 כינוי:
בת: 53 תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
יולי 2003
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | | 27 | 28 | 29 | 30 | 31 | | |
| 7/2003
פו הדב - הסיפור האמיתי
לאחר שהפגנתם יצירתיות מסויימת בפוסט המטאטאים (אימצתי את נושא האופניים המעופפים. מה שעבד לאליוט ולחבריו ב"אי.טי", יעבוד גם למכשפות), הנה האתגר הבא בחשיבה יצירתית:
בעיתונים וברחובות יש פרסומות לסרט אנימציה חדש של דיסני: "חזרזיר - הסרט". זהו ספין אוף לפו הדב, בכיכובו של חזרזיר, אחד מדמויות השוליים בספר. מכיוון שמדובר בסרט של דיסני, מסריו יפים וחינוכיים והמסקנה העיקרית בסרט היא שלא צריך להיות גדול בגוף בשביל לעשות מעשים גדולים (פיגלט, כידוע, הוא יצור קטנטן). בארץ הסרט יוצג רק בגירסה מדובבת, שזאת עוד סיבה טובה לא לצפות בו ומה שמביא אותי לרעיון שלשמו התכנסנו פה.
עיבוד מחודש לפו הדב זה רעיון טוב, אבל בואו נחשוב על משהו שמתאים למבוגרים. האם זה יהיה משהו בסגנון טריינספוטינג שיציג את מה שגיבורי הסיפור באמת עשו ביחד? אם תחליפו את שם הקוד "דבש" המופיע בספר בתדירות שיא ב"הרואין", תקבלו כמה הסברים לא רעים לקורותיהם של החבורה.
אפשרות נוספת, סרט המסופר מנקודת מבטו של רו. על הניצול המיני, השחיתויות והאמת שמאחורי הגילויים ההומו-אירוטיים בין איה לפו.
ועכשיו תורכם. תתפרעו.
| |
הרהורים בנושא מכשפות וקוסמים
כל העניין הזה של רכיבה על מטאטא מאוד לא מובן לי. הרי אי אפשר לחשוב על כלי תחבורה נוח פחות ממטאטא. לבנים זה לוחץ, לבנות זה סתם לא נעים ואם לא ממש יושבים על המטאטא, אז זה פשוט לא נוח. הגירסה האוריינטלית של שטיח מעופף עדיפה בהרבה.
| |
ברוס, באנר קופץ.
הבטיחה לנו הגברת שכל העיתונים בעולם ישתמשו בכותרת "ברוס הגדול מכולם" לכתבות על הסרט "הענק".
אח"כ האשימה את כל העורכים בחוסר חשיבה אסוציאטיבית.
היום שמחתי לגלות שיובל נתן לא אכזב:
- עידו לא-אמין, בלוגר אורח
| |
שיעור קצר בהיסטוריה
בביקורת הטלוויזיה היומית שלו, בתת המדור "שתי שאלות" (המקום שבו הוא שולח חצים קטנים לכל עבר), כותב היום חנוך דאום כך: "זאב נחמה טוען באחד המעברונים של ערוץ המוזיקה החדש כי ערוץ המוזיקה הוא הדבר הכי חשוב שקרה כאן מקום המדינה, ואני שואל: הלו, נחמה, ומה עם העליה השנייה, היא עז?".
הלו, דאום, העליה השנייה התרחשה אי אילו שנים לפני קום המדינה.
ומעזים לפרות. מאזיני הרדיו נאלצים לשמוע בתדירות מעצבנת פרסומת למוקה יטבתה שבה מנשה נוי מסביר איך הוא נסע ליטבתה ב-48', רק כדי לשתות מוקה.
מילא זה שמחלבת יטבתה הוקמה רק ב-1964, הקיבוץ עצמו הוקם ב-1957, מה שמעלה את החשד שהפרסומאים לא ממש התייעצו עם הקיבוצניקים כשהעלו את הפרסומת הזו.
הפרות של יטבתה. מייצרות מוקה רק מ-1964
| |
בואו נשחק במשחק הניחושים
בעמוד 4 ב"מעריב היום" התפרסמה היום כתבת עמוד של איתן רבין המספרת על מוזיקאי ידוע, שביקש להחזיר אליו אהובה שנטשה והלך למיסטיקנית, שגבתה ממנו סכומי עתק. האהובה, אם למישהו היה ספק, לא חזרה והעניין הסתיים בתביעות הדדיות.
אין לי מושג במי מדובר וממילא הוטל צו איסור פרסום על שם המוזיקאי ושם המיסטיקנית, אבל הי, לנחש תמיד אפשר. אז הנה הפרטים והניחוש שלי, אתם מוזמנים להצטרף.
"תחילתה של הפרשה לפני מספר שנים כאשר המוזיקאי, נשוי ואב לשניים, שמאחוריו רקורד עשיר של עבודה עם להקות צבאיות, מועצות מקומיות, טלוויזיה וארגונים גדולים אחרים, הכיר צעירה בשם ענת (שם בדוי). בין השניים התפתחו יחסים אישיים במשך תקופה ארוכה עד שהצעירה החליטה לנתק את הקשר עם המוזיקאי המבוגר ממנה והתיידדה עם גבר אחר. המוזיקאי, כיום בן 47, נקלע למצוקה נפשית..."
ועכשיו להימורים. לא נעים לי לכתוב את זה, כי אני באמת מחבבת אותו, אבל ההימור שלי הוא דני רובס.
| |
מי הפליל את רוג'ר?
אלה מביניכם שעדיין מקבלים את מגזין יס או מי שמבקשים להתעדכן בתקצירי הסרטים בטלוויזיה עצמה בוודאי שמו לב שמדובר בתקצירים מביכים. חסרים פרטים במקרה הטוב והפרטים שגויים במקרה הרע.
זה לא היה כל כך מפריע לי, כי באמת, יותר חשוב שיס יביאו סרטים טובים מאשר שידעו לכתוב כמו שצריך את התקצירים שלהם, אלא שאותם תקצירים בדיוק נשלחים גם למערכות מדריכי הטלוויזיה ושם, משום מה, אף אחד לא טורח לעבור עליהם.
רוצים דוגמא? בבקשה: ביום שני 21/7 ישודר ביס 3 הסרט הצרפתי "מנוחת הלוחם". משהו על בחורה בורגנית שמתאהבת בגבר ומשנה לחלוטין את אורח חייה, רק כדי שיהפוך לבן זוגה. לא משהו שלא נתקלנו בו בעבר. והבמאי? אחד, רוג'ר ואדים.
רוג'ר? איזה מין שם זה לצרפתי? אהה, יאמר לעצמו כל מי שיש לו ידע בסיסי בקולנוע צרפתי, השם אמנם מאויית Roger אבל מדובר כמובן בבמאי הידוע רוז'ה ואדים.
מיס, כאמור, אני כבר לא מצפה לכלום, אבל למה הטעות הזאת מופיעה גם ברייטינג ובפנאי פלוס? מעיתונים שמתמחים בטלוויזיה הייתי מצפה שמישהו יקרא את לוחות השידורים, דווקא בגלל שהם מגיעים אוטומטית ממקור אחר.
ואם אני כבר מחטטת בלוחות השידורים, אז מחר ב-15:00 תשודר בערוץ חמש פלוס תוכנית על הרגעים הגדולים של הפועל פ"ת בעונת 2002/2003. אמנם עונת מלפפונים אבל בכל זאת יפה מאנשי ערוץ הספורט שהם מקדישים תוכניות לכל הקבוצות. ומה ישודר שם אחרי שייגמרו החמש דקות של הרגעים הגדולים של הפועל פ"ת (וגם ככה אני עושה להם חסד גדול)? אז זהו, שאורך התוכנית המדוברת הוא שעה ו-55 דקות. אני חייבת לראות איך בדיוק הם מתכוונים למלא את השעתיים האלה.
| |
מה תהיה הכותרת
ושוב אנחנו במשחק האהוב עלי: נחשו היום את הכותרות של מחרתיים.
ביום חמישי עולה לאקרנים סרטו של אנג לי "הענק", המבוסס על קומיקס בשם זהה. שמו של הענק הוא ברוס, מה שגורם לי לנחש כי יהיו כמה וכמה עורכים מתחכמים שישתמשו ב"ברוס הגדול מכולם" (שם הסרט שבו מככב ג'ים קארי) ככותרת, כיתוב תמונה או הפנייה.
המשך יבוא.
עדכון 18.7: לעורכים בימינו אין חשיבה אסוציאטיבית. בשום מקום לא מצאתי את הכותרת שלי.
| |
פרשת הציתותים
בזוגיות, כך תמיד סיפרו לי, יש הרבה מן ההתפשרות. ככה זה כששני אנשים נפרדים ועצמאיים רוצים לחיות יחד. אז הוא נמנע מלשים לימון בסלט בגללי ואני נאלצת לתת לו קודם את הדברים הכי מעניינים שאני מוצאת בעיתון. זוגיות.
משום כך, ובשביל להנשים איכשהו את הבלוג שלי, חשבתי לפתוח אותו לתחומים חדשים. אחד מהם, הוא נטייתי, המעצבנת למדי, לצותת לשיחות של אנשים אחרים, בדרך כלל זרים. לא תאמינו איזה דברים מעניינים שומעים משיחות של אחרים. לפעמים אפשר להבין מייד במה מדובר ולפעמים נדרשת מידה של דימיון בשביל להשלים את הפרטים וליצור סיפור, אמיתי או לא.
משום כך יש בכוונתי לשתף אתכם בקטעי השיחות האלה ונראה כבר מה ייצא מזה.
שבוע טוב שיהיה.
| |
סליחה
יש עוד כחודשיים עד אלול, אבל הרשו לי להתחיל כבר עכשיו עם כמה סליחות.
ראשית, סליחה על זה שאני כבר לא נכנסת לבלוג שלי. למעשה, גם הפוסט הזה לא יעסוק בדברים שכתובים בעיתון, אלא הוא נמצא פה בעיקר בשביל שהבלוג לא ייסגר מחוסר שימוש.
שנית, סליחה מרופאת השיניים החדשה שלי. ביום ראשון השבוע, לאחר שבוע של כאבים בלתי נסבלים, הלכתי למרפאת שיניים ובגלל שיש לי ביטוח משלים של קופת חולים וגם עברתי דירה, הלכתי למרפאה חדשה. שם גיליתי שבאופן נחמד בכל הניירות שלהם לא קוראים לפציינטים "חולים" (לדוגמא, בשדה "שם החולה"), אלא "מתרפאים". בכל אופן, כשנכנסתי לחדר הטיפולים, היו שם שתי נשים, אחת צעירה ונטולת מבטא והשנייה מבוגרת ועם מבטא. מייד הנחתי שהמבוגרת היא הרופאה והצעירה היא האסיסטנטית שלה ובדיעבד התברר שההיפך הוא הנכון ועל כך התנצלותי, כי אפשר להיות מאוד מתקדמים ופתוחים, אבל מסתבר שלשנות דעות והנחות קדומות זה דבר די מסובך.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
