לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה
 

עניינימים


לראות את התמונה הקטנה
Avatarכינוי: 

בת: 53

תמונה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    אוגוסט 2003    >>
אבגדהוש
     12
3456789
10111213141516
17181920212223
24252627282930
31      

8/2003

לסגור את חשבונות הבנק שלכם בבנק הפועלים


כבר זמן די ארוך שהשם שרי אריסון עושה לי פריחה וגורם לי לעצבים שאינם מיטיבים עם עור פניי. זה התחיל בקמפיין הטפשי שלה, המשיך ביתר שאת כשנודע לי שהתנהלותה בעולמנו אינה תואמת כלל וכלל את רוחו השאנטית של הקמפיין והסתיים, נכון לעתה, בעמידתה המטופשת מאחוריי בעלה בהאשמות נגדו בתקיפה מינית.
 
בסוף השבוע הזה היטיב ניסן שור לנסח את מחשבותיי (בלי החלקים שאני מקללת) והעלה אותן על הכתב בתרבות מעריב. פיסקה נבחרת: "כפי שביוזמה העלק-פילנטרופית שלה - כל אגורה שהיא משקיעה במפעלות ''מהות החיים'' היא רווח נטו לניקיון התדמית שלה - מתיימרת שרי אריסון לפתח אצל חברה שלמה מודעות מזויפת לשלום ואושר (בעזרת סדנאות בנוסח ''באדולינה'' וסיסמאות רוחניות דביקות הנראות כלקוחות מעולמם של דובוני איכפת-לי), כך האיומים בתביעות על ימין ועל שמאל, רק ממשיכים את הקו שלפיו כולנו צריכים לחיות בעולם ששרי אריסון מתעקשת לעצב בשבילנו כנכון ואופטימלי. בישראל של אריסון, כולם חיים בשלווה ואהבה, מגלים את השלום הפנימי ובעיקר לא אומרים אף מילה רעה על הגורו. כך, בעזרת השם ועופר גלזר, יושלט המצב האריסוני על החברה בישראל. ואוי ואבוי למי שלא יאות להצטרף לחגיגה. הדיסוננס בין מבול התביעות המאד לא רגוע למסרים השלווים
והנעימים זועק כמובן לשמיים - לפני שאריסון ממצבת את עצמה כסמכות רוחנית לענייני נירוונה ציבורית, מוטב היה אילו עורכי דינה היו פוסקים מלרדוף אחר אנשים שהשלום דווקא לא עולה להם מבפנים כמו מיצי עיכול"
.
 
וזה הביא לי רעיון. למה סתם לשבת ולהתעצבן בבית אם אפשר לפעול? הפתרון הטוב ביותר הוא כמובן זה הנמצא בכותרת הפוסט הזה: להתייצב בסניף בנק הפועלים שלכם ולהגיד שבאתם לסגור את החשבון. לשאלתו של הפקיד למה, לענות בתקיפות שזה בגלל התנהלותה של הגברת אריסון.
 
אבל זה כנראה לא יקרה, כי לסגור חשבון בנק זה לא כמו לבטל מנוי להארץ וממילא אני לא יכולה להמליץ לעשות משהו בלי לתת דוגמה אישית (כי חשבון הבנק שלי נמצא כבר בבנק אחר). לכן נעבור לתוכנית השנייה: להתלונן על אריסון בכל מקום אפשרי. סיכוי לא רע שעורכי דינה של אריסון יתייצבו גם בבית מעריב (למרות שבסוף דבריו הוא מתנצל מראש ואומר שהוא מוכן לחזור בו מכל דבריו. אני חושדת באריסון ובאנשיה שהם מספיק בוקים בשביל לא להבין עד כמה יהיה מגוחך לאיים עליו בתביעה לאחר דברים כאלה), ולכן מי שאין לו דברים משלו להגיד על אריסון, מוזמן להשתמש בדבריו של שור. לא הוא ולא אנשי מעריב אינטרנט יכולים להיות אחראים למי שמעתיק תכנים מהאתר וגם אם המאמר יורד משם מחרתיים, הוא יכול מייד לצוץ במאתיים מקומות אחרים.
 
ושהשבת שלום תתחיל בתוכנו.
נכתב על ידי , 30/8/2003 15:01  
3 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של &#1506;&#1493;&#1507; &#1492;&#1495;&#1493;&#1500; ב-9/9/2003 11:50
 



כביש הערווה, בואך שיער הגיא


במדורו "בסמטאות הכרך" נדרש הפעם גל אוחובסקי לסוגיה שלא הייתי מודעת לקיומה - תספורת לשיער הערווה הגברי.
 
אצל נשים מדובר בסטנדרט. יש כמובן סגנונות שונים ואף כאלה שעושות צורות ועניינים, אבל גם מי שלא, מקצרת מדי פעם את שיערה בשם הנוחות. אבל פעם ראשונה שאני שומעת שגם גברים מספרים את הקן שבו נחות ביצותיהם. האם מדובר בעניין כלל גברי, או שזה נחלתם הבלעדית של הומואים? (ומי שמתבייש יכול להגיב בעילום שם).
 
לטובת חבריו הבורים והסטרייטים, מפרט אוחובסקי את מה שהוא קורא "כך תגזום עם בוא החום". מאלף.
נכתב על ידי , 28/8/2003 23:58  
4 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של בחורצ'יק ב-30/8/2003 18:42
 



אז הצבעתי לשירי


אחר הצהריים רציתי להעלות פה כרוניקה של אכזבה ידועה מראש של הגמר של לא נפסיק לשיר. בסוף לא העליתי וטוב שכך, לא היה נורא מאכזב (עוד לא נגמר, אבל ציפיתי לגרוע מכל).
 
בכל אופן, מחר כולם ידברו על הגמר ולכן הנה השני גרוש שלי: שי הכי חמודי, שירי היא הפרפורמרית הכי טובה ונינט הכי מרגשת. לכאורה נינט היא פייבוריטית עם באז תקשורתי הכי גדול, אך בימים האחרונים פתאום נוצרה מגמה של אנשים שדווקא לא רוצים להצביע לה אלא לשירי. ברשימת התפוצה של המגזין תל-אביבי התבשרו כל המנויים (שלא מרצון, אגב. אם כבר מדברים) על קמפיין לטובת שירי, אביעד קיסוס התוודה על חיבתו אליה היום בתוכנית הבוקר של רדיו תל אביב ופתאום זכייתה של נינט כבר לא נראית לגמרי בטוחה (לדעתי היא תזכה בכל זאת, אבל לא תהיה פה תבוסה).
 
ומכיוון שכבר הייתי בשוונג של הצבעה, הצבעתי גם לאנשי השנה, בתקווה לזכות בחופשה זוגית בניו יורק. בולטת במגוחכותה: קטגוריית "חברה".
 
ולסיום: מי ימצא מאיפה גנבו את הפרסומת של סופר פארם? (בחורה נוסעת במעברי הסופר פארם על רולרבליידס).
 
אה, ושרון תבחר ביגאל.
נכתב על ידי , 28/8/2003 21:41  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של אהוד ב-30/8/2003 22:55
 



הלכתי לקשור את החצוצרות. תיכף אשוב


איזה חודש מעצבן זה אוגוסט. נוסף לחום והכל, הקייטנות מסתיימות ולאף הורה אין מה לעשות עם הילדים שלו. הם כמובן היו צריכים לחשוב על זה עוד לפני שהם עשו אותם, אבל לא. ולכן שוק העבודה נפגע קשות, כי או שהורים (ולמה להיות פוליטיקלי קורקט שלא לצורך - אמהות) נשארים בבית עם הילדים ובכך דופקות את חברותיהן לעבודה שצריכות לעבוד יותר קשה, או, גרוע בהרבה מכך, הם (זה כולל גם אבות) מביאים את ילדיהם המעצבנים והרועשים לעבודה.
 
אתמול היתה כתבה בסגנון על זוגות בריאים בגופם ובנפשם, שהחליטו שלא להביא ילדים לעולם. אופציה שיותר אנשים צריכים לשקול ברצינות. ורק הערה לעורכי סגנון (ליסה פרץ?): מה זאת אומרת "הן בריאות, חיות בזוגיות, אבל בחרו לוותר על חוויית האמהות"? אתם עדיין חושבים שם שרק האשה קובעת אם לזוג יהיו ילדים או לא?
נכתב על ידי , 28/8/2003 11:54  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של S"C ב-20/1/2004 18:31
 



פחות נחמד


נדמה שנשבר איזשהו סטטוס קוו קטן בסיקור של מעריב את הפיגוע אתמול. בפסקה החמישית של הכתבה המקושרת נכתב כך: "מתחת לגופות החרוכות שנערמו זו על זו בתוך האוטובוס המפוייח, בתמונה שנראית כאילו לקוחה מתוך מחנות ההשמדה..."
 
השוואת דברים לשואה היא פריבילגיה ששמורה למתלהמים כבדים בלבד. כל השאר הצליחו לשמור על ההסכם שבשתיקה שלא משווים שום דבר לשואה. אבל מכיוון שמעריב כבר עשו את זה ומכיוון שלמיטב ידיעתי הפיגוע הזה היה פגיעה ממוקדת באוכלוסיה חרדית, מעניין אותי האם לפיגוע הזה תהיה השפעה על האוכלוסיה החרדית כמו שהיתה לשואה על כל אותם יהודים דתיים שבעקבות ההרג ההמוני הצביעו אי אמון באלוהים.
נכתב על ידי , 20/8/2003 10:25  
5 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של גע"ס ב-28/8/2003 12:05
 



נחמד


ב"סמול טוק", המדור הזניח הפותח את מוסף סגנון של מעריב נכתב היום כך: "עמותת הנחמדות הישראלית הודיעה כי יום הנחמדות ייחגג ב-31 באוגוסט, וזאת לאור העובדה שאנשים שכחו שלהיות נחמד זאת אופציה. רשמו ביומן את התאריך כדי שלא תיבהלו אם כולם יהיו נחמדים אליכם באותו יום".
 
ורציתי להעיר שה-31 באוגוסט יוצא ביום ראשון, היום השנוא ביותר על רוב הישראלים, וסביר להניח שמזג האויר באותו יום יהיה חם מהרגיל ולח מהגיהנום. לו היו חברי העמותה קצת יותר רציניים ורוצים באמת ליצור יום שבו כולם יהיו נחמדים, היה הרבה יותר הגיוני למקום אותו ביום חמישי האחרון של חודש נובמבר.
 
נכתב על ידי , 20/8/2003 10:16  
5 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של S"C ב-20/1/2004 18:33
 



אלף שיר לצפון (או: פרודיה זו, על שום מה?)


ביום חמישי האחרון פורסמה בגלריה כתבה של אורנה קזין על שהותה בסוף שבוע בצימר בגליל. לא חומר שממנו עושים פוליצרים, אבל בסדר. לא מעורר הזדהות במיוחד ולא מקומם במיוחד.
 
באותו יום ממש התפרסמה במיקסר לבית נענע רשימה של ראובן רייכמן ובה הוא כותב על סוף השבוע שהעביר בצימר בצפון עם אחת, _זין ("לבקשתה, אחשוף רק את שלוש האותיות האחרונות בשם משפחתה").
 
הקטע המדובר, שהוא כולו פרודיה על מה שקזין כתבה גרר אחריו תגובות שנעו בין חוסר הבנה מוחלט, לדיון זועם בפורום לסביות בנענע.
 
לא ממש ברור לי על מה ולמה זכתה קזין לפרודיה, אבל יש משהו יותר מטריד במה שכתב רייכמן. מאז שהוקמו דורשים כותבי האינטרנט ועורכיהם שיתייחסו אליהם כאל עיתונאים לכל דבר, אולם הקטע המדובר מאותגר אתית באופן חמור ושום עיתון נייר לא היה מפרסם אותו. העניין הוא כזה: רייכמן (בשמו האמיתי) וקזין מכירים זה את זה. אין לי מושג אם יש ביניהם קשרים חברתיים, אבל זה לא ממש משנה.
 
כיוון שהבלוג הזה לא מתיימר ולו לרגע להיות עיתונאי וגם משום שכותבת שורות אלה היא פחדנית וגם מכירה בעצמה את רייכמן, לא אחשוף את הבעייה האתית במלואה, אבל לא היה מזיק לו עורך מיקסר (ולמרות שכאמור אני לא מחוייבת לגילויים נאותים פה, אציין שאותו אני גם מכירה) היה משאיר את הבדיחה הפרטית הזו פרטית.
נכתב על ידי , 19/8/2003 13:45  
3 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של גע"ס ב-20/8/2003 10:25
 



על פרוייקט ט"ו באב של "רייטינג"


לבוקרו של חג האהבה היהודי התעוררתי נטולת קול, עם אזניים סתומות ודלקת בעין אחת, וכך, בלי להתכוון הפכתי לאשה המושלמת: לא רואה, לא שומעת ולא מדברת. יקיר הבלוג, לעומת זאת, התגלה גם הוא כגבר המושלם כשחזר מהעבודה ונתן לי פעמון קטן כדי שאוכל לקרוא לו אם אצטרך משהו, בזמן שהוא נמצא במטבח ומכין לנו ארוחת ערב.

אבל די לדבר עליי, התכנסנו לפוסט זה בשביל לדון בפרוייקט ט"ו באב של רייטינג. במסגרת הפרוייקט, הלא מושקע במיוחד, סיפרו כתבי העיתון איזו דמות טלוויזיונית הם אוהבים יותר מכל ולמה. יהודה נוריאל, שפתח את הפרוייקט, זיין את השכל במשך 280 מילה על כמה שהוא "יהיר ומגעיל" וכמה הוא לא סובל "ממוצעים, צייתנים, מתנחמדים, חסרי מקוריות, תאבי בטחון ושגרה וסתם אזרחים הגונים" (ועוד כמה תכונות שלא מתאימות לי לתיאוריה) ובעשרים המילים הנותרות הוא בחר את שרון איילון (מ"קחי אותי שרון") שהיא בדיוק כל התכונות האלה.

יובל נתן בחר את נטליה אוריירו (בגלל התחת), אביעד קיסוס בחר את יהודה לוי ב"אהבה מעבר לפינה" (כי יש לו פיצרייה), יוסי אליאס בחר בדוגמנית מהפרסומת למתאים לי (שוב בגלל התחת), חמוטל קינן בחרה באנג'ל מבאפי, קול מהמכשפות וביג מסקס והעיר (כי הם מניאקים), תמר וילרפורט בחרה בצחי בוקששתר (כי הוא קירח ויודע לבשל), דבורית שרגל בחרה באיידן מסקס והעיר (כי הוא רגוע), יפית פרץ בחרה באיינסלי הריוט שמגיש שעשועון בישול בביביסי פריים (שוב - יודע לבשל) ואליען לזובסקי בחרה בקונאן אובריאן (כי הוא דביל).

ולפני שנעבור לפרוייקט מקביל בבלוג הזה, הרשו לי הערה קטנה לאותה לזובסקי, בקשר למה שהיא כתבה בעמוד שאחרי. תחת הכותרת "הכללים החדשים", היא מפרטת, לא בלי קמצוץ מרירות, כמה טיפים לבחורות לכבוד יום האהבה. רוב הטיפים דווקא בסדר (אם הוא לא התקשר זה לא בגלל שקרה משהו לסלולרי שלו, אלא הוא פשוט לא רוצה אותך ואין דבר כזה להזדיין עם מישהו ולהשאר ידידים), ורק סעיף אחד גרם לי להרים את שתי גבותיי (כי מצבי הגופני לא מאפשר לי לנחור בבוז): על פי אליען לזובסקי "כל מי שאומר "אני אוהב אותך" אחרי פחות משלושה חודשים, הוא בגדר חשוד". אני תוהה באיזה גיהנום חברתי חיה לה לזובסקי ומתי היא תצא ממנו.

למה להרוס את שמחת החג? בלי לבזבז זמן, הבה ונפצח בפרוייקט בחירת הדמות הטלוויזיונית האהובה אלינו. החוק היחיד זה שצריך לבחור בדמות פיקטיבית ולא בשחקן או מנחה.

והנה הבחירה שלי: כמעט ללא היסוס (כי לשנייה חשבתי על מונק, אבל הוא פסיכוטי מדי אפילו בשבילי) אני בוחרת בלקס לות'ר הצעיר מסמולוויל, המגולם ברוב נוי (אם להצמד לטרמינולוגיה הרייטינגאית) על ידי מייקל רוזנבאום. בדומה לחמוטל קינן, גם לי יש משיכה מסויימת למניאקים, אבל כבר התבגרתי מעט בשביל להבין שמניאקים טהורים הם גם לא מעניינים וגם, ובכן, מניאקים. לותר הצעיר, לעומת זאת (ולהבדיל מדמותו הבוגרת בסרטי סופרמן), הוא לא לגמרי מניאק. למעשה, הוא בחור צעיר וטוב לב עם נטיות בעייתיות שמתעצמות רק בהשפעה סביבתית (אבא שלו והעובדה שכולם מניחים שהוא מניאק). בבסיסו הוא בחור טוב ורך לבב וכמו כל בחורה פותה, אני יודעת שהייתי משנה אותו ומוציאה ממנו את הטוב שבו.


 
לקס לות'ר הצעיר. מיכאל שלי


ועכשיו תורכם.
 

נכתב על ידי , 13/8/2003 19:12  
7 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של ובכן ב-29/8/2003 00:24
 



על תולעים ופיגועים


הלכתי לעבודה הבוקר, חושבת את המחשבות שלי לעצמי כשפתאום בא מולי אדם ומלמל, ספק לי ספק לעצמו, "הודנא שמודנא". מייד ידעתי שהיה פיגוע וכל שנותר לי הוא למהר להגיע למשרד ולבדוק באינטרנט מה הנזק. זה קצת מזכיר את התולעת שתקפה אמש את מחשבי בית ישראל. פעם היה צריך לפתוח אימיילים מסויימים בשביל להידבק ופעם היה צריך לפתוח רדיו, טלוויזיה או אינטרנט בשביל לדעת שהיה פיגוע. היום מספיק לצאת מהבית או סתם להתחבר לרשת בשביל לקבל את המכה.
נכתב על ידי , 12/8/2003 09:54  
3 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של psychojr ב-12/8/2003 10:26
 



זמן סוכר


אתמול (ראשון) השיק מעריב מגזין חדש העונה לשם מתוק (ככה בדיוק. באותיות בגווני ורוד). המגזין החדש מחליף את שבועון האינטרנט "אונליין", שהוכנס אל תוך עמודי הכלכלה/עסקים. מצד שני, רוחו של אונליין ממשיכה לשרור גם במגזין החדש ומכיוון שמדובר באותו צוות מעצבות, ניתן לומר ש"מתוק" נראה כמו אונליין, רק בוורוד.
 
ומה יש במוסף החדש? מיטל דוהן בתמונה לא מחמיאה (אך בלבוש ורוד) בשער, מדור פתיחה בשם "מתוק ומפנק" שבו כמה מכותבי העיתון מלהגים על הא ועל דא + טור צד מיותר ובו תמונות ממבחר תוכניות שידוכים ששודרו אצלנו במהלך השנים, כתבה על כפולת עמודים ובה ראיון עם רנה שיינפלד, "מתוק ורומנטי", מדור על עניינים שבינו ובינה, שכולל טור קטן של דפנה שפיגלמן (העורכת של יאיר לפיד, שגם מגישה איתו את ציפורי לילה בימי ראשון), כל מיני זוגות מספרים איך הם הכירו, עצות מסקסולוג וצילומים של זוגות סלבריטיז.
 
יש גם מדור תזונה שבו אנשים פותחים את דלת המקרר שלהם בפני הדיאטנית נאוה רוזנפלד, שבודקת כמה ג'אנק יש להם בבית. ושיא הגיליון הראשון, מבחר סלבריטיז מספרים מה עשה להם את הקיץ. לא תמצאו שם שום דבר מקורי, אבל כן תמצאו שם את הדבר התמוה הבא: סנדרה רינגלר ממליצה על ליפסטיק ג'וסי רוז' של לנקום. אותה רינגלר מככבת גם בפרסומת רדיו לאותו ליפסטיק ממש ושם היא מספרת איך היא גילתה את הטרנד של הקיץ - שפתון ג'וסי רוז' של לנקום.
 
זאת כמובן לא פעם ראשונה שבמעריב מתבלבלים בין חומר מערכתי לפרסומת (אודטה, אודטה ושוב אודטה), אבל לעשות את זה ככה באיזה תת מדור? לא יפה.
נכתב על ידי , 11/8/2003 12:59  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של psychojr ב-11/8/2003 13:23
 



לדף הבא
דפים:  

280,299
הבלוג משוייך לקטגוריות: תרשו לי להעיר , אקטואליה ופוליטיקה
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לmichaly אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על michaly ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)