עניינימים

לא נעים ולא חינוכי להגיד, אבל אל החברה הזאת הגעתי דרך ספאם שהם שלחו. זה די פשוט. לחברה משלמים סכום חד פעמי של 300 שקל + מע"מ ולמנקה (יש גברים ויש נשים, כולם ישראלים, כלומר עם תעודת זהות ישראלית) משלמים 35 ש"ח לשעה + נסיעות. אם לא מרוצים אפשר לבקש להחליף למנקה אחר. יש אחריות עד חצי שנה. יכול להיות שאם תבקשו עוזרת לפעם בשבוע, ולא פעם בשבועיים כמו שאני ביקשתי, התשלום אולי יהיה אחרת. ובנוגע ללוסי, היא מוכנה לעבוד רק חמש שעות בכל פעם, והיא מאוד יסודית, קצת יותר מדי, מה שאומר שצריך להישבע לה שלא באמת אכפת לכם מה מצב התריסים (בהנחה שבאמת לא אכפת לכם).

לסיכום: דמי התיווך לא זולים, אבל חוסכים כאב ראש.

תהיו נחמדים ותקנו את זה של "תנו לחיות לחיות". את השנה שלכם זה אמנם לא יהפוך לטובה יותר, אבל את זאת של החיות כן.

קיבלתי היום לג'ימייל שלי מייל מניסן נתיב, שכותרתו ככותרת הפוסט הזה. מייד נמלאתי עליצות והתרגשות גדולה אחזה בי. עברו עוד כמה דקות אופוריות עד שנזכרתי שאני בכלל לא רוצה להיות שחקנית וממילא כשרון המשחק שלי איום ונורא. בקובץ המצורף למייל התגלתה הטעות. הוא היה מיועד למישהי אחרת ששמה כשמי ושם המשפחה שלנו שונה. מסכנה, בטח מרוב התרגשות היא טעתה בכתיבת המייל שלה בטופס הקבלה.

בשביל לא להרוס לה כתבתי לאנשים של ניסן נתיב מייל בחזרה: "זה מאוד מרגש, אבל יש לכם טעות במייל. אני לא מ.כ ולא הייתי רוצה שהיא תפספס את הזדמנות חייה לקריירת משחק מזהירה רק בגלל הטעות הזאת".

לוסי מתקשרת אליי בבוקר. יש לה מבטא צרפתי עדין ובקול שלה שומעים הרבה נכונות. היא מתנצלת ואומרת שתאחר. היא מגיעה ואני מציעה לה לשתות. היא מחייכת ואומרת שגם לזה עוד יהיה זמן ובינתיים יש לה הרבה עבודה. צודקת, היא תצטרך להגיע לכמה מקומות שאף אחד לא ביקר בהם הרבה זמן. היא מבקשת להחליף למשהו יותר נוח ובלי לחכות לתשובה מתפשטת. יש לה חזיית תחרה שמאוד הולמת את החזה הגדול שלה. אני מוצאת לי מקום שבו אני מרגישה בנוח ומסתכלת עליה בציפייה.

(חמש שעות אחר כך)

אין ספק שלוסי יודעת את העבודה והיא בהחלט מצליחה לספק אותי. במהלך הזמן הזה נכנסו לפה כל מיני גברים, עשו לי נעים והלכו. אבל לוסי בכלל לא הסתכלה עליהם. היא התרכזה רק בי, אפילו שהאיש עם הצינור הסתגר איתה במטבח. הסתכלתי עליה בזמן שעבדה, כי מה כבר היה לי לעשות - באתי לפה במטרה ליהנות. טיפות זיעה קטנות מבצבצות על מצחה והיא משמיעה אנחות קטנות כשהעבודה דורשת ממנה מאמץ מיוחד או סתם להתכופף. נראה לי שאשאיר אותה.

יש לי דכדכת מעבר דירה ונראה לי שאמשיך לארוז כל הלילה. תיכף אנתק את האינטרנט, אתם מוזמנים להשאיר לי מילות ניחומים שאראה מחר אחרי שהטכנאי של בזק יחבר אותי בדירה החדשה.

עדכון 24.8, 10:00: יש אינטרנט בדירה!

חזרתי היום לאיקאה בתקווה לעבור חווייה מתקנת לטראומה של יום שישי. בדרך היה פקקצ'יק של אנשים שנסעו לשפיים, אבל הגענו בשלום וכצפוי היו הרבה פחות אנשים. צעדנו ישר לאזור השירות העצמי בשביל להעמיס את מה שסימנתי ביום שישי ושם התגלתה בעייה מספר 1: לא היה את ארון הספרים ברוחב 40 ס"מ בצבע ליבנה שרציתי. לא איבדתי את העשתונות ולקחתי החלטה מבצעית לעבור מליבנה לבוק, שהוא קצת יותר כהה. למרבה ההפתעה גיליתי שארונית הדיסקים בצבע בוק מדגם BENNO עולה 80 שקל פחות מארונית זהה לה בצבע ליבנה. ההבדל היחיד בין השתיים הוא בצבע (זה לא שמדובר בעצים שונים. שתיהן עשויות מפורניר) וכשהכהה זולה יותר מהבהירה, אין מנוס מלהגיע למסקנה שמדובר בגזענות בצורה המכוערת ביותר שלה.

אגב, כמעט-משבר מספר 2 היה בקופה, כי באתי בלי תיק, רק עם כרטיס אשראי בכיס ודרשו ממני תעודה מזהה. מזל שהייתי עם אחי ששילם בשבילי, אחרת זה היה עלול להיגמר בכאב לב גדול.

האם מישהו יכול להסביר איך זה שגם grey וגם gray הם אפורים? האם מדובר בבריטית מול אמריקאית או שבכל זאת יש הבדל בין השניים או מה?

(ואגב, תרגיל לאמנותיים שבין הקוראים: נסו לחפש בגוגל תמונות grey ו-gray וראו מה ההבדל)