| |
עניינימים
לראות את התמונה הקטנה |
 כינוי:
בת: 53 תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
אוגוסט 2010
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | | 29 | 30 | 31 | | | | |
| 8/2010
דו"ח קריאה: "המזוודה"
"מפגש עם יצירתו של סרגיי דובלטוב הוא עונג צרוף לכל מי שאוהב ספרות רוסית וחוויה מתקנת לכל מי שחושש ממנה". כך נפתח הטקסט על הכריכה האחורית של הספר "המזוודה" (הוצ' אחוזת בית). אני שייכת לסוג הראשון. אני מאוד אוהבת את הסגנון הרוסי וההומור הרוסי, אבל יש לי מעט מאוד ניסיון בתחום, לכן גם לא הכרתי את דובלטוב, למרות שהכריכה האחורית ממשיכה ומספרת ש"דובלטוב, מגדולי הסופרים הרוסים במחצית השנייה של המאה ה-20, חיבר סאטירות שנונות, מלאות חיים - ובעיקר מצחיקות מאוד - על החיים תחת שלטון המגף הסובייטי. במרכזן עמדה מותו שלו: סופר מתוסכל אך גם מלא חמלה, שיצירותיו נאסרו לפרסום במולדתו".
הספר נפתח בפתח דבר בן תשעה עמודים, שכתבה סיון בסקין, המתרגמת של הספר. בסקין דווקא כן מכירה את דובלטוב. מכירה ואוהבת, והפתיחה שלה מלאה באהבה הזאת וגורמת לקורא להשתוקק כבר להתחיל לקרוא.
הספר מורכב משני רומנים שפרסם דובלטוב בזמן שחי בניו יורק, והבילד אפ המטורף שנעשה לו בפתיח לא קלקל לי את הקריאה. זאת אכן כתיבה רוסית משובחת עם הומור דק ומושחז. עם גיבור לא גיבור, חובב שתייה שרק רוצה שלא יציקו לו יותר מדי, ועם משפטים שיגרמו לכם לעצור ולקרוא אותם שוב בגלל יופיים.
הבעיה הגדולה של הספר היא שלקרוא אותו זאת עבודה. יש בו המון המון הערות שוליים (שגם אותן כתבה בסקין) שמבארות כל מיני מושגים ושמות שבלי להבין אותם אי אפשר להבין חלקים ניכרים מהסאטירה שבספר. אפשר ללמוד מזה הרבה, אבל קשה מאוד להכנס לסיפור, אם כל דקה צריכים להפסיק ולעבור לתחתית העמוד. יתכן שאפשר ליהנות במידה מספיקה מהספר גם בלי לקרוא אותן הערות, אבל אני לא הייתי מסוגלת להתעלם מהן.
חוץ מזה שאין לספר פרקים, וכמו שכתבתי בעבר, ספר בלי פרקים זאת בעיה עבורי. ולכן הייתי אומרת שאני ממליצה עליו לחובבי ספרות רוסית שלא סובלים מהפרעות קשב. מי שחושש מספרות רוסית מוטב לו שיתחיל עם ספר אחר. פשוט יותר.
| |
דיסקים למסירה - סוף דבר
כשאח שלי קיבל את הרשימה הקודמת (בכמה שעות איחור) הוא הביע תמיהה גדולה על כך שהצעתי את הדיסקים שלי לקהל הרחב במקום לתת לו הכל, אז הבטחתי שאתן לו את כל השאר. לא שיש לו מקום בבית ולא שאני חושבת שכל מה שיש לי מעניין אותו (איכשהו אני לא רואה אותו מתחיל להקשיב לחווה אלברשטיין), אבל בכל זאת נתתי לו את כל מה שנשאר, ואני מקווה שאת העודפים הוא ימסור.
אבל מי שהזמין מהרשימה הראשונה ועוד לא בא לקחת - ראו הוזהרתם. מה שיישאר אצלי ביום ראשון הבא יחולק מחדש.
ועדכון אריזה: ארזתי כבר 23 ארגזים. מי היה מאמין שהמטבח הקטן שלי יגזול כל כך הרבה ארגזים, ועוד לא סיימתי איתו. אני צריכה לחדש את אספקת הארגזים הריקים ואז אמשיך. התחזית: זה ייגמר בערך ב-30 ארגזים. 35 גג.
| |
על הקריאה
בגלל שאני קוראת כל כך לאט וכל כך קשה לי להתרכז (אבל אחרי החגים אלך סופסוף לאבחון של הפרעות קשב. נראה מה ייצא מזה), יש לי שני טקסים שאני עושה לעצמי בזמן הקריאה.
קודם כל, כל פרק שאני מסיימת אני מרגישה ניצחון קטן. בגלל זה אני מאוד אוהבת ספרים עם פרקים קצרים ומתעבת ספרים נטולי פרקים. מה גם שבספרים נטולי פרקים אף פעם אי אפשר לדעת איפה להפסיק לקרוא. זה תמיד נראה לי באמצע, ומכיוון שאני לא קוראת כל יום, אחר כך אני גם צריכה להיזכר איפה הפסקתי.
הדבר השני שעוזר לי לצלוח את האתגר שבקריאה הוא לבדק בהתחלה כמה עמודים יש בספר, ואז לציין לעצמי בסיפוק איזה אחוז ממנו סיימתי. עכשיו, לדוגמה, אני בעמוד 56 מתוך 302, ככה שסיימתי בערך שישית ספר, שאותו התחלתי רק אתמול בלילה. לא רע מבחינתי.
| |
דיסקים למסירה
אחרי הספרים הגיע תורם של הדיסקים. רשימה ראשונית פורסמה כבר היום, וכבר לא נשאר ממנה הרבה. בגלל בעייה טכנית כלשהי, רוב האנשים לא רואים את הרשימה המעודכנת, אז הנה מה שנשאר:
קורין אלאל (אוסף מצויין, לא מבינה אתכם)
פסקול "ללכת עד הסוף"
השלושרים
רמי קליינשטיין - אהביני (גם דיסק מצוין)
אנני לנוקס
יוסי בנאי שר ז'אק ברל
מיסה קריאולה
אוסף שירי נחום היימן
פסקול הבועה (אוחובסקי השקיע, לא תקשיבו?)
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
