עניינימים

חמישה ימים לאחר פנייתי למחלקת פניות הציבור בעירייה, קיבלתי מכתב תשובה:

"גב' עם סלים הנכבדה

הנדון: תחנת אוטובוס ברחוב ל'

סימוכין: פנייתך מיום 23.2.2006

אנו מאשרים קבלת פנייתך אלינו, בנושא שבנדון.

פנייתך הועברה לבדיקתו של מנהל אגף התברואה האמון על הנושא. תשובת האגף תישלח אלייך ישירות בתום תהליך הבדיקה.

. . .

נשמח לעמוד לשירותך בכל עת"

כזכור, בקשתי היתה לצייר מעבר חצייה ליד תחנת האוטובוס ולהתקין מעליו רמזור כתום מהבהב. נבצר מבינתי להבין למה בקשתי הועברה למחלקת התברואה ולא למחלקת התנועה, אבל אני מקווה שמנהל אגף התברואה יעביר את הפנייה לכתובת המתאימה.

קבלו בהופעת בכורה את הצעצוע החדש שלי. החיטה שתשמש מצע לעוף בחיטה שאנסה היום מושרית ברגעים אלה. אם למישהו יש טיפים בנוגע לעוף בחיטה, עכשיו זמן טוב לתת לי אותם.

בצדו הדרום מערבי של קרליבך, בין 4שף לקוק-סטור, בחלון הראווה של אחת החנויות מופיע השלט הגדול הבא: "אמא נפטרה בשיבה טובה, בגיל 96". מעל השלט יש תמונות של אותה אם ומשמאל מודעת האבל.

צילום: עידו קינן (CC-by)

כשהיינו ילדים, בבית הלא גדול חיו שש נפשות ובטלוויזיה היה ערוץ אחד מרכזי, שקראו לו "ישראל" ועוד ערוץ משני שקראו לו "ירדן". מכיוון שכבר אז לא ממש היה מה לראות בערוץ 1, המצאנו מין משחק כזה: כל ילד בחר לו איש אחד ששמו הופיע בקרדיטים וכל פעם שהשם נראה, מי שבחר אותו ניצח במשחקון לאותה תוכנית, או סתם פרץ בקריאות גיל, אני כבר לא זוכרת.

הבחירה שלי היה נתן מנספלד. הוא היה אז הבמאי של "מבט" או מנהל אולפני הרצליה או משהו רציני אחר, שגרם לשמו להופיע הרבה פעמים ברשימת הקרדיטים. מאז חלפו שנים, אין לי מושג מה הוא עשה אבל כנראה הסרט האחרון שהוא ביים היה "אהיה להם לפה". הבוקר מצאתי בעיתון מודעת אבל מטעם רשות השידור, שאבלים על מותו. יהי זכרו ברוך.

עדכון: אח מספר 1 מעדכן שהאיש שלו היה ויקטור כרמוש או קרמוש, לכו תדעו.

שמרית מאיר, כתבתנו לענייני ערבים, סיפרה שהיא דיברה אתמול עם הירדנים.

שירי ארצי  (בעיניים נוצצות): "באיזו שפה עשית את זה?"

שמרית: "בשפה היחידה שהם מבינים".

שירי: "בכוח?"

שמרית: "בערבית".

ברחוב המקביל לרחוב שלי ישנה תחנת אוטובוס, ממש ליד הפנייה לרחוב המקשר בין הרחוב שלי לרחוב עם התחנה. ליד התחנה אין מעבר חצייה ולכן כל מי שיורד בתחנת האוטובוס וצריך להגיע לרחוב שלי, חוצה את הכביש בלי מעבר חצייה ובלי רמזור. ברחוב שלי יש בית ספר ורוב החוצים את הכביש בלי מעבר החצייה הם תלמידים. לא מדובר ברחוב סואן במיוחד ובשנתיים וחצי האחרונות לא ידוע לי על מישהו שנדרס שם, אבל בכל זאת שדה הראייה בנקודת החצייה הוא קצת מוגבל.

לפיכך החלטתי לפנות למחלקת פניות הציבור בעירייה ולבקש שישימו שם מעבר חצייה ורמזור מהבהב מלמעלה.

המשך יבוא.