 כינוי:
בת: 53 תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
פברואר 2003
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | | | 1 | | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | |
| 2/2003
הנון-סטורי של השבוע: הטבעת נפלה
כותרת מדורו השבועי של נתן זהבי בזמן תל אביב מבשרת על "תעלומת הטבעת האבודה". כותרת המשנה מפרטת כך: "יוסי הבי נרצח לפני שנה בפיגוע בסי פוד מרקט. בשבוע שעבר נהרגה בתו סימה בתאונת דרכים. בין חפציה לא מצאו בני המשפחה את הטבעת היקרה שקיבלה מאביה לפני מותו. המשפחה חשדה כי הטבעת נגנבה. המדור חיפש ומצא".
הקורא הרגיש מרגיש נסער למקרא המשנה הנ"ל וכבר חושב לעצמו איזה אנשים מסוגלים לעשות דבר כזה ולאן התדרדרנו. הקורא הסבלן קורא את המדור ומגלה שלא היה ולא נברא. בני המשפחה אמנם חשבו שהטבעת נגנבה, אבל מסתבר שהם פשוט לא הבחינו בה בשקית החפצים של המנוחה. בקיצור, 700 מילה על כלום. על סיפור שלא קיים. (מבלי לגרוע מהטרגיות שבעצם המוות של האב ובתו).
| |
ממצפה רמון למכתש רמון
התחלנו את החודש עם אילן רמון ולכן גם נסיים אותו באותו נושא. לפני כמה ימים קראתי איפשהו שבגלל שלא היו השנה שום גיבורים קולנועיים מובהקים (כי היו בעיקר סרטי המשך), לילדים השנה אין למי להתחפש והם חוזרים לתחפושות הקלאסיות, קאובויז (או, קובואים כמו שנהוג להגיד) ושות'.
והנה היום אני קוראת במעריב שהתחפושת המבוקשת כעת בקרב הילדים היא סרבל נאס"א כתום כמו של אילן רמון, עם כל הסמלים הרלוונטיים. קצת מחמם את הלב לראות שיש לילדים גיבור כחול לבן ומצד שני, אני תוהה מי היזם שחשב לייצר תחפושות כאלה וכמה זמן זה לקח לו.
איש שהתחפש לאילן רמון
| |
להכנס במרץ למרץ
זהו, עוד שבע שעות נגמר החודש, ומכיוון שהמערכת פה תיקח את כל מה שנכתב בפברואר ותניח בארכיון, תסלחו לי על כך שלא אכתוב היום שום דבר משמעותי.
ואם לא משמעותי, הרשו לי לחזור שוב לטורה של ליהיא לפיד, שהפך לחביב עלי באופן ביזארי כלשהו. ומה היום במדור? (בין השאר). חמישה דברים שצריך להתחיל לפני גיל 32. מכיוון שיש לי עוד קצת פחות מחודש וחצי עד לתאריך היעד, בואו נראה מה כבר הספקתי.
1. התעמלות. את זה עשיתי הרבה קודם ומכיוון שבשנים האחרונות אני גרה בקומה שלישית בלי מעלית, אני רואה את עצמי פטורה מלהתעמל באופן מסודר.
2. טיפול פסיכולוגי. לא יצא. אני שייכת לאסכולה הגורסת שאם יש לי 250 שקל פנויים (כמה עולה היום שעה אצל פסיכולוג?), מוטב להוציא אותם על שמלה או איזה קרם פנים (בניגוד לבנות "סקס והעיר", אף פעם לא הייתי בעניין של נעליים) - זה גם מחזיק הרבה יותר משעה וגם גורם למצב רוח טוב בהרבה.
3. תוכנית חסכון. יש, תודה. מהשניה שהשתחררתי מהצבא. לא אותה אחת כל הזמן, כי בתקופות העוני שלי כשהגיעה נקודת יציאה פדיתי כבר איזו תוכנית או שתיים, אבל מבחינת אחריות כלכלית לא צריך לדאוג לי.
4. ללמוד להתווכח על כסף (כי מגיע לך יותר). ע"ע סעיף קודם.
5. להודות (בפני עצמך) שאת רוצה סקס לא פחות ממנו. סליחה, ליהיא, אבל מה הבעיה להודות בזה? יש הרבה יותר בחורות בעולם שצריכות ללמוד להודות שהן לא רוצות סקס.
שבת שלום
| |
תפקחו את העיניים תסתכלו סביב
צירוף מקרים משעשע (בערך) התקיים היום בין דפי עיתון הארץ. לעיתון צורפה חוברת פרסומית קטנה שתכליתה החתמת מנויים למגזין הילדים "עיניים" ובאותו הזמן צורף גם מוסך פרסומי הנושא את אותו שם בדיוק ("עיניים"), ועוסק בעניינים סמי רפואיים הקשורים לאיברי הראייה שלנו. ונשאלת השאלה האם המוסף הפרסומי לא מפר בעצם שמו את זכויות היוצרים של המגזין, או ש"עיניים" זאת מילה מקובלת מספיק בשביל שאי אפשר יהיה לקבל עליה זכויות, גם כשמדובר בשם של עיתון או מוסף.
| |
מנזקי הסופה (מה שלא יכולתם לקרוא בעיתון)
היום לא ממש צריך לקרוא עיתון. כל אחד מכם יכול לנחש בעצמו את הכותרות ומה שנכתב מתחתן. שוב סערה, שוב שלג, שוב הודעה למנויי הארץ בירושלים בנוגע לנקודות חלוקת העיתון (האמת שזה היה כבר אתמול) ושוב תמונות של ילדים בשלג.
לכן, כשירות לקוראי הבלוג הזה, אתם מוזמנים להשאיר פה דיווחים על מזג האוויר שלא מופיעים בעיתונים. הנה אחד לדוגמא:
הנפגעות העיקריות ממזג האוויר הסוער הן דווקא המטריות. תזונה לקויה וחסכנות יתר גורמות לכך שהשלד של רוב מטריות ארצנו חלש מדי והן לא מסוגלות לעמוד ברוח של מעל 10 קשר. בדרכי לעבודה אני צריכה לעבור על אחד הגשרים שחוצים את דרך פתח תקווה. על הגשר הרוח חזקה עוד יותר וכשעברתי שם הבוקר נגלה לעיני מחזה מזעזע: לא פחות מחמש גוויות מעוותות של מטריות היו זרוקות על הגשר ולמרגלותיו. קצין משטרה שהגיע לאזור האסון אמר כי הוא ראה הרבה מראות קשים בחייו, אך בעיוותים קשים כאלה הוא עוד לא נתקל. מהמכון הפתולוגי נמסר כי הנפגעות סובלות משברים קשים והתעקמות שאין להחלים ממנה, כנראה בגלל אופי הארוע והתנאים ששררו באזור.
| |
כל העיר כמרקחה
בגלריה מסופר היום (ואולי נקרא על זה בהרחבה ביום חמישי ב"מי נגד מי", לכו תדעו) על הודעת התנצלות בולטת במיוחד שבה התנצל העיתון על כתבה שהתפרסמה בנוגע לעו"ד אביגדור קלגסבלד ועוד נכתב בה כי הכתב האחראי לכתבה פוטר. עובדי המערכת מצדם הגיבו בעצומה זועמת ועורך המשנה אף התפטר מתפקידו.
מודעת ההתנצלות והפיטורים באו לאחר שקלגסבלד איים בתביעת דיבה. בשנים האחרונות נדמה שרשת שוקן הפכה ליעד מועדף מבחינת תביעות דיבה והפסיקות נוטות להיות לרעתה (אם כי, במשפט הדיבה של לוני הרציקוביץ' נגד העיר, שבו הפסיד הצד האחרון, הוגש ערעור וייקח עוד זמן עד להכרעה סופית). החלק הבעייתי בסיפור זה הוא חוסר עמידת העורך מאחורי הכתב שלו. בכל מקרה, אם אתם הולכים לכתוב כתבה שיש בה דברים לא נעימים, תשתדלו שמושא הכתבה שלכם לא יהיה עורך דין.
| |
כותבים כותבים (על) כותבים
אחת הביקורות שמושמעות באופן תדיר כלפי מנחי תכניות האירוח בטלוויזיה היא שהם נוהגים להזמין לתכניות שלהם זה את זה במין מעגל אחד גדול ודביק. בעיתונים, לעומת זאת, נהוג לכתוב על העיתון המתחרה רק כשמדובר בדיווח על פאשלות או על חקירה פלילית שנפתחה כלפי מי מאנשי העיתון.
אבל בשבועות האחרונים פתאום צצו שתי סנוניות שלא ברור אם הן מבשרות משהו בצורת כתבות שבהן עיתונאים מראיינים עיתונאים בעיתון מתחרה שעוסקים באותו תחום. לפני מספר שבועות התפרסה בעיתון העיר כתבה של תמרה שרייבר, כותבת בדי.ג'יי העיר וכותבת מדור הלילה בעכבר העיר, שבה היא ראיינה את אביה בן דוד, שכותבת את מדור הלילה בעיתון תל אביב המתחרה, ובגיליון האחרון של רייטינג התפרסם ראיון עם מיטל גלם, שכותבת בפנאי פלוס המתחרה.
ואגב, נדמה לי שהעיר ורייטינג הם העיתונים היחידים שאין להם גרסת אונליין. כלומר, גם לידיעות אין, אבל יש את וויינט שמדי פעם מפרסם כתבות מידיעות.
| |
לשלם בקרדיט
חדי העין והקטנוניים שבין הקוראים (בלי שמות) בטח שמו לב שממוסף סופשבוע של מעריב היום נעדרת בוקסת הקרדיטים. מן המפורסמות היא שבוקסת הקרדיטים בעיתונים היא עניין שקברניטי העיתון משקיעים בו חשיבה רבה ומאומצת ולמרות גודלה הקטן יש בבוקסה הזאת המון משחקי כבוד ואגו. אז בסדר, אוריה שביט פוטר וכפי הנראה הוא כבר לא ערך את הגיליון הנוכחי ולא ברור אם אבי זילברברג נכנס כבר לתפקידו ומי באמת ערך את העיתון - אבל מה עם כל שאר האנשים שהיו רשומים שם? הזוטרים שבין מקבלי הקרדיטים - המגיהים, הגרפיקאים, המשכתבים - האם לא מגיע להם קרדיט למרות מאבקי הכוחות בצמרת השבועון? אי אפשר היה להשאיר את הבוקסה כמו שהיא ורק להוריד את הקרדיט לעורך?
| |
מירוץ הלפיד
נפל דבר בעולם המוספים בארץ. יאיר לפיד, האיש והג'ל והגירושים והחזרה הביתה, עוזב שוב את הבית, אבל הפעם לא מדובר בביתו הפרטי, אלא בעיתון מעריב, שהיה לו כבית במשך שנים רבות.
בידיעה שמתפרסמת הערב בגלובס נאמר ששכרו החודשי של לפיד בידיעות יעמוד על 150 אלף שקל. כמו שלי. בערך.
| |
מעריב נוקם
כזכור, מעריב פרסם שנערות ליווי מוברחות לארץ וידיעות שמח לאידו וגילה שמדובר בתמונה פיקטיבית מהאינטרנט (ובסוף התברר שגם בידיעות טעו. התמונה היתה אמיתית, אבל לה מפה ולא מעכשיו) - ועכשיו הגיעה נקמתו של מעריב.
אתמול התפרסמה בידיעות ידיעה על כך שבלגיה מחרימה את ישראל ולא תמכור לה נשק. היום, לעומת זאת, מפרסם מעריב שלא היה ולא נברא ושמקור הידיעה הוא באינטרנט.
"המידע שפורסם ב'ידיעות' הועבר שלשום גם למערכת 'מעריב', על ידי גולש צעיר ברשת האינטרנט שדרש מאות דולרים תמורת פרסומו. המידע נבדק על ידי כתבי 'מעריב', התגלה כמופרך, ולכן לא פורסם בעיתון".
הבשורה הטובה היא ששני העיתונים הגדולים גילו את האינטרנט, אבל שניהם עדיין לא יודעים להשתמש בו (בה?) כמו שצריך.
*** הידיעה הראשונה על הסיפור הגיעה בסל האדום על ידי המאזין אלי סקופר ***
| |
לדף הבא
דפים:
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
