עניינימים

הנה, קחו. כרגיל אצל ונציה, אין צורך לאלתר (למרות שהשתמשתי בקמח תופח, וויתרתי על המלח בגלל רגישות הטעמים הגדולה שלי ועל האגוזים בגלל שהן היו מיועדות לכמה ילדות קטנות ועוד ילד אחד גדול שלא אוהב אגוזים). אל תוותרו על אבקת הסוכר, כי המתכון הבסיסי הוא כמעט בכלל לא מתוק (וגם התוצאה הסופית היא לגמרי סבירה מבחינת מתיקות).

העוגיות, אגב, יוצאות די רכרוכיות מהתנור, ומתקשות בזמן שהן מתקררות.

אה, ולא ממש ספרתי, אבל נדמה לי שזה יוצא פחות מ-58 עוגיות, ובכל מקרה צפוי חיסול כולל שלהן.

"הכחול", ספרה של מרי מקאלם על חייה של קהילת ציידי לווייתנים באי מבודד בניו זילנד (בהוצאת אגס), הוא ספר מתעתע. או לפחות מתעתע בשבילי. אומר זאת בפשטות: לא אהבתי אותו, ורציתי להפסיק לקרוא בו כבר לאחר שנתתי לו את צ'אנס 50 העמודים הראשונים, אבל משום מה לא הצלחתי.

זה לא הוא, זאת אני. "הכחול" הוא ספר המתאר תרבות שונה מהתרבות שלי, ועוד בסמסטר וחצי שלמדתי בחוג לאנתרופולוגיה הבנתי שתרבויות שונות לא מעניינות אותי. חוץ מזה שהיה לי די קשה עם מקור פרנסתם של גיבורי הספר. האתנוצנטריות שלי ראתה בציד הלווייתנים פעילות מאוד אכזרית וסבלתי בקטעים שממש מתארים אותה.

ומצד שני זאת לא אני, זה הוא. כ-60-70 עמודים לפני הסוף מתגלה בספר סוד כלשהו, שמאיר באור שונה לגמרי את כל מה שקראתם עד אותו רגע. עד כדי כך שלו היה לי זמן, הייתי חוזרת בנקודה הזאת אחורה ומתחילה לקרוא את הכל מההתחלה. עם המידע החדש הזה, הספר פתאום נהיה הרבה יותר מעניין. פתאום השתיקות והמבטים הסתומים מקבלים משמעות. פתאום הכל מובן.

אז בשורה התחתונה אפשר להגיד שאני שמחה שלא הפסקתי לקרוא באמצע, או בהתחלה, כי יחסית לספר שלא אהבתי, מאוד נהניתי מ"הכחול".

ראשיתה של העוגה המשובחת הזאת, אם יורשה לי להעיד על עיסתי, היא במתכון הזה. אמנם כשניסיתי לעשות אותו הוא לא הצליח לי (יצא לי דליל מדי ולא נהיה מזה כדורים), אבל הפוטנציאל זעק לשמים, ולכן החלטתי להעביר אותו למגרש הפרטי שלי, הלא הוא מגרש העוגות הבחושות. תרשמו תרשמו:

המצרכים (לתבנית אינגליש קייק):

100 גרם חמאה רכה

1 קופסת חלב מרוכז/ממותק/משומר (יש בטיב טעם)

2 ביצים

קליפה מגוררת משני תפוזים גדולים

100 גרם קוקוס

1 כוס קמח תופח

חצי כוס נוזלים (אני השתמשתי ברבע כוס חלב, שמינית כוס ליקר תפוזים ושמינית כוס מיץ תפוזים)

ככה וככה תפוזים סיניים ממותקים חתוכים

קמצוץ הל טחון

אופן ההכנה:

מערבבים את הכל, שמים בתבנית ומשם לתנור שחומם מראש ל-180 מעלות, כ-50 דקות או עד שעובר את מבחן הקיסם.

ולהבדיל: התחלתי היום את דיאטת אחרי-החג שלי, שכוללת את ההחלטה החמקמקה לאכול פחות, ואת ההחלטה הקשוחה לא לאכול כלום אחרי שבע בערב בימי חול (עם שאיפה להקדים את זה לשש, אבל קבעתי שבע, כדי לא לצאת מתוסכלת אם לא אצליח לעמוד בשעה קודם). תפוחי ארץ ישראל - הישמרו לנפשותיכם.

ראיתי סרט על מדיטציה והשתכנעתי שזה מאוד חיובי ומועיל. רק יש לי כמה בעיות:

ראשית, המחשבה על כך שאפנה חצי שעה (לפחות) מזמני כדי לא לעשות בה כלום מרגישה לי כמו בזבוז זמן נוראי. תיאורטית הייתי יכולה לנצל התעוררויות לא מתוכננות שלי בלילה בשביל זה (גם קראתי שיש דבר כזה מדיטציית חושך), אלא שממש היום מתחילה עונת הבייסבול, מה שאומר שגם בלילות כבר לא יהיה לי זמן פנוי.

שנית, הפרעות הריכוז שלי הן כאלה שאין שום סיכוי שאוכל לשבת בשקט ולהתרכז בעצמי, אם כל רחש הכי קטן מייד יסיח את דעתי.

ושאלתי בנוגע לבעיה הראשונה היא אם אני יכולה לנסות לעשות מדיטציה על ההליכון, וכך אטפל בגוף ובנפש בו זמנית.

ולעניין אחר: יש לנו שממית במקלחת. קוראים לה נטלי (עם הטעמה על הנ'). אנחנו נפגשות בלילות כשאני קמה להשתין, מנידות זו לזו בראש בברכת שלום מנומסת וממשיכות לדרכנו. הבוקר היתה יתושה במקלחת. "חכי חכי שנטלי תתפוס אותך", אמרתי לה בקול מרושע. בהעדר חתולים בבית הפרברי שלי, נטלי היא תקוותי היחידה ללוחמה בחרקים. מעניין אם היא אוכלת ג'וקים.

נכון שהיום, מחר ומחרתיים אני קבורה בעבודה מהבוקר ועד הלילה, אבל זה בהחלט הולך להיות שבוע חגיגי.

 קודם כל כי מחר מתחילה עונת הבייסבול, ולפניי חצי שנה של לילות ארוכים (אם כי יש לי תחושה שהפעם המטס לא ימשכו אותנו עד המשחק האחרון בעונה הסדירה, אלא שכבר באוגוסט נוכל לסגור את הבסטה).

 כי ביום שלישי צפויה מסיבת הפתעה שאני מקווה שתהיה נחמדה (אל דאגה, המופתע המיועד לא קורא פה).

 כי ביום רביעי תיפתח מסורת של סדר זוגי, ללא מועקות משפחתיות והגדתיות (ועם אוכל שצפוי להיות מהמם).

 כי ביום שישי אני הולכת לקרקס ומקווה לזכות בתיקון לשנאת הקרקסים שלי (אל דאגה, לא יהיו שם חיות).

 וכי בשבת צפויות עוד כמה תוכניות, אבל מוקדם מדי לדבר עליהן.

הנה לכם עוגה שהכנתה אורכת לכל היותר 10 דקות, והתוצאה מופלאה. שימו לב שהיא לא כשרה לפסח.

המצרכים (לתבנית אינגליש קייק):

1 צנצנת חרוסת כלשהי

100 גרם חמאה רכה

2 ביצים

רבע כוס חלב

רבע כוס ברנדי

1 כוס קמח תופח

חצי כפית קינמון

1 כוס אגוזי פקאן קצוצים

אופן ההכנה:

מחממים את התנור ל-180 מעלות

מערבבים את החמאה והחרוסת

מוסיפים את הביצים

מוסיפים לסירוגין את הברנדי+חלב ואת הקמח+קינמון (להתחיל ולסיים בקמח)

מוסיפים את האגוזים

מעבירים לתנור ואופים כ-30-45 דקות עד שהעוגה עוברת את מבחן הקיסם

הערות:

1. זו לא טעות, אין פה סוכר. החרוסת - כל חרוסת - מתוקה מספיק.

2. אפשר להוסיף גם קמצוצי אגוז מוסקט, הל, פלפל אנגלי וציפורן.

3. אפשר לשחק עם הרכב הנוזלים (יותר חלב, פחות ברנדי, תמצית תה ארל גריי במקום חלב), העיקר שתהיה חצי כוס.

4. אפשר לשחק עם הרכב האגוזים.

5. אפשר להוסיף תפוזים סיניים קצוצים ו/או קליפת תפוז מגוררת.

צילום: מ. זילברמן