עניינימים

@ נדמה לי שלא הייתי בערך עשרים שנה במוזיאון ארץ ישראל, ההוא שברמת אביב. חבל, דווקא מאוד נחמד שם. מדובר בקומפלקס מוזיאוני רחב ידיים עם כמה וכמה תערוכות בבניינים שונים, וביניהם גן ארכיאולוגי, שהייתי שמחה לסייר גם בו אלמלא היה מדובר בשבת הכי גשומה של השנה.

@ התערוכה שבגינה הגעתי למוזיאון, "אישה עבריה אל הדגל", עוסקת בנשות ארץ ישראל בשירות הצבא הבריטי בזמן מלחמת העולם השנייה, והיא כוללת תמונות של חיילות מאותה תקופה (בולטות בהעדרן: תמונות של חיילות ליד עצים), מאמרים ואמירות בזכות גיוס הנשים (וגם כמה נגד), הסברים למתגייסות, והחלק האהוב עליי – כרזות מאותה תקופה הקוראות לנשים להתגייס.

@ אחר כך המשכנו לעוד תערוכות המוצגות שם. הראשונה שבהן הייתה "עיר לבנה, ימים שחורים" (שמוצגת עד סוף מרץ), על הימים הקשים של תל אביב – החל בגירוש על ידי הטורקים ב-1917 וכלה ברצח רבין ובפיגועים שהיו בעיר (והיזהרו מהקיר המציג צילומים מהפיגוע בקו 5. הוא כולל מראות מאוד מאוד קשים). גם כאן אהבתי במיוחד את החומרים הכתובים של התקופה, ובמיוחד כרוז של עיריית תל אביב מפברואר 23', שקורא לתושבים "שלא להשתמש לימי פורים הבאים בתלבושות לאומיות של השכנים תושבי ארצנו המושלמים (מוסלמים – מ.י) והנוצרים בתור מסכות, כדי לא לפגוע ברגשותיהם".

@ התערוכה האחרונה שראינו ביום הגשום הזה הייתה "משורר בעירו" (עד 15 ביוני), על יצירתו של נתן אלתרמן במלאת 100 שנה להיוולדו. גם בתערוכה הזאת מעורבים טקסטים (מן הסתם) ותמונות. שלו, של משפחתו ושל חבריו, וכן של תל אביב שבה חי ויצר.

@ אותו אלתרמן, אגב, מופיע גם בתערוכת "אישה עבריה אל הדגל" (עד סוף יולי) בציטוט מתוך המחזה "אשת חיל" שכתב: "אם האישה, כלומר על המשמר עומדת, נחוץ עוד כמובן משמר על האישה". אבל עזבו, לא נפתח פה את הדיון על יחסו של אלתרמן לנשים. רק מחר זה יום האישה הבינלאומי ואפשר בינתיים לוותר לו ולזכור את הדברים היפים שכתב.

@ חזרנו רטובים אך מרוצים.