עניינימים

להלן שידורי הפריים טיים בערוץ 10 ביום שישי הקרוב:

לשעבר לשיחה אינטימית עם דיוויד דימבלי, כתב ה – BBC פנורמה. במהלך הראיון מתרגז

אתמול שמעתי ברדיו תל אביב את הביצוע המצויין של לירון לב מ"כוכב נולד 2" ל"נבראתי לך" של שלמה ארצי. זהו השיר הראשון מהעונה הנוכחית של כ"נ שמשוחרר לרדיו, ולא רק שהעונה עוד לא הסתיימה, אלא שאפילו הסיבוב הראשון עדיין משוחק.

כזכור, אותו ביצוע זיכה את לב במקום השלישי בלבד שאומר שהוא עף מהתחרות ללא יכולת לחזור. זו רק אחת מהבעיות הרבות בכ"נ. שיטת ההצבעות כנראה לא עובדת ובעונה הבאה יצטרכו לעשות איזשהו שקלול של תוצאות הבית עם ציון של שופטים מקצועיים. בכל אופן, מכיוון שחוקים נועדו שיפרו אותם, ובמיוחד כשמדובר בקשת, קראתי איפשהו שהם מיהרו ורקחו חוק חדש: מבין כל אלה שהגיעו למקום השלישי, מי שקיבל את מספר הנקודות הגבוה ביותר (ולב, כזכור, קיבל מספר שיא של 94578 קולות) יעלה אוטומטית לחצי הגמר.

ובין לבין, אני קוראת את זה, על עתידו המובטח של לב. שמחה גדולה.

ההיא המפורסמת הצטלמה עם החבר המפורסם שלה בנסיבות אינטימיות ובית המשפט הטיל על הפרשה צו איסור פרסום.

אם הייתי יודעת בוודאות אולי הייתי מספרת לכם, אבל בינתיים אגיד שלפי המידע שבידי השימוש של "ידיעות אחרונות" בכותרת "קלטת הסקס של עולם הזוהר" (בשער) ו"עולם הזוהר מציג: הקלטת הלוהטת" (בעמ' 12) הוא לא מקרי.

"אבל מראש הרי השלג, בהמולה גדולה צוהלת, אחריך שיריך מפכים להם" (מתוך "לשיר זה כמו להיות ירדן")

ומתוך העצב חשוב לזכור ולהזכיר את השירים עצמם, ולכבוד זה החלטתי לכתוב על שיבושים של שירי נעמי שמר ונתחיל בסיפור: בילדותי המאוד מוקדמת נהגתי לשיר "אותה הגומייה וגם אותה התפאורה" (מתוך "חורשת האקליפטוס"). כאז כן עכשיו סברתי שאם משורר רוצה לשורר על גומיות באמצע הטבע, מי אני שאהרהר אחריו?

ומה איתכם? איזה שיבושים משעשעים היו לכם עם שירי נעמי שמר?

ההשראה כמובן לקוחה מאתר אבטיח, ולשם התחקיר הרצתי שם חיפוש על נעמי שמר, והנה התוצאות. התוצאות הן לפי מבצע, ולכן יש שם רק שירים ששמר ביצעה בעצמה, אבל באתר יש עוד דוגמאות כמו "אם בא גשם - סחה לנו ככה", במקום "עיר בגשם סחה לנו ככה" מתוך "מטרייה בשניים" בביצוע להקת הנח"ל.

דברים אלה נכתבים בהפסקת הפרסומות שלפני פרסום תוצאות ההצבעה. היה קשה השבוע. שלוש הבנות שרו מאוד יפה (ובלי קשר, שלושתן הולבשו באופן מזעזע. כרגיל), אבל הבחירה הסופית שלי היא עדי כהן. מצד שני לא שלחתי הפעם אס.אם.אס, כך שאוכל להאשים רק את עצמי, למרות שכל אחת שתיבחר זה יהיה בסדר.

עדכון: גם קהל המצביעים חשב כמוני, לשם שינוי.

בפוסט הזה כותבת ריקי כהן על תופעת ההשמנה של נשים רבות לאחר הנישואים ובפרט לאחר שהן הופכות לאמהות. מכיוון שאני לא נשואה וילדים בוודאי שאין לי, רציתי להרחיב את הדיון להשמנה בעקבות זוגיות.

מאז שהכרתי את ע' עליתי בערך עשרה קילו. נכון שקצת לפני זה רזיתי בערך 4 קילו, אבל השילוב של חבר מבשל, הידיעה שמישהו אוהב אותי כמו שאני והיעדר הצורך להרשים אנשים - גרמו לי לאכול כמו בהמה ולהשמין בהתאם (אם כי, לפני כשלושה חודשים התחלתי דיאטה שגרמה לי להשיל איזה 4 קילו, אבל היא נעשית מסיבות בריאותיות).

האם זה תמיד ככה? האם "חבר קבוע" (כמו שהיו קוראים לזה פעם) מביא איתו גם להתרת הרסן, ואם כן - האם הסיבה היא מעליבה כמצויין בכותרת ("היא כבר לא צריכה להשקיע בעצמה") או שיש כאן סיבה אחרת? ומה לגבי תחומים אחרים? האם ההשקעה בלבוש, איפור, תספורת וכדומה משתנה כשיש בן זוג?

אנשים נוטים להתייחס לאובססיביות כאל תכונה רעה והגיע הזמן להציל פה קצת את כבודה האבוד. אובססיה, בדיוק כמו כלבי אמסטף, יכולה להיות מועילה וידידותית אם מטפלים בה כמו שצריך. ויש הסבר:

נתחיל דווקא באובססיה לא טובה. אובססיה לאנשים היא בדרך כלל לא טובה. רעילה אפילו ויש להיגמל ממנה. הבשורות הטובות הן שאנשים אובססיביים פשוט צריכים מטרה טובה להפנות אליה את האובססיביות שלהם ואז יורד מהם הדחף להיות אובססיביים כלפי אהובים לשעבר, מושאי חיבה בהווה, ילדים וכיוצא באלה.

קחו לדוגמה את נושא הדיאטה והפעילות הגופנית. הסיכוי שאנשים אובססיביים שהגדירו לעצמם יעד כלשהו בתחום המשקל (להוריד 5 קילו, נגיד) יסטו ממנו ויתפתו לאיזו שווארמה מקרית הוא אפסי. נכון שהם קצת יציקו לסביבתם בסיפורים על הדיאטה שלהם, אבל בשורה התחתונה הם יורידו את אותם קילוגרמים עודפים. גם בפעילות ספורטיבית הם יתמידו וירכזו בה את כל האנרגיות המיותרות שלהם, ברגע שיחליטו שזה הדבר הבא שהם עושים. מובן שבמקרים הקיצוניים והפתולוגיים הרצון לדיאטה עלול להסתיים באנורקסיה והרצון לפעילות גופנית בנזק בלתי הפיך לברכיים, אבל אלה מקרי הקצה ואני מדברת פה על אובססיביות מקובלת.

עוד דוגמה היא בתחום העבודה. כשאדם אובססיבי מקבל משימה, תהיו בטוחים שהיא תטריד את מנוחתו עד שיסיים אותה על הצד הטוב ביותר. אני אעז להצהיר שאנשים אובססיביים הם פשוט עובדים טובים יותר.

הרגע זכתה "מ.ק. 22" בפרס האקדמיה לטלוויזיה לסדרה קומית. מה שמוזר הוא ש"השיר שלנו" לא היתה בכלל מועמדת.

שיואו, איך קטעו באכזריות את אסף הראל.