עניינימים

לאיזה בעל מקצוע לא תזדקקו אם תצליחו להגיד את שמו?

מצד אחד, מה אני מבינה? מצד שני, אם בטעות אצדק, אוכל להסתובב אחר כך יומיים שלמים עם חיוך זחוח על פרצופי. לכן, לקחתי את רשימת המועמדים ובעזרת תמהיל מוזר של שיקולים קרים מצד אחד והחלטות סובייקטיביות מצד שני, הנה ההימורים שלי לזוכים בטקס האוסקר שיתקיים הלילה.

סרט: "שר הטבעות: שיבת המלך". טוב, זה קל. ובכל זאת, ראוי לציין שהעובדה שלדעתי, בחורה ששונאת פנטזיות, מגיע אוסקר לשרה"ט היא היא ההישג האמיתי של פיטר ג'קסון. זה באמת היה קל

שחקן: ביל מוריי. הלב אומר ג'וני דפ המאמי, הראש אומר שון פן, אבל הספקולנטית שבי, שחושבת ש"אבודים בטוקיו" לא יקח את כל הפרסים שניבאו לו, סבורה שזה יהיה פרס הניחומים שלו. אה, וגם בן קינגסלי שיחק מצויין, אבל זה כנראה לא יעזור לו. אהם, טעות ראשונה

שחקנית: שרליז ת'רון. באופן אישי הייתי מעדיפה שקישה קאסל-יוז או סמנתה מורטון יזכו (על "לרכוב על הלווייתן" ו"באמריקה" בהתאמה), כי שתיהן שיחקו בשני סרטים שאהבתי עד מאוד והזלתי בהם דמעות כמים, אבל אין להן ממש סיכוי מול ת'רון שמשחקת רוצחת סדרתית והמאפרים עשו עליה עבודה נפלאה. גם זכייה צפויה

סרט אנימציה: "מוצאים את נמו". גם זאת בחירה קלה, למרות ש"שלישיית בלוויל" נותן לו פייט הגון. ועוד אחת

שחקן משנה: בניסיו דל טורו. לכאורה, פרס האוסקר מגיע לטים רובינס, ששיחק נפלא ב"מיסטיק ריבר", אבל בחוצפה של מי שלא למדה פסיכולוגיה מעולם, אני אעז לטעון שלאנשים, גם אם הם לא מודעים לכך, יהיה קשה לבחור במי שמגלם את הקורבן המושלם. אהם, טעות שנייה

שחקנית משנה: רנה זלווגר. אני לא סובלת אותה, אבל ב"קולד מאונטן" היא שיחקה ממש טוב. חייה ישתנו מהקצה אל הקצה?

בימוי: קלינט איסטווד. בעיקר מסיבות חשבונאיות, כי השחקן ושחקן המשנה של הסרט לא יזכו וכי איסטווד הוא סוג של גיבור אמריקאי. דווקא פיטר, פיטר, פיטר פיטר

תסריט מקורי: "באמריקה". אין לי הסבר מנומק מלבד העובדה שכל כך אהבתי את הסרט. לא ציפיתי לקלוע בקטגורייה הזאת

תסריט מעובד: "שר הטבעות: שיבת המלך". הכלל שהנחה אותי בקטגוריה זאת: אם לא יודעים מה לבחור, הזוכה יהיה שרה"ט. אה, וגדולים וחכמים ממני מסבירים את הזכייה של שרה"ט בקטגוריה הזאת בכך שמדובר בתסריט של שלושה סרטים ולא אחד. צדקו הגדולים והחכמים

הסרט הזר: "שיחות נפש". לא ראיתי אבל כולם מהללים. וכולם צודקים

צילום: "עיר האלוהים". בכלל לא סרט אמריקאי ואחת ההפתעות של הכרזת המועמדים, לאחר שזכה בארבע מועמדויות נחשבות (בימוי, תסריט, עריכה וצילום). מבין הסרטים שראיתי בקטגוריה זו, הוא פשוט מצולם הכי טוב. זה היה הימור מופרך מלכתחילה (למרות שגם לתת את הפרס ל"אדון ומפקד" היה מופרך)

עריכה: "שר הטבעות: שיבת המלך". אין לי מושג ואני לא יודעת להעריך עבודת עריכה בסרטים. ראו קטגוריית התסריט המעובד. חבל שלא השתמשתי בשיטה של עצמי יותר

עיצוב אמנותי: "הסמוראי האחרון". מעכשיו אין נימוקים. אם אין נימוקים איך זה שלא בחרתי בשרה"ט? שערוריה

איפור: "שודדי הקאריביים, קללת הפנינה השחורה". ושום פרס לחבר'ה של ג'וני?

אפקטים ויזואליים: "שר הטבעות: שיבת המלך". אי אפשר היה לטעות פה

סרט תעודה: "לתפוס את הפרידמנים". לא שראיתי משהו אחר מרשימת המועמדים, אבל מהסרט הזה התרשמתי עמוקות. וחברי האקדמיה קצת פחות

נו, מזל שתחילת חודש היום. מייד אעלה פוסט חדש שידחק את הפוסט הזה לעמוד הקודם

סיימתי הרגע לדפדף בגיליון החדש של רייטינג ומישהו צריך להגיד את הדברים הקשים: לעיתון הזה דרוש עורך. יובל נתן עסוק בתוכנית הטלוויזיה שלו (תוכנית חדשות בידור בערוץ 10 אם אני זוכרת נכון. מוצא הלינק יזכה לחיים טובים) וכנראה נשבר לו הזין לגמרי מהעיתון.

זה מתחיל מהעמוד הפותח שבו נתן מתבכיין על בלוק יצירתי ולכן כותב רק פיסקה אחת ואת המקום החסר ממלא בתמונה של מיכל ינאי (קוראת רייטנג, אלא מה) וממשיך בכתבה שבה כונסו כמה מכותבי המכתבים למערכת האובססיביים לשיחה על העיתון (והנה חוויותיה של אחת מהן, כפי שנכתבו בבלוגה. מיותר לציין שהתוצאה שבעיתון הרבה פחות מוצלחת). אבל ההתדרדרות התחילה הרבה קודם. כרגע רייטינג נראה עיתון מחופף שמלקק לעצמו (להבדיל מקודם, שהוא היה עיתון רציני שמלקק לעצמו).

אם עתיד העיתון חשוב לנתן, טוב יעשה אם יתפטר ויפנה את מקומו למישהו אחר. כמו שהוא היום, הקריאה ברייטינג הפכה לפעולה מביכה.

מנויי העדכונים של מיתוס קיבלו הבוקר מייל שמזמין אותם לכתוב ביקורות ספרים או דברים אחרים שקשורים לספרים. הקטעים המוצלחים יפורסמו במגזין מוזה שמלווה את האתר ויזכו את שולחיהם בתלוש שי על סך 50 ש"ח.

נכון ש-50 ש"ח הוא סכום נמוך במיוחד לביקורת של כמה מאות מילים ונכון שזה בדרך כלל אפילו לא מספיק לספר אחד, אבל בשביל מי שממילא קורא ויודע קצת לכתוב, זה יכול להיות נחמד.

ובעניין שונה אך דומה. הבוקר נזכרתי שהרכישה הראשונה שלי אי פעם באינטרנט, אי אז בסביבות 1997, היתה בדיבוק. המוצר הנרכש היה ספרו של אלדוס האקסלי "עולם חדש מופלא". האין זה סמלי? אגב, בזמנו שילמתי עליו 25 שקלים. כיום הוא לא נמצא בכלל בדיבוק ובבוקנט ובמיתוס הוא לא במלאי.

צופן דה וינצ'י (להלן, צד"ו) הוא דוגמא מובהקת לשלם העולה על סכום חלקיו, ועוד נחזור לזה. זהו סיפור מתח בלשי על היסטוריון אמריקאי ושוטרת צרפתייה שחוקרים את מותו של אוצר מוזיאון הלובר בפריז. מכיוון שהנרצח היה חובב צפנים מושבע, במקום מותו הוא משאיר סימנים, שבעקבותיהם הולכים השניים, בתקווה לחשוף סוד גדול.

צד"ו הוא מסוג הספרים שברגע שפתחתם אותם, תתקשו להניחם מידיכם, וייגזר עליכם לקרוא בהם בכל רגע פנוי, עד לסופו של הספר, מקץ 444 עמודים. ולא שאין שם בעיות. מי שקרא בימיו מספיק ספרי בלשים, ראה מספיק סרטים ויש לו קמצוץ של היגיון בריא במוחו, יצליח לנחש כמה וכמה מן המהלכים קצת לפני שהם נחשפים בספר. היתרון הגדול שלו, ומה שאני אוהבת יותר מכל בספרים, הוא שהספר מלא באינפורמציה. לא אינפורמציה על מה עשו הגיבורים, אלא אינפורמציה היסטורית. מה שנקרא, נתוני אמת. נכון שמי שהקשיב היטב בשיעורי ההיסטוריה וקצת המתימטיקה יזהה את המושגים, אבל גם אם לא תלמדו שום דבר חדש, הספר מבטיח לכם תזכורת יעילה בלא מעט נושאים.

ובחזרה לשלם העולה על סכום חלקיו. מה ששני גיבורי הספר מחפשים אף הוא בגדר שלם העולה על סכום חלקיו ומהבחינה הזאת, הספר מקיים בעצמו את המסר שלו.

כמו שאתם מבינים מהפוסט הזה, מבקרת ספרים כבר לא אהיה, אבל בשורה התחתונה אני יכולה בשקט להמליץ על הספר הזה. במיוחד לאנשים שמחפשים ספר קולח. כמו שאני רואה את זה, הספר הוא הדרך הטובה ביותר להעביר טיסה לניו יורק (או כל מדינה אחרת ששעות הטיסה אליה מספיקות בשביל לקרוא 444 עמודים).

זיקנה זה בעיניי אחד הדברים הכי עצובים שקיימים בעולמנו. אחרי שהם כבר היו אנשים בוגרים ועצמאיים, פתאום הזקנים חוזרים להיות תלויים באחרים, ובמקרים הגרועים הם גם לא צלולים. תסכול של ילד קטן שלא יכול לעשות משהו הוא כאין וכאפס לעומת תסכול של זקן שלא יכול לעשות משהו ש- 10-20 שנה קודם לכן הוא עשה בקלות.

מה שכן, זיקנה היא דבר יחסי. כשהייתי ילדה ארבעים נראה לי גיל מאוד זקן, בעוד שעכשיו אני מסתכלת על בני ארבעים כעל צעירים. גיל שבעים נראה לי פעם כשיא הזיקנה ואילו היום, כשאבא שלי כבר כמעט בן 72 וצועד כל בוקר, גם זה נראה לי כבר כמו גיל סביר.

למה נזכרתי בזה? בגלל הפוסט המרגש שכתבה שולה על סבה שמת. אני לא יודעת מי היה סבא של שולה וכך גם רוב האנשים פה, אבל בזכות הנכדה שלו, שמעו עכשיו הגיע לעוד כמה אנשים.

אם המבזק הזה נכון ואף אחד בוויינט לא פירש לא נכון את הידיעה, הרי שמדובר בשערוריה גדולה.

עדכון: גורמי בטחון מכחישים ואומרים שמדובר בגופת פלסטיני שלא סוכם עליה.

ועוד עדכון: לא שערוריה ולא נעליים. בסך הכל נתנו סוחר סמים מת במקום מחבל מת.

לשם שינוי, אין לי שום דבר רע להגיד על עמנואל רוזן, אבל עוד שעה הוא אמור לארח לסבית בתוכנית שלו, אז הכל עוד פתוח. מה שכן, יש לי שתי הערות אחרות:

היום יתקיים איזה ערב סאטירה פוליטי ולכבודו התראיין אחד המשתתפים, שהתברר שהוא אינו יודע מי הוא אורי דן. האם הייתם רוצים לצפות בסאטירה פוליטית שאותו אדם משתתף בו?

יש לי תחושה חזקה מאוד שהטלפונים של Telit הם טלפונים דפוקים וברמה נמוכה, שפשוט העמיסו עליהם משחקים ומנסים למכור אותם לבני נוער תמימים דרך המותג השנוי במחלוקת אסקייפ. מי יחזק או יפריך את התיאוריה הזאת?

טל שגב באמת נשמה, אבל למה המילים בשירים שלו הן כאלה מין, לא שיריות, אפילו קצת דביליות.

ובלילה ההוא, כלומר הלילה הזה, נדדה שנתי. התעוררתי בשתיים ולא הצלחתי להירדם. בצר לי חשבתי מחשבות קיומיות וקראתי ספר.

בערך בשתיים וחצי שמעתי יריות. משהו כמו 8-10 יריות. אחריהן היה שקט. לא נשמעו שום סירנות וגם לא אמרו כלום ברדיו. ושאלתי היא האם יש עוד מישהו שהיה באותה עת במרכז תל אביב וגם שמע משהו?

עדכון: מישהי מהעבודה שגרה בר"ג אמרה שהיא גם שמעה. די חלש, אבל שמעה. אצלי זה נשמע דווקא די חזק. כנראה שמדובר במשהו שהיה בתל אביב ולה יש שמיעה טובה.

ועוד אחד: זה לא הדמיון שלי. יש עוד לפחות שני אנשים ששמעו. עכשיו אפשר להתחיל להעלות השערות, למרות שאולי יתברר בסוף שאלה לא היו יריות.

והנה החתול החולה שהולך ומחלים, וכבר מתלוצץ עם רופאיו, או לפחות לא משתין עליהם.