 כינוי:
בת: 53 תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
מאי 2003
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | 1 | 2 | 3 | | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | 31 |
| 5/2003
אייג'יזם בהעיר
במדור רכילות התקשורת "מי נגד מי" בהעיר נכתב השבוע על כך שאמנון דנקנר הציע לניר ברעם לערוך את מדור הספרות בעיתון, או כמו שזה נכתב במשנה: "אמנון דנקנר הציע לניר ברעם, רק בן 27, לערוך את מדור הספרות של העיתון".
מה זאת אומרת "רק בן 27"? מי קבע שעורך מדור ספרות צריך להיות אדם במיטב שנותיו? האם ברעם הוא קורא פחות טוב ממישהו שגילו כפול? (והרי כדי להיות עורך טוב של מדור ספרות, צריך להיות קודם כל קורא טוב).
נכון שדנקנר גם מינה בזמנו את אוריה שביט לערוך את סופשבוע, בעודו בן 27 (או 26?) ונכון שמינוי הזה לא הצליח במיוחד, לאו דווקא בגלל גילו של שביט, אבל אין דין מדור ספרות כדין מוסף שבועי רב עמודים ואחרי דברים כאלה, אין פלא שמעריב עובד על כתבה שלילית על העיר, כפי שנכתב באותו מדור.
| |
איך תדעו שהשמלה החדשה שקניתם* מוצלחת במיוחד?
כשכמות ההטרדות שאתם סופגים עולה באופן מובהק. מאז שהייתי חיילת לא הציעו לי כל כך הרבה טרמפים. וזה לא אני, אלא לגמרי היא. מדובר בשמלה צנועה שאפילו לא חושפת כתפיים.
צבע בורדו. ספרינט. פחות מ-150 ש"ח.
ועד כאן דבר המפרסם.
* מאחורי גבי העירו לי פה שאני צריכה לכתוב "קניתן", אבל הבלוג הזה לא מפלה מינית, ואם יש בין הקוראים גברים שאוהבים לרכוש שמלות, זה בסדר גמור מבחינתי.
| |
עד כמה מותר לעורכים לשקר בכותרות?
לעיתונים הגדולים (טוב נו, לידיעות, אני אדע אם התופעה זהה במעריב רק בעוד שמונה ימים. ראו פוסט קודם) יש נטיה לכותרות וכותרות משנה מפוצצות שימשכו קוראים, גם אם הן לא בדיוק תואמות את העובדות. בעבר כבר התלוננתי על כך, אבל היום זה קרה שוב ובאופן בוטה ומזלזל בקוראים.
בידיעות נכתב היום על התחקיר של טיים בנוגע לבניו של סדאם חוסיין. בכותרת המשנה של הידיעה נכתב, בין השאר, "עודאי שכב בכל יום עם אשה אחרת, ויום בשבוע הוא נח וקרא לכך צום". נו טוב, הקוראים המזועזעים בוודאי מיהרו לקרוא את הידיעה כולה, רק בשביל לגלות בפנים כי בנו של סדאם בילה עם נשים "במשך חמישה לילות בשבוע" בלבד ו"יומיים בשבוע נח".
איך יומיים בשבוע הפכו ליום? אפילו אין פה תירוץ של הוצא מהקשרו, זה שקר פשוט, מגעיל ולא מובן. מה, אם הוא שכב אם בחורות שונות רק חמישה ימים בשבוע זה פחות נורא ולא ימשוך קוראים לכתבה?
| |
אני שונאת אנשי מכירות
הכל התחיל לפני יומיים. הטלפון בבית צלצל, שלא כהרגלי לא סיננתי את השיחה ועניתי ומהעבר השני של הקו היה זמי, איש טלמרקטינג של מעריב. "אני רואה פה", הוא אומר לי, "שהיית מנויה שלנו והפסקת, ואני רוצה להציע לך מנוי במחיר מדהים של 79 ש"ח לארבעה חודשים + שפע מתנות (שאין לי כח לפרט - גע"ס) ו-89 ש"ח לארבעת החודשים שאחרי זה, אם תרצי להאריך את המנוי".
לא רציתי. לא להאריך ולא בכלל, אבל בכל זאת קצת התלבטתי, כי בכל זאת מדובר במחיר ממש מזערי וגם כי יקיר הבלוג שאל אותי יום קודם למה אני מקבלת רק ידיעות והארץ ולא מעריב. הטעות שלי היתה שאמרתי לזמי שאני מתלבטת וביקשתי לחזור אליו. הוא אמר שאין צורך ושהו יחזור אלי למחרת, כי המבצע רק ליומיים. הלמחרת הזה היה אתמול ואז כבר הקפדתי לסנן את השיחות אבל לפני כרבע שעה, ברגע של הסח הדעת, עניתי לטלפון וזה שוב היה זמי, שזיין לי את השכל ונדנד ונדנד עד שבשביל להיפטר ממנו אמרתי לו שבסדר, אני אעשה מנוי, לא לפני שסחטתי ממנו עוד כמה גיליונות של איזה מגזין לייף סטייל חדש.
אז עכשיו יהיו לי שלושה עיתונים (אם כי, המעריב יגיע לביתו של היקיר וכך גם שם אוכל להתחיל את הבוקר עם עיתון, כמו בנאדם). האם זה אומר שביקוריי בבלוג יגברו? קשה לי להאמין, אבל התקווה תמיד מתה אחרונה.
| |
החינוך של שרת החינוך
אומרים שעם כל הכבוד למורים וגננות, החינוך המשמעותי ביותר מגיע מההורים. משום כך, מזעזע, מצחיק ומדהים לקרוא את הראיון עם יאיר הניג, בנה של שרת החינוך לימור לבנת, שהתפרסם בהעיר השבוע.
להעיר אין אתר ולכן תצטרכו לראות בשביל להאמין, ובכל זאת, מבחר ציטוטים:
"אני חולה על דיסקוטקים. אוהב לבלות מאוד מאוד. אני בנאדם טוב, לא שותה, לא משתכר, לא מתקרב לסמים. מכות זה מחוץ לתחום שלי".
עד כאן נראה ילד למופת, אבל באחת התמונות הוא נראה עם כוס יין ולגבי הסמים, הניג הנ"ל נתפס לא מזמן עם ג'וינט, עובדה שלא יכולתם לקרוא בעיתונים עקב צו איסור פרסום.
"אמא שלי תיכנס להיסטוריה. אני מקווה מאוד שהיא תהיה ראש ממשלה. היא רוצה מאוד להיות ראש ממשלה".
"אני ליכודניק כבד. זה אומר, למשל, שכשעושים לנו מפגשים עם ערבים בארץ או כשיש טקס של רבין או כל מיני כאלה... אני מאוד מצטער שרבין נפטר והכל, אבל אני מאוד לא אהבתי את הדעות של רבין ושל כל המערכניקים, אהוד ברק וכל אלה. ולא יודע, כשיש פגישות עם ערבים, למשל, אני אף פעם לא מתקרב לזה. אני מבחינתי, הערבים, המקום שלהם לא בארץ."
וכו' וכו'. אני די סולדת מהשיטה העיתונאית הזו של ציטוט מדוייק של המרואיין, כולל השגיאות וה"כאילו" ו"נגיד" בשביל להוציא אותו אדיוט. במקום "אני מאוד לא אהבתי" אפשר היה גם לכתוב "מאוד לא אהבתי". ומצד שני, כמו שציינתי, בכל זאת מדובר בבנה של שרת החינוך והציטוט המדוייק, גם אם הוא תרגיל מלוכלך, נותן תמונה טובה יותר על המרואיין הספציפי הזה. ההימור שלי הוא שמדור "מכתבים למערכת" בהעיר בסוף השבוע הזה יוצף במכתבים בעקבות כתבה זו.
| |
יאיר לפיד חוזר לסופשבוע
אה, אבל לא לסיפורים על הזוגיות שלו, אלא כמודעת פרסומת בת עמוד לבנק הפועלים. גם במוסף הארץ אפשר היה למצוא את פרצופו של לפיד מרוח על עמוד שלם באדיבות הבנק.
וב-7 ימים מה? האם אתם חושבים שבעיתון שבו לפיד כותב עשו מעשה אתי וויתרו על הפרסומת? האם בכלל יש פה עניין של אתיקה שבעל טור כאילו קליל ואישי יופיע באותו עיתון גם בפרסומת לבנק?
את התשובות אשמח לקבל בתגובות והתשובה לחידה היא שב-7 ימים לא היתה מודעת עמוד עם הפרסומת של לפיד.
היתה כפולה.
מה שאומר המון כסף.
| |
יאיר לפיד לא מבין במידות של חזיות
עם צאת החג, ובגלל ששכחתי את הספר שלי אצל יקיר הבלוג, התחלתי לקרוא את ספרו של יאיר לפיד "החידה השישית". מדובר, ככל שהצלחתי להבין מ-19 העמודים שקראתי, בספר מתח שבו חוקר פרטי אחד מחפש ילדה שנעלמה.
בכל אופן, באחד המשפטים קרוב להתחלה הוא מתאר שם את מזכירתו של ראש אגף המודיעין במשטרה: "היא שוקלת 89 ק"ג בלי מפתחות בכיס ובגיל 56 קוראת לכלב שלה "מתוק שלי". כמו לא מעט מזכירות שהחמיצו את החיים בגלל שעות העבודה היא היתה מאוהבת בבוס באופן כל כך אובססיבי, שאילו זה היה תלוי בה, קרביץ היה חי כשהוא קשור לרגל השולחן שלה ופיו חסום בחזיה D-85".
ועכשיו הסבר לקוראינו הגברים (לא כולל ג.ש. שאשכרה יש סיכוי שהוא מבין בזה): האות במידת החזיות מסמנת את גודל החזה. כלומר, גודל השדיים. D אומר שאכן מדובר בבחורה עם חזה גדול. אלא מה? המספר במידה של חזיה מסמן את ההיקף בסנטימטרים של החזה בדיוק בנקודה שמתחת לשני גושי השומן האלה שאתם כל כך אוהבים ו-85 זה לא כל כך הרבה. כלומר, אם יאיר לפיד רצה לתאר אשה ממש גדולה, הוא היה צריך להגדיל את מידת החזיה שלה בעשרה ס"מ לפחות. במידה הנוכחית, יהיה לה קשה לשקול 90 קילו, אלא אם כן היא מאוד גבוהה, ואז בטח נראית מאוד מרשימה ובטח לא מה שלפיד ראה בדמיונו.
ובשביל שאתם לא תאלצו להשתמש בדמיונכם, דאגתי גם לדוגמה מוחשית. על פי האתר הבא שמפרט מידות חזיות של סלבריטיז, עולה שבין השאר, ג'ני מקארתי אוחזת במידה הנ"ל (באמריקאית, 85 מתורגם ל-38 אינצ'ים) וגם לינדה קארטר, הלא היא וונדר וומן. ושוב, לטובת הקוראים הגברים, הנה תמונה:
לינדה קרטר, 85D בלי מפתחות בכיס
| |
אגדה אורבנית בהתהוות
היום פורסמה בוואלה הידיעה הבאה על מסיבת רווקות בירושלים, שהוזמן אליה חשפן במדים. במקביל, השכנים צלצלו למשטרה בגלל הרעש. הגיע שוטר, הבנות חשבו שהוא החשפן, והפשיטו אותו.
סיפור נחמד, קיבלתי אותו באימייל עם הכותרת "גדול!", אבל זכרתי שאת הסיפור הזה קראתי כבר בעבר. עיון קצר בארכיון מעריב העלה שסיפור מאוד דומה (שהתרחש בלוד ולא בירושלים) התפרסם כבר באוקטובר 2000.
מעניין מאיפה וואלה קיבלו את הידיעה הנ"ל. מה שנראה לי זה שאנחנו עדים להיווצרות אגדה אורבנית בשידור חי. הרי גם בלי לקרוא את הסיפור הזה פעמיים הוא מריח כמו סיפור שרב הדימיון בו על המציאות.
| |
למה אני אוהב את "רייטינג"?
"כמה פעמים ניסיתי לפלוש לתחום האסור, אך היא גירשה אותי משם בבושת פנים, תוך שהיא מאיימת שאם אעשה זאת עוד פעם היא תנהג בי כבאנה פרנק ותכלא אותי במזווה לנצח נצחים"
("הכלבה" -- ליסה פרץ, ובאותו עניין, גם זה)
"'אמריקן לייף' הוא עוד שלב [...] בבריחת הסידן התדמיתי. [...] בתור מי שחרתה על דגלה סקסיות וכריזמטיות תוססת, האלבום שלה הוא בערך ההיפך הגמור. כבר באלבום הקודם היא הייתה, נניח, סקסית כמו איה ושירלי. עכשיו היא נראית כמו עינת ארליך. בהריון. עינת ארליך בהריון על פוסטר בכניסה לחנות קסטרו עודפים. אולי שם ישמיעו את שירי 'אמריקן לייף'"
(יהודה נוריאל על מדונה)
"מה הדבר הכי דבילי שאמרת בראיון?
כשהתראיינתי זה אף פעם לא נראה דבילי, אבל אחרי שהכתבה יצאה זה תמיד נראה כך"
(דודו כהן מראיין את אורלי בן-גרטי)
"שורה תחתונה: הכי קרוב שתגיעו ללבנון, ותצאו עם חיוך"
(תמר וילרפורט בביקורת על חומוס לבנוני של צבר)
"בתקווה שיימצא האוסאמה בן-לאדן הספורטיבי, שסופסוף יפיל את שני התאומים האלה מהלייקרס"
(יהודה נוריאל על ערוץ NBA).
כל הציטוטים מגיליון 30.4.03.
תן לי כותרת
ועדיין ברייטינג: "זוהר בדשא", כותרת לאייטם של פוריה גל על הבגדים הג'יפיים של יעל בר זוהר.
- עידו לא-אמין, ב/גברת עם סלים
| |
א-ל-י-מ-ו-ת
אתמול התפרסמה במוסף "24 שעות" של ידיעות כתבה של יהודית יחזקאלי על אשפוזו הצפוי של שמוליק קראוס. לכתבה התראיינה גם גרושתו, ג'וזי כץ, ובים השאר נכתב שם על קראוס שהוא "היה ידוע באהבתו האלימה כלפיה".
סליחה גברת יחזקאלי וסליחה עורכי "24 שעות", אבל אין דבר כזה "אהבתו האלימה". אלימות לא יכולה להיחשב כאהבה בשום מקרה. בל נשכח ששמוליק קראוס היה גבר מכה, זה לא שהוא במקרה שרט אותה קצת במהלך סקס. שום אהבה לא היה במכות האלה.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
