עניינימים

אחרי שקראתי את מדורך קורע הלב השבוע בידיעות, החלטתי לצפות בשתי תוכניות שלמות לפני שאביע את דעתי על תוכניתך החדשה, "מי פנוי".

סוד הקסם, ועם זאת הבעייה, של התוכנית, זה שברוב המקרים האורחים לא ממש מבינים את המנחה. בתוכנית הראשונה היא אמרה לאורחים שלה את מה שכולנו יודעים, שכשאומרים על בחורה שהיא "זורמת", הכוונה היא שהיא שרלילה. האורחים, שכנראה לא שואבים את מטענם התרבותי מאותם מקומות, התמרמרו מעט על הקביעה של ספקטור, מה שהשאיר את שני הצדדים מעט ממורמרים.

השבוע היא הפילה על אורחיה את המושג יוא"ל פכפ"כ. הם הגיבו די בהלם, אבל חדי הזיכרון שבינינו, מכירים כבר את המושג מעברה של ספקטור, למרות ששם היא השתמשה בו בצורת נקבה.

האם יש עתיד לתוכנית כזאת שבה המנחה והאורחים לא ממש מבינים זה את זה והכל מבוסס על יכולת הפלירט של ספקטור עם המתמודדים הגברים? ימים יגידו (כי אף אחד לא יכול להאשים אותם. אם אני הייתי צריכה להגיד, הייתי מהמרת שלא).

תרשו לי רגע לחלוק על טולסטוי. כל משפחה אומללה אומללה על פי דרכה? אני לא חושבת. אם נבדוק היטב את אומללותן של המשפחות סביבנו (מה שאף אחד לא עושה, כי כולם מסתפקים באומללות הפרטית שלהם), נגלה כי רוב האומללויות המשפחתיות מאוד דומות בבסיסן ונבדלות רק בתנאים הסביבתיים.

גם משפחת לבמרט, בספרו של ג'ונתן פראנזן "התיקונים" היא משפחה אומללה. לא שונה במיוחד ממשפחות אחרות, ובכל זאת, זה אחד הספרים הכי מדכאים שקראתי, ועוד לקח לי חודש וחצי לעשות את זה. הספר מחולק לכמה חלקים, כשכל חלק מוקדש לבן משפחה אחר (כל אחד משלושת הילדים וההורים) + עוד כמה חלקים, עם חפיפה מסויימת באירועים.

אם משפחת למברט היתה חיה בארץ ולא במערב התיכון של ארה"ב, היינו יכולים להגיד שמדובר במשפחה פולנית "קלאסית", שבה, על פניו, כולם מאוד מוצלחים, עם משרות טובות ומכובדות, אבל בפנים הכל רקוב. הבן הבכור, גרי, הוא יועץ השקעות מכובד, שהחליט, באופן בריא דווקא, לוותר על המירוץ לכסף ולהקדיש יותר זמן למשפחתו, אבל בינתיים הוא נאבק בדכאון קליני ובבעיית שתייה ומנסה להסתדר עם אשתו, שמסיתה נגדו שניים מילדיו. הבן האמצעי, צ'יפ, היה פעם בעל קריירה אקדמית מבטיחה, אך שורה של הסתבכויות רומנטית הותירה אותו מובטל וחייב כסף (בעיקר לאחותו) והוא נגרר לעבודה מפוקפקת בליטא. הבת הקטנה, דניז, היא שפית מחוננת, שמרוויחה הון, אך גם לה יש צרות רומנטיות שמסבכות אותה.

ויש גם את ההורים. איניד למברט היתה בחורה צעירה עם כישורים פיננסיים מרשימים, אך היא חיפשה גבר "טוב" להינשא לו ובחרה, בחירה אומללה ביותר, באלפרד, מהנדס צעיר, שעבד בחברת הרכבות. ביום, בזמן שבו מתרחש הספר, אלפרד סובל מפרקינסון ואופיו הבעייתי, שהתגלה מייד עם הכרותו עם איניד, אך היא, כדרכן של נשים רבות, חשבה שהוא ישתנה, רק מקצין.

הקריאה ברובה עוברת די מהר (יחסית כמובן. מדובר ב-664 עמודים) והעובדה שהספר ערוך בחלקים מאפשרת במידת הצורך לוותר על החלקים המייגעים יותר (אני מודה שדילגתי על קורותיהם של ההורים בהפלגת נופש שאיה הם יצאו, כי כל תיאורי הזקנים שם הוציאו אותי מדעתי וגם על חלק מקורותיו של צ'יפ בליטא).

הבעייה היא שלא מצביעים לפי הסולו של הערב, כי אם כן, יעל פנדריך היתה עולה לשלב הבא, כי היא שרה הכי טוב היום, ושמעון טפטה היה חוזר הביתה בבושת פנים לאור הזיופים שלו. הראל סקעת, שזכה לכמות מטורפת של קולות, דווקא היה ההימור שלי לפני ששמעתי את השירים, אבל הביצוע שלו היום היה קצת יותר חלש והוא בטח יכול יותר. מזל שעומדת מאחוריו קהילה שלמה ותומכת ושהוא כזה יפה.

אני מקווה שבכל זאת יהיה מישהו שיחתים את פנדריך על משהו (לא כולל השתתפות בסרטי פורנו).

מחר מתפרסמת ב"7 לילות" רשימת מאה האנשים המשפיעים ביותר בתרבות הישראלית והנה שניים שלא תמצאו שם: יואב צפיר ואסף הראל.

הראשון, כך נדמה לי, לא נכנס משיקולי עריכה, כי המקום הראשון הלך לאבי ניר מקשת, השני לטל פרידמן והשלישי צביקה הדר. צפיר, שמביים את "כוכב נולד 2", "השיר שלנו" ונדמה לי שהוא גם מעורב בעוד תוכניות של קשת, הוא ללא ספק משפיע יותר מצביקה הדר, אך בחודשים האחרונים נכתבו עליו לא מעט כתבות מוסף והעובדה ששלושת המקומות הראשונים הלכו לקשת רק פעלה לרעתו.

אבל למה אסף הראל לא נכנס? אמנם שוטטות לא שודרה השנה, אבל הוא גם יצר את "מ.ק. 22", שמהווה פריצת דרך ואת "הפרשה", שתשודר החל משבוע הבא (וזכתה לכתבת שער ב"העיר" היום) והוא ללא ספק איש רב זכויות בתרבות המקומית.

טרם הספקתי להתעמק, אבל וודאי יש עוד אנשים שהיו צריכים להכנס לרשימה ונשארו בחוץ, כמו גם כאלה שנכנסו שלא בצדק.

אל תשתמשו בביטוי "חילופי אש כבדים" אם אף חייל שלנו לא נהרג. נכון שבערך באמצע הידיעה אתם מציינים שאין נפגעים לכוחותינו, אבל כשרואים במשנה של הידיעה "חילופי אש כבדים", שהוא קוד ידוע להרוגים מקרב כוחותינו, והודעת ההרגעה לא באה מייד אחריה, הקוראים עלולים לפרש את זה שלא כראוי.

ועוד משהו: מה זה בדיוק צריך להיות "עד כה, לא היו נפגעים בקרב כוחות צה"ל"? עד כה? למה, אתם מצפים למשהו?

עשיתי את המבחן שמצאתי בבלוג של האחת (למרות שהוא מיועד לגברים והיו שם כמה שאלות שעולמי התרבותי לא אפשר לי לענות עליהן, נגיד שאלה על מלחמת הכוכבים), וזה מה שיצא:

שלום וחודש מאי שמח לכולם.

שנייה לפני הגמר של האקדמיה לצחוק (זאת רק אני, או שאתמול היתה תוכנית חלשה במיוחד?) ושנייה לפני שכל משתתפיה נעלמים מתודעתנו, הגיע הזמן לדון בסוגיה המהותית מי הכי שווה באקדמיה.

ובכן, הבחירה שלי היא הגבוה מיוסי וטירן (אין לי מושג מיהו מי), שאגב, בעיניי הם גם הכי מוכשרים. גם פורמן, שאתמול דובר בו רבות בתוכנית, הוא לא רע ואפילו אבי נוסבאום היה שווה מסוגו. אתם מוזמנים להשאיר את דעתכם המלומדה.

ואם כבר שוק בשר, אז מי הכי שווה ב"השיר שלנו"? הבחירה שלי: מהבנות מיקי, כי היא היחידה חוץ מנינט שיודעת לשיר ויחסית לפקאצות האחרות היא הכי בסדר. מהבנים הכי מתבקש להגיד זהר, אבל גם לנחי יש איזשהו קסם חנוני כובש. בתקופות אחרות בחיי הייתי בוחרת בדורון, המניאק המוכשר והרגיש (עאלק), אבל עכשיו אני הרבה יותר נוטה לכיוונו של רוני מהקפיטריה, נשמה שכמותו. תורכם.