עניינימים

אתמול קראתי את ביקורתה של מיה סלע על ספרו החדש של דן בראון, "נקודת ההונאה", אלא שהספר לא חדש בכלל ובעצם, כפי שאפשר לקרוא כבר בכותרת המשנה, יצא עוד לפני הספר שסידר לבראון את חשבון הבנק לתמיד, "צופן דה וינצ'י".

בארץ נהוג לעשות את ה הרבה ולאחר שספר של סופר מסויים מצליח, רק אז מתרגמים ספרים קודמים שלו. מי שנפלה בפח הזה היא אבישג רוזנברג, מבקרת הספרים של "עכבר העיר" (לשעבר ב"העיר") שבונה את כל התזה שלה על כך שאחרי ההצלחה של צד"ו, בראון לא חש צורך להתאמץ ("אבל עכשיו, כשיצירותיו נמכרות במיליונים סביב העולם, נראה שלבראון לא היתה שום סיבה להתאמץ ולהשקיע זמן ואנרגיה בכתיבה").

בתגובות לפוסט שלי על עשרת הדיברות אמר מישהו שזה מאוד אמיץ מצדי להודות באי הידיעה שלי אבל שהוא קצת מאוכזב. עניתי לו שיש תחומים שבהם אני מאכזבת יותר והנה ההוכחה (אם כי, בשום אופן לא מדובר בהתנצלות. זאת אני על כל רבדיי שלמי שזה מפריע, שישתה מהים של עזה).

דבר ראשון, אני די מחבבת את התוכנית של דן ומירי שילון.

דבר שני, שתיים מהתוכניות שאני הכי אוהבת כרגע הן "8 כללים פשוטים", הסדרה האחרונה שבה השתתף ג'ון ריטר, שלמרבה הפלא לא ירדה אחרי מותו, אלא ממשיכה עד עצם היום הזה, כבר עונה שלישית, ו"פחות ממושלמת", שהיא קומדיה משרדית עם גיבורה טובת לב. שתיהן משודרות בשבת אחה"צ ביס וויקנד.

בגירסת ערוץ 10 לעשרת הדיברות עשה רפיק קמחי משאל והתברר לו שרוב החילונים לא יודעים מהם עשרת הדיברות ורובם חושבים ש"לא תשקר" הוא אחד הדיברות. דווקא ידעתי שהנוסח הנכון הוא "לא תענה ברעך עד שקר", אבל מעניין כמה מתוך העשרה אני באמת זוכרת. לשם כך החלטתי לעשות את הניסוי פה בבלוג כדי שכולכם תוכלו ליהנות מהפדיחות שלי. אני לא מתחייבת על הסדר של הדיברות.

אנוכי ה'... לא יהיו לך אלוהים אחרים על פניי (נדמה לי שיש איזהשהו ויכוח האם מדובר בדיבר אחד או שניים)

כאמור, לא תענה ברעך עד שקר

זכור את יום השבת לקדשו

כבד את אביך ואת אמך

לא תרצח

לא תחמוד את אשת רעך

לא תגנוב

(עכשיו זה מתחיל להיות קשה)

לא תנאף

(הצילו)

זהו, נשברתי. מה שכחתי?

קניתי לפטופ. הוא הגיע ביום רביעי שעבר וקידם בהרבה את השאיפה שלי שלא לצאת מהמיטה לעולם. במסגרת ההתאקלמות שלי אליו גיליתי שמשחק שולה המוקשים הוותיק מקבל משמעות חדשה לגמרי עם האין עכבר של הלפטופ. משיאים מדהימים של שמונים ומשהו שניות בלוח הגדול (אני משחקת בשיטה שבה לא מסמנים מוקשים), ירדתי ל-33 שניות במתחילים, 113 שניות בבינוני ו-196 שניות במתקדם.

מכאן אפשר רק לרדת.

עדכון: בבינוני ירדתי ל-71 שניות.

קראתי היום בעיתון שמישהו השווה את מותו של אהוד מנור ורצח רבין מבחינת האבל הציבורי. יש בזה משהו. כבר שלושה ימים שמשמיעים ברדיו את שיריו וזה ימשך לפחות עד יום ראשון. ההלוויה היתה כל כך קורעת לב, שאי אפשר היה שלא לבכות גם בשידורים החוזרים. היה הלם ועצב בכל מקרי המוות של היוצרים בשנה האחרונה, אבל במקרה הזה התגובות חורגות מהמקובל.

ולא, אין פה פואנטה.

הסיכוי למצוא תורם מתאים לתרומת מח עצם הוא מאוד נמוך, אך עדיין גדול מהסיכוי לזכות בלוטו. למה שלא תשתתפו בהגרלה? זה חינם! מחר ברחבי הארץ.

 לפרטים: 1212-33-1900

(הודעה זו מיועדת למי שלא נתן דגימת דם במבצעים קודמים)