עניינימים

אידיתי את הכרובית עד שהתרככה, אבל לא התרככה מדי

טמנתי בין פרחיה קוביות קשקבל

מרחתי בשמן זית

שמתי מעט מלח (בגלל הקשקבל. בהעדרו אולי כדאי להמליח יותר)

פיזרתי שומשום

הכנסתי לתנור לכשעה ב-180 מעלות (אבל אפשר עד שישחים. הכל תלוי במידת הרכות של הכרובית)

(הרוצים תוצאה דיאטטית יותר מוזמנים לוותר על הקשקבל או להמיר אותה בגבינה רזה יותר)

זוכרים את טרומפלדור? זוכרים שהוא וחבריו בתל חי נהרגו בי"א באדר תר"פ, כלומר 1920? אז י"א באדר באותה שנה יצא ב-1 במרץ וגם השנה י"א באדר יוצא ב-1 במרץ.

לא, אין צורך לעשות חישובים. זה לא כפולה של 19 וגם לא אחד יותר או פחות מכפולה של 19. סתם צירוף מקרים.

אתם מוזמנים לצפות בשידור חי של גמר טורניר ממפיס, שבו יתמודדו שחר פאר וונוס וויליאמס.

אה, בחמש פלוס

1. הכי כיף זה פרקים קצרים. למרות מה שהוצאות אוהבות לצטט במודעות לספרים, את רובם דווקא כן אפשר להניח באמצע הקריאה ובכל מקרה לפעמים צריך. אז איפה מפסיקים? סוף פרק הוא נקודה טובה לעשות הפסקה, אבל כשיש ספר עם 600 עמודים ושלושה פרקים, כלומר חלקים (חידה לשבת: לאיזה ספר התכוונתי?), זה לא כל כך ריאלי, אבל גם זה עוד עדיף על פני ספרים נטולי פרקים בכלל. אבל הכי כיף זה פרקים קצרים של עד שלושים עמודים. ככה סוף הפרק תמיד נמצא במיקום ריאלי ואפילו סוף הפרק שאחריו.

2. קרה לכם פעם שחלמתם על ספר שאתם קוראים? סליחה, לא על הספר אלא את הספר. בעיות השינה שלי הן כאלה שלפעמים אני נרדמת גם תוך כדי קריאה, אבל לא הירדמות לשינה ארוכה, אלא לכמה דקות, ולמרות מה שידוע על שלבי השינה, בהירדמויות הלא רצוניות האלה אני מתחילה לחלום מייד כשאני נרדמת. ולא פעם במקרים האלה המשכתי לקרוא תוך כדי החלום, בדיוק באותו סגנון כתיבה והכל. כשאני מתעעוררת ממצב כזה אני חושבת שלא נרדמתי בכלל, אבל חיפוש אחרי השורות שכביכול קראתי מעלה שמדובר בעלילה שלא היתה ולא נבראה, לפחות לא בספר.

3. ספרי הספרייה לעם של עם עובד אמנם נראים מצוין על המדף, אבל הם פחות נוחים לקריאה, במיוחד העבים שבהם.

לפני שבועיים עסק מדורו של אהרוני ב"7 ימים" בצליית כרובית שלמה בתנור עם רטבים שונים ופירורי לחם ממעל. אז רק רציתי להגיד שבניגוד לנכתב במתכונים, צריך לאדות קצת את הכרובית לפני כן, כי הזמנים המצויינים במתכונים (או לפחות במתכון לכרובית בחלב קוקוס שאותו ניסיתי) לא מספיקים לריכוך הכרובית. מקצה שיפורים מאולתר עם רוטב המורכב משמנת לבישול, פטריות פורצ'יני (להשרות כעשרים דקות במים לפני הכל), מלח, פלפל ואגוז מוסקט שבושלו לכדי רוטב מבעוד מועד, וקוביות קשקבל שנטמנו בין פרחי הכרובית בעודה חמה אחרי שלב האידוי, ולא לשכוח את פירורי הלחם ולהכניס לשעה בתנור - יצא מאוד מוצלח.

והנה מתכון בסיסי של אייל שני לכרובית שלמה בתנור שמצאתי כשעקבתי אחרי תוצאות החיפוש בגוגל:

סיימתי שלשום לקרוא ספר בשם "אהבות של אתמול". לכשייצא הספר, ארחיב עליו, רק אציין את העובדה הבלתי ניתנת להפרכה שסיימתי אותו ביומיים, עניין שלא קורה לי אף פעם עם ספרים שאינם ספרי מתח.

התחלתי הבוקר לקרוא את "לא ארץ לזקנים" של קורמאק מקארתי. בינתיים עושה רושם טוב.מתישהו אמור לצאת סרט של האחים כהן המבוסס על הספר הזה. אני לגמרי יכולה לדמיין את זה במהלך הקריאה.

אבל הסיבה האמיתית שלשמה התכנסנו כאן היא קטלוג המנויים של הספרייה לעם לשנת 2007. ביינתיים לא שלחתי את הטופס, מתוך מצוקה כלכלית קטנה והעובדה שסביר שלא יהיה לי זמן לקרוא את שמונת הספרים שאני רוצה, אבל הנה מה שהייתי בוחרת:

"רציחות נוסח אוקספורד" / גיירמו מרטינס

"בעולם נהדר ואכזר" / אנדריי פלטונוב

"איזון פלאי" / לוסיה אצ'ווריה

"פסנתר בחורף" / איילת שמיר

"אהובתי במטפחת האדומה" / צ'ינגיס אייטמטוב

"הקברט ההיסטורי של פרופסור פבריקנט" / ירמי פינקוס

"מושלמת" / רחל טל-שיר

"איגוד השוטרים היידי" / מייקל שייבון

אני לא ממש יכולה להסביר את הבחירות שלי ולרוב הן אינטואיטיביות. ספרות מקור זוכה אצלי לאפליה מתקנת ומשפטים כמו "מגדולי הסופרים הרוסים של המאה העשרים" לגמרי עושים לי את זה. את ספרה הקודם של לוסיה אצ'ווריה שתורגם לעברית מאוד אהבתי ואני מעדיפה ספרים שיש סיכוי גבוה שהחלק הסיפורי שבהם יותר מודגש ואם יש קצת מתח אז בכלל טוב.

ואיזה ספרים הייתם אתם בוחרים?

בגלל טעות כלשהי בכתובת, יצא שמשבוע שעבר אני מכותבת ברשימת התפוצה של שרת החחינוך ומנכ"ל משרדה. הנה המייל שהגיע אתמול:

לחברי אנשי החינוך,

ואני מבטיחה לעדכן אם יהיו דברים מעניינים

למי מכם שטרם נחשף לפלא, בימים אלה נמכרים בסופר פארם בקבוקי מים מינרלים של מי עדן שקנייתם היא תרומה לוראייטי. מחיר בקבוק כזה של חצי ליטר הוא חמישה שקלים, והגימיק של כל הסיפור הוא שהבקבוקים הם בצבע ורוד משובב נפש.

כבר אמרתי פעם שתרומות שבהן התורם קונה משהו הן המוצלחות ביותר לדעתי, ואם לשפוט על פי הביקור שלי בסופר פארם קרליבך אתמול - מדובר בהצלחה גדולה.

(תמונה תהיה בעוד ככמה שעות, כשאצא מהבית וארכוש לי עוד בקבוק)

שלושה שקרו היום:

• סיימתי לעבוד מוקדם יחסית.
• כשחזרתי הביתה חיכה לי בתיבת הדואר קטלוג המנויים החדש של עם עובד (הלו, חברים, עדכנו אותו בבקשה גם באתר) והצלחתי למצוא בו שמונה ספרים שארצה לקרוא (הידעתם שאני מזמינה כמעט באופן אוטומטי ספרים ששפת המקור שלהם היא רוסית?).
• חוץ מזה גם קיבלתי היום ספר חדש, "אהבות של אתמול" (איזה שם גרוע) של גילית חומסקי, במסגרת היותי קוראת משפיעה, ונכון לעמוד 51 אני מאוד מרוצה ממנו.

ושלושה שיקרו מחר:

• יש לי יום חופש.
• ובו אכין כרובית שלמה בתנור עם (בין השאר) פטריות פורצ'יני.
• וליגת האלופות חוזרת.

והערה אחת:

• אין דבר מעצבן יותר מאנשים שלא מבטאים את שמם כמו שכתוב או לא כותבים אותו כמו שמבוטא והם מתעקשים על זה עם סביבתם. כן, יעקב גֶנות, אני מדברת עליך.

רציתי לשתף אתכם בעניין קטן שמטריד אותי. בעולמנו מסתובבים לא מעט אנשים שאף אחד לא קורא להם בשם שכתוב בתעודת הזהותשלהם, אלא יש להם שם חיבה קבוע. נגיד רחלי במקום רחל, קובי במקום יעקב וכיוצא באלה. השאלה היא מה עושים כשמכירים את האנשים האלה ובאמת מחבבים אותם. איך לקרוא להם? שיטה אחת היא לקרוא להם בשם המקורי, כלומר הפוך ממה שקורה בדרך כלל, אבל לא תמיד זה מתאים ואז יש בעייה.