עניינימים

כי אם יתברר שהם חיים למרות הערכות המומחים, זה ייצור את משבר האמון החמור ביותר בתולדות המדינה בין האזרחים לכוחות הבטחון/מודיעין.

(*) ומי שזקוק להבהרה או הסבר לגבי הכותרת באמת שאין לו מה לחפש פה.

ברחוב החשמונאים 105 בתל אביב ישנה חנות שקוראים לה אדר סוכנויות. יש שם כבלים וחיבורים לכל דבר אפשרי ועוד כל מיני דברים מהמשפחה המורחבת (מחטים לפטיפון, אוזניות, חוטים מאריכים, נורות, סוללות, מטענים, ספקים וכיוצא באלה). ויש גם אנשים שמספקים תשובות לכל בעיה ועצות והסברים.

אתמול הלכתי לשם לאחר שהכבל של הלפטופ שלי נקרע. כלומר כמעט נקרא וחוטי המתכת הקטנים שלו נפרדו אלה מאלה. אין לי מושג איך זה קרה. אולי סדק מקרי שהלך וגדל, אולי כדאי לבדוק את האליבי של נוגי. בכל אופן, בהתחלה הם חיפשו לי דרך להחליף את זה, אבל לא היה להם את ראש החיבור שמתאים למחשבי לנובו מהדגם שיש לי, ואז טכנאי החוטים אמר שהוא יכול לנסות לחתוך ולחבר מחדש, למרות שהוא לא בטוח במאה אחוז שזה יעבוד. חוץ מזה במקרה היה להם גם ספק מקורי של לנובו, שבמקרה הצורך הייתי יכולה לקנות. שאלתי כמה עולה הספק (380) וכמה יעלה התיקון (20), ובחרתי בתיקון. טכנאי החוטים נעלם לחדר צדדי ובינתיים רכשתי לי עוד כמה דברים (נורות, תרסיס ניקוי למסכים שבביתי ושעון מעורר, אחרי שנוגי שברה לי את השעון הקודם, ופה לא יעזור לה שום אליבי).

החוט חזר מהתיקון, שילמתי על הכל והלכתי. אלא שהיום בבוקר גיליתי שאמנם שמתי את הכבל היקר ללבי בתיק, אבל את השקית עם שאר הקניות השארתי שם. אז שוב ניגשתי והסברתי להם מה קרה. השקית היתה שם, מחכה לי שאקח אותה.

בקיצור, ראו זאת כהמלצה.

לכל האנשים שתהו על מידת המזוכיזם שלי כשאמרתי בתחילת היורו שאני בעד ספרד:  (זה סמיילי מוציא לשון, כן?)

אני באחד ממשברי הקריאה שלי ולא מסוגלת להתרכז בכלום, אבל בלי קשר לקיץ, לחום ולבעיות הריכוז שלי, נראה לי שאתן לגרוסמן לנוח קצת. הספר הזה קצת קשה למישהי חרדתית כמוני, על אף שאין לי שום ילד בצבא.

ובינתיים, כדי לנסות לצאת מהמשבר התחלתי לקרוא את "גלנקיל - מותחן כבשים", שהגיע ביום חמישי במסגרת המנוי שלי לעם עובד. קודם כל זה ספר שאי אפשר שלא לחבב, ולו רק בגלל הכריכה שלו (שבמציאות היא בירוק יותר יפה). בפנים תמצאו סיפור בלשי שבמסגרתו מחליטים הכבשים בעדר אחד לחקור את תעלומת הירצחו של הרועה שלהם.

בתחילת הספר תמצאו רשימה של כל הכבשים בליווי תיאור של המראה והתכונות העיקריות שלהם. אין מקריות בשמות האלה, מה שהופך את העניין לאף יותר חמוד. למשל, הכבשה הכי חכמה בעדר, שגם אחראית על החקירה, נקראת מיס מייפל. הכבש השחור היחיד בעדר נקרא אותלו וכו', כולל כמה דברים שכנראה לא הבנתי בגלל בורות ספרותית וכללית מצדי.

אני מאוד אוהבת חיות מואנשות ולכן נראה לי שמאוד אהנה מהספר. בכל מקרה, מקריאת 60 העמודים הראשונים אני יכולה להגיד שהוא בהחלט מותח.

הרגע התקשרה אליי העוזרת ואמרה שצלצל מישהו בדלת, אמר משהו על זה שהוא מחפש את דירה 8 ואז מלמל משהו שבעצם הוא התכוון לדירה 10 (לדעתי יש רק 9 בבניין) והלך. ובדיוק השבוע התגאיתי בזה שאני מרגישה ממש בטוחה לגור בר"ג. פחות מפחיד אותי מה יקרה אם הוא יחזור כשאני אהיה, כי אני אף פעם לא פותחת את הדלת כשדופקים או מצלצלים. אני רק מקווה שזה לא מישהו שמתכנן לפרוץ לי הביתה (למרות שבאמת הגיע הזמן לעשות סדר בארון הבגדים שלי). ממילא אין מה לגנוב אצלי (חוץ מכמויות בלתי הגיוניות של ארטיקים בפריזר) וזאת סתם טראומה לחתולים.

עוד דבר מעט מדאיג הוא שהעוזרת ביקשה העלאה. אמרתי לה שזה בלתי אפשרי מבחינתי ושאני אבין אם היא תעזוב. אני באמת אבין, אבל זה לא יהיה קל. אני תמיד טוענת שמצבי הנפשי תואם את מצב הדירה שלי, ואם הדירה מבולגנת גם הנפש לא משהו, ובלגן זאת הבעיה הכי גדולה שלי. כרגע אני מסדרת לפני שהיא באה, שזה טוב. אני רק צריכה לשכנע את עצמי שהיא תמשיך להגיע ולסדר בכל זאת. אחרי שהבית יהיה מסודר השאר כבר שטויות.

והדבר השלישי המדאיג להיום הוא האפשרות שרוסיה תנצח את ספרד (למרות שחייבים להודות שבטורניר שהתחיל כשבאחד הבתים מצטופפות ביחד גרמניה, אוסטריה ופולין, זה נראה כמו מהלך מתבקש שלגמר יגיעו גרמניה ורוסיה).

ואפרופו כדורגל, להלן פוסט מופלא ביותר על הקשר שבין קולנוע לכדורגל.

לימונים, אמרו לי היום ולא בדקתי אבל זה כנראה נכון, כדאי לקנות בטיב טעם. בכל מקום הם עולים 20-25 שקלים ובטיב טעם 17. ובכלל, הסביר לי אותו מקור, לטיב טעם יש ספק ירקות ופירות שהרבה פעמים גורם לזה שהם נמכרים שם יותר בזול. זה כנראה תקף גם לאבוקדו. שווה לבדוק.

וחוץ מזה רציתי להגיד שיש לי תחושה רעה. אולי זה קשור לעובדה ששלושה אנשים על אופניים כמעט דרסו אותי היום (ולא, זה לא שאני הלכתי בשביל שלהם, זה הם שנסעו בשביל שלי. ובכלל, אני שוקלת להקים עמותה נגד רוכבי אופניים. שיילכו ברגל, העצלנים. נכון שפריחת האופניים מביאה איתה גם מראות של בחורות שרוכבות עם חצאיות ממש ממש קצרות ורואים להן את התחתונים (הערה לבחורה שראיתי ביום שישי בקינג ג'ורג' - להבא תלבשי משהו יותר מעניין מסתם תחתונים לבנים עם פרחים), אבל שלמות הגפיים שלי קצת יותר חשובה לי), אבל לא רק. אני לא מרוכזת, עייפה מאוד בלי סיבה מצד אחד ומאוד מתוחה מצד שני, ועוד יום ארוך לפניי. בקיצור, אם אתם לא שומעים ממני בשבוע הקרוב אתם מוזמנים להתקשר לבתי חולים ברחבי הארץ.