיכך הם פרסמו שלטים ענקיים שבהם נכתב "דרושים מהפכנים" ורואים את צ'ה גווארה בתמונתו הידועה + אוזניות ומיקרופון של מוקדן שירות. זה כמובן לא מקורי ולא יצירתי, אבל זאת לא הבעיה עם השלט הזה.

קודם כל, תהיו בטוחים שהדבר האחרון שמחפשים במוקד השירות של הוט זה אנשים מהפכנים. בצעירותי הייתי בכמה וכמה מבחנים שעושים לאנשים המיועדים להיות אנשי שירות, והתרשמתי שהם בעיקר מחפשים קונפורמיסטים שלא עושים בעיות. (טיפ: כששואלים אתכם אם הייתם מעירים למנהלת המשמרת אם היא היתה עושה משהו לא נכון לדעתכם, רצוי לא לענות בחיוב. רצוי להגיד שהיא בטח יודעת מה היא עושה. אתם מוזמנים לנחש מה אני עניתי).

דבר שני, גווארה התנגד בכל מאודו לאימפריאליזם הקפיטליסטי. אין שום סיכוי בעולם שהוא היה מוכן אפילו להתקרב לחברה כמו הוט, שמסמלת מאוד את חברת השפע הקפיטליסטית.

ודבר שלישי, גווארה אחראי להוצאות להורג של לא מעט אנשים. כמה לא מעט? תלוי את מי שואלים, אבל זה בטח לא משהו שחברה כמו הוט היתה רוצה להתגאות בו, שיש להם מוקדן שירות רוצח.

צילום: יעל