עניינימים

היום הלכתי לראות דירה ברמת גן. לפני הדירה הנוכחית גרתי כמעט עשר שנים ברמת גן, מתוכן בערך שבע מאוד קרוב לדירה שראיתי היום. מובן שהקדמתי ובינתיים טיילתי קצת ברחוב. הכל נשאר אותו דבר, חוץ מזה שפתחו ליד טיב טעם לא מזמן וזה מאוד משמח. היה די מרגש להיזכר בכל המקומות של פעם.

ואז הגיע 19:00 ועליתי לדירה. היא ממש גדולה ולבנה, עם סלון וחדר שינה גדולים ועוד חדר לא גדול (לקוראים הגרים בדירה תל אביבית מחולקת: החליפו "גדולים" ב"ענקיים" ו"לא גדול" ב"גדול"). יש דוד שמש, מה שאומר חסכון גדול בחשמל, דלת פלדלת, מטבח סביר ושתי מרפסות. אמרתי לבעל הדירה שאני אחשוב על זה והלכתי.

ועכשיו אני קצת בדכאון, דווקא בגלל שהדירה מצאה חן בעיניי. כי מה, אני באמת אעזוב את ת"א? יותר לא אפגוש את אבא של גל ברחוב ואגיד שזה היה במקרה? ומה עם פגישה לקפה עם שניים וחצי חבריי?

לפיכך אשמח לשמוע את דעתכם. שיקולי הנגד שלי הם (1) רמת גן (2) קומה שלישית בלי מעלית ו(3) דירה ריקה. שיקולי הבעד הם מחיר סביר (580 דולר), דירה גדולה מאוד במצב טוב, דוד שמש, העובדה שיש לי ריהוט משלי (לא כולל שולחן לסלון וארון בגדים. מקרר בעל הדירה אמר שאין בעייה להשיג), גישה לכל השירותים שאני עשויה להזדקק להם וטיב טעם קרוב.

בסוף יוני נגמר החוזה שלי על הדירה. דיברתי כרגע עם בעל הדירה ושאלתי אותו כמה שכר דירה הוא מתכוון לקחת עליה אם אני אעזוב והוא אמר לי ש-750 דולר. אני, לשם השוואה, משלמת 600.

אוף. אין לי כוח להצטופף עם עוד אלפי שוכרים, ואין לי כוח לדירות מעופשות או לכוכים מחולקים. נראה לי שאני חוזרת לגור ברמת גן. 

• שמישהו יעדכן את אייס שמשחק הכדורגל שהם כותבים עליו בניתוח הרייטינג של אתמול לא היה בין בני יהודה למכבי חיפה, אלא בין נצרת עילית למכבי חיפה. חיפה תיפגש עם בני יהודה מחרתיים במסגרת חצי גביע המדינה ויש לקוות שאז הרייטינג יהיה גבוה יותר.
• עוד בענייני ספורט: בתחתית שער מדור הספורט של ידיעות היום יש כותרת אדומה ומצחיקה, שכמובן שכחתי להעתיק אותה ולכן זה ציטוט מהזכרון: "בתום מבצע משטרתי מורכב הוחרם בקבוק תה של ילד בן שנתיים".

• ומשהו קטן ליום השואה, שנדמה לי שאמרתי גם בשנה שעברה, אבל לא אכפת לי להגיד שוב: אחת האמירות המקובלות ביותר בעניין יום השואה הוא ש"אסור להשוות". בכל פעם שמישהו מעז להשוות משהו לשואה, מייד קופצים עליו עשרות שגרירי ה"אסור להשוות". ואני אומרת שלא רק שמותר להשוות, אלא שאפילו צריך. נכון שבחלק מהמקרים ההשוואה היא חסרת טעם, אבל אם לא נשווה שום דבר לשואה, זה ישאר האירוע המצער ההוא שהתרחש לפני שישים ומשהו שנה ובעוד כמה שנים, כשאחרון הניצולים ימות, הזכרון יילך ויתמסמס. לזכור זה חשוב, אבל סתם זכרון בלי הפקת לקחים או יישום והתאמה לחיינו כאן ועכשיו לא שווה כלום, וגם אם שנית לא יירצחו 6 מיליון איש בני דת אחת, עוולות מוקטנות אחרות ממשיכות להתרחש בעולמנו כל הזמן.

יש ארבעה כאלה והם מחכים לכם בטלפון 054-7991417

קראתי הבוקר בעמודים 2-3 במוסף "24 שעות" של ידיעות שרבים מכם מתנגדים לאחד את טקסי יום הזכרון של יקיריכם עם אלה של חללי הפיגועים. הטיעונים שאתם מעלים רבים ומגוונים. חלק אומרים שמי שנהרג בפיגוע היה יכול לבחור שלא להיות באותו בית קפה, בעוד שלמתים שלכם לא היתה ברירה כי הם היו מגויסים, אחרים טוענים שבניגוד לחללי צה"ל, הרוגי הפיגועים "סתם ישבו שם", יש כאלה שאומרים שמוות בפיגוע הוא מוות מיותר להבדיל ממוות בזמן הגנה על המולדת ויש עוד כמה שגורסים שמטרת יום הזכרון היא לחנך את הנוער להקרבה למען המולדת.

למרות שנורא עצבנתם אותי, אני רוצה לנסות לענות לכם. בסדר, נפריד בין ימי הזכרון, אבל למה לעצור שם? גם חללי צה"ל לא זהים והדבר המשותף היחיד ביניהם הוא שכולם לבשו מדים. למה שלא נעשה כמה ימי זיכרון גם להם? נתחיל במתאבדים. ברור שצריך להיות להם יום זכרון משלהם, כי לא היתה שום הגנה על המולדת במעשה שלהם, למעט אולי המוות של אורי אילן. טענת המוות המיותר שלכם היא בכלל הרמה להנחתה. אם היינו מתחילים לבדוק כמה חללי צה"ל מתו מוות מיותר, זה ישאיר אותנו עם פחות מחמישים אחוז. למעשה, נדמה שרק על אליפלט מהשיר יש קונצנזוס וכל שאר המתים נתונים לדיון. ומה עם החיילים שנהרגו מאש כוחותנו? הם קבוצת העילית של המוות המיותר ולהם צריך להקצות יום זכרון משלהם. ומה בנוגע לכל החיילים שנהרגו בתאונות? מותם לרוב הוא גם מיותר וגם פסיבי. כן, גם בנו של אלי בן שם, יו"ר יד לבנים" שמתראיין בכתבה, "סתם ישב שם" בזמן שהיסעור שהסיע אותו ללבנון נפל בשאר ישוב. ונסיים בטיעון ה"אין ברירה" שלכם. שלילדיכם לא היתה ברירה כי הם היו מגוייסים. איך זה בדיוק משתלב עם הטענה שיום הזכרון אמור לחנך להקרבה?

שלא תדעו עוד צער, אבל גם שלא תגרמו צער לאחרים.

שנייה לפני שהחג יוצא, קבלו את פרויקט החג שלי. חשבתי להעשיר את נגן ה-mp3 שלי במנגינות/שירי הנושא של סדרות טלוויזיה. לא כל שיר או מנגינה אלא רק היפים שבהם. אז חשבתי לבד על "חשיפה לצפון", על "30 ומשהו" ועל "i'm no superman" שאני מאוד אוהבת מתוך "סקראבס".

ועכשיו תורכם. תנו לי עוד רעיונות.

בעוד ארבעה וחצי ימים אני הולכת לבדיקת הדם השנתית שלי. יחסיי עם קופת חולים כוללים ביקור חד שנתי שבו אני מרשה להם לבדוק כל מה שהם יכולים למצוא בבדיקת דם פשוטה. זה המקסימום שאני מוכנה לתת להם ושני הצדדים די מרוצים מהעסקה הזאת. אתמול הלכתי לשם לקחת את ההפניות ואמנם זה השאיר לי רק שבוע, אבל בכל זאת החלטתי לרמות קצת במבחן, למרות שמלבד שומנים בדם ובהנחה שאני לא מתכוונת לצום לגמרי בשבוע הזה, קשה להאמין שלשבוע בריא תהיה השפעה כלשהי.

ובכל זאת רכשתי לי צעצוע חדש, שיבדוק כמה אני הולכת ביום. על פי המחקרים צריך ללכת מינימום 10,000 צעדים כלשהם ביום או 3000 צעדים אירוביים והמכשיר הזה יודע להבדיל בין השניים בעצמו ולזכור שבוע אחורה. אז ביום הראשון הלכתי על ההליכון בערך 45 דקות, מה שנתן לי 5425 צעדים בכלל ומתוכם 5274 אירוביים. זה כמובן לא כולל את כל הצעדים שעשיתי עד הסופר פארם (שם זה נמכר באותו מחיר כמו באינטרנט ואולי אפילו כמה שקלים פחות), שלדעתי היו 2000 לפחות. היום שיניתי טקטיקה ויצאתי לטייל ברחובות, מה שהניב 6939 צעדים ומתוכם 3408 אירוביים, מה שאומר שעדיין עמדתי ביעד, אבל זה ממש לא פשוט להגיע ל-10,000 צעדים, למרות ששיטוט בבית מהמכונת כביסה לסלון וכאלה נתן לי כבר 100 צעדים.

חשוב לציין שאם אתם לא אובססיביים אין ממש טעם שתקנו מכשיר כזה.

ומחר אולי אעשה טיול ליפו.