 כינוי:
בת: 53 תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
ספטמבר 2003
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | | 28 | 29 | 30 | | | | |
| 9/2003
דברים שאפשר לסמוך עליהם
בעולם בו אי הוודאות היא העקרון השולט, נחמד לדעת שיש כמה דברים שלעולם לא ישתנו ושתמיד אפשר לסמוך עליהם שיתקיימו כסדרם.
למשל, עניין השמות בקופת חולים. אני לא יודעת על פי איזה עקרון מקבלים לעבודה אחיות ו/או מזכירות רפואיות לקופת חולים, אבל באופן קבוע הן מצליחות לשבש כל שם. האם למישהו מכם קראו פעם בקופת חולים בשם הנכון, בלי להחליף בין שם פרטי לשם משפחה (על אף שבחיים לא נתקלתם במישהו עם שם משפחה זהה לשמכם הפרטי) ובלי לשבש את השם עצמו?
כי בכל 32 שנותיי זה קרה לי רק פעמיים או שלוש, ובשאר הפעמים קראו לי בשם שגוי ורק הבוקר ניהלתי שיחה שלמה עם אחת המזכירות במרפאת השיניים שלי שקראה לי בשם המשפחה שוב ושוב (שזה כבר שייך לקטגוריית "אנשים מעצבנים" שעליה נדבר פה בפעם אחרת). אני מבינה שסלים זה גם שם פרטי, אבל מי שמע על שם משפחה "גברת"?
| |
לגעת בציצים
תגידו, מה עמדתנו בנוגע לספאם שנועד למטרות חיוביות לכאורה?
קיבלתי לפני כמה דקות אימייל שעובר על כל חוקי העשה ואל תעשה במייל מפורוורד. אחרי כל הסקולינג שנאלצתי לעשות, גיליתי שמישהו רוצה שאכנס לאתר סרטן השד ואלחץ על אחד הכפתורים, כדי שנשים עניות יוכלו לקבל בדיקת ממוגרפיה חינם, וזה בגלל שהמפרסמים באתר מוכנים לתרום כסף למטרה, רק אם יהיו מספיק אנשים שיראו את הבאנרים שלהם, כלומר, יהיו מספיק כניסות.
את הנכנסים (נכנסות?) לאתר מקדמת הודעה מאירת עיניים שגורסת ש-43 אלף נשים ימותו השנה (כולל אנימייטד גיף רלוונטי) ו"בבקשה תקליקו כל יום". נוגע ללב ובכל זאת מדובר בספאם מציק ואם יש חברות שרוצות לתרום, שלא יתנו זאת בכניסה של אנשים תמימים, מה גם שנדמה לי שעניות ממילא חולות פחות בסרטן השד וממילא בדיקת הממוגרפיה היא שנויה במחלוקת.
| |
זיופים בגלריה
מבין כל המוספים בכל העיתונים, "גלריה" הוא ככל הנראה המוסף הכי מוערך, הכי מועדף והכי נסלח במקרים של פאשלות. אולי העובדה הזאת עלתה שם למישהו לראש, כי לאחרונה נתקלתי בלא מעט מקרים שנראה כאילו העורכים שם סובלים מבעיות ריכוז וקשב קשות או סתם לא שמים זין על העבודה.
דוגמה אחת שזכורה לי היתה לקרוא לסרט המתוק "מוצאים את נמו" בשם "מחפשים את נמו". לא טעות שתפיל ממשלות, אבל בהחלט משהו שעוד טיפה תשומת לב היתה פותרת.
היום, לעומת זאת, בישרה שם כותרת מאירת עיניים ששיר השנה ברשת ג' ובגלגל"ץ הוא "בואי" מתוך הפרוייקט של עידן רייכל. זה כמובן לא נכון. שיר השנה, כמו שנכתב בגוף הידיעה ואפילו בפסקה הראשונה, הוא "אם תלך". "בואי" הגיע רק למקום השני/שלישי. זאת כבר אפילו לא טעות שנובעת מחוסר ידיעה, אלא סתם מעורך שלא ממש טרח לקרוא את הידיעה שהוא נתן לה כותרת ואולי סתם כתב את משאלת לבו.
ואם בתלונות על מי שלא ממש טורח לקרוא, גם מאנשי האינטרנט של הארץ הייתי מצפה שיעלו על הטעות ויתקנו אותה. נכון לשעה זו, הטעות מופיעה גם באתר.
בוקר טוב שיהיה.
| |
ככה עושים כסף בעיתונות
זה לא ממש סוד שמוספים מיוחדים, גם אם הם לא מוגדרים כמוסף פרסומי, נוצרים רק בשביל שלמחלקת המודעות יהיה קל יותר למכור מודעות מפולחות. הרבה יותר קל להתקשר למפרסם ולהגיד לו משהו כמו "אנחנו מוציאים מוסף גנים וגינות. אולי תרצה לפרסם שם את מערכת ההשקייה שלך?" ובאמת, לרוב במוספים כאלה יש איזשהו קשר בין הפרסומות לנושא העיתון.
לעומת זאת, במוסף הבריאות של מעריב שיצא היום (שני), ה"איזשהו קשר" הפך לקשרים הדוקים ביותר בין המודעות לתוכן. לא שאני רומזת משהו חלילה, אבל הרשו לי לשבח את מחלקת המודעות של מעריב על העבודה המצויינת ואני אפרט:
בעמ' 8 מתפרסמת כתבה על מחקרים בתחום ניוון מרכז הראייה ובעמ' 9 מופיעה פרסומת לתרופה נגד ניוון רשתית העין.
עמ' 14: כתבה על נדודי שינה
עמ' 15: פרסומת לתכשיר נגד נדודי שינה
עמ' 18: כתבה על אפטות בפה
עמ' 19: פרסומת לתכשיר שמיועד לפצעים בפה
עמ' 22: כתבה על גדילה של ילדים
עמ' 22 למטה + עמ' 23: פרסומת לדגני בוקר "מקור מצויין לסידן עבור ילדייך"
עמ' 24: כתבה על יתרונות הסויה
עמ' 25: פרסומת למשקאות סויה
חוץ מזה, יש בעמ' 16-17 כתבה על היתרונות הבריאותיים של חמוציות ובעמ' 21 ישנה פרסומת למיץ חמוציות, שעליו כתבתי בבלוג השני שלי.
העיקר הבריאות
| |
דברים שצריכים לעבור (1)
מעריב יצא היום במוסף חג מיוחד שכולו שיר הלל לשנות השמונים. בצורת לקסיקון מא' ועד ת' מפורטים שם מושגים שהיוו חלק אינטגרלי מחיינו לפני עשרים שנה.
יום יבוא ומישהו כבר יגיש תביעה ייצוגית נגד משהו בגין הנזק הנפשי שנגרם למי שגדל באייטיז. מילא אני, שבשנים האלה הייתי בת 9 עד 19, אבל ילידי 68' חטפו את זה הכי חזק, כש-1980 תפסה אותם בגיל 12 הבעייתי והם יצאו משם רק בגיל 22.
אבל כנראה שאין ברירה וכל דור צריך איזושהי לגיטימציה לתמימות, טעם רע והחלטות תמוהות ולכן חלק מהמושגים במפורטים במוסף חוזרים לחיינו גם בשנים האחרונות.
(1) שם ספרה של ורד מוסנזון ומוצר אייטיז מובהק.
| |
על טעם ועל ריח
(או: רק עוד 43 כניסות. תרפרשו קצת, מה 'כפת לכם?)
קרליין הוציאו לאחרונה סדרת דיאודורנטים חדשה המתהדרת בהיותה בעלת שש דרגות של מניעת ריח זיעה. ממספר 1, המיועד לבעלות עור רגיש ונשים שנעות (לאט) מהבית הממוזג, לאוטו הממוזג ולמשרד הממוזג ועד מספר 6, שמיועד לנשים פעלתנית, ספורטיביות או סתם כאלה שמזיעות הרבה.
ועכשיו שמישהו יסביר לי מה הטעם בסדרה הזאת? אני מבינה את הצורך של בעלות העור הרגיש לקנות דיאודורנט מיוחד, שימנע מהן לפתח גירוי לא סימפטי, אבל לגבי כל השאר, למה להתפשר על דיאודורנט פחות טוב, גם אם אתן לא ספורטאיות שמזיעות בגלונים, אם אפשר לקנות את הכי חזק?
(ואגב, שמישהו יגיד לקרליין שאם הם יתמידו בלא לעדכן את האתר שלהם, הכתובית "מבצעי פברואר יעודכנו בקרוב" בסוף תהיה שוב רלוונטית).
| |
תזכו למצוות
בעברית יש לא מעט ביטויים שאנחנו לא עוצרים לחשוב על משמעותם ומקבלים את הפירוש המקובל שלהם בלי להרהר אחריו.
למשל,הביטוי "תזכו למצוות". רוב הזמן אנחנו משתמשים בביטוי במשמעות של תודה. לדוגמה:
- נתתי לך לינק בבלוג שלי
- תזכי למצוות
והיום מצאתי את עצמי תוהה מה המשמעות האמיתית של הביטוי. האם הכוונה היא שהבנאדם שבירכנו אותו ב"תזכה למצוות" יזכה לעשות הרבה מצוות? כי עשיית מצווה היא אמנם דבר שמתגמל נפשית, אבל לרוב מדובר בעסק די מנג'ס שלא ממש מזיז למי שאינו דתי. תלוי כמובן באיזו מצווה מדובר, אבל אני הייתי די כועסת על מישהו שהיה מאחל לי לזכות במצוות מסויימות, נגיד, מצוות הכנסת אורחים או מצוות הצום ביום כיפור.
| |
העשייה משחררת
אוקיי, עד עכשיו התאפקתי, שתקתי כדי לא להיחשב לנודניקית משביתת שמחות, פמיניסטית מעצבנת או סתם לא מבינה עניין, אבל אני חייבת להגיד את זה ולהוריד את הטרדה הזאת מעל לוח לבי.
הפועל "לעשות" במובן של לזיין מעצבן ומגעיל אותי ולהגיד על מישהי "עשיתי אותה" זה עוד יותר חד צדדי ומשפיל מלהגיד "זיינתי אותה". שלא לדבר על "עשיתי אותו", שהוא בכלל פתטי. מה היה רע ב"קיימנו יחסי מין מלאים בהסכמה" הישן והטוב, או אפילו סתם "הזדיינו"?
עדכון: ולמרות סלידתי האמורה לעיל, רייטינג הצליחו להצחיק אותי בתת המדור שלהם "דוח מיוחד" שבו יש להם רשימות קטנות של "אין", "לפני 5 דקות", ו"אאוט". בקטגוריה שנשאה את השם מדונה, אין היה "לכתוב ספר לילדים", לפני 5 דקות: "לעשות ילדים", אאוט: "לעשות ילדים".
| |
פרוייקט השי לחג
כמו שבוודאי אמרו לכם הבוסים שלכם, השנה המצב קשה מאוד ולכן לא תקבלו תלושים בסכומים גבוהים כמו שהייתם רגילים. מצד שני, מעט מאוד מקומות עבודה לא יתנו כלום. לפיכך, אני קוראת לכולם לכתוב פה מה הם קיבלו שי לחג. לא חייבים לכתוב את שם מקום העבודה.
ואני אתחיל: אצלנו קיבלו שני בקבוקי יין - אחד לבן והשני אדום - שבוודאי ייעשה בהם שימוש בבישולים ועוד שלוש צנצנות נחמדות הכוללות חלקיקי תפוחים טבולים בדבש (1), קונפיטורת חבושים וג'ינג'ר (2) ומרמלדת ליים מרירה (3) - כל הקונפיטורות תוצרת פיטנגו, חברה מצויינת בבעלותו של השף איתמר דוידוב, שלדעתי גם המכולת המקסיקנית שייכת לו ובקרוב, בשם טובת הבלוג ההוא, בטח נלך לשם ונחזור עם פוסט מפורט.
עדכון: ויש עוד. כרגע קיבלתי (גם ממקום העבודה) את הדיסק של הבילויים.
| |
כך תפצחו את חוק מרפי
(או: למה משתלם להיות פסימים)
חוק מרפי אומר שאם משהו יכול להשתבש - הוא ישתבש. רובנו נוטים, ובצדק, לראות בשיבוש משהו רע, כשבעצם שיבוש אומר שמה שתכננו לא מסתדר. מכיוון שרובנו (כלומר, רובכם) מתכננים דברים טובים, יוצא שהשיבוש הוא רע. אם הייתם מתכננים דברים רעים, השיבוש היה יוצר בעצם טוב וכל מה שנחוץ בשביל ליישם את השיטה הנ"ל הוא תיק מספיק גדול.
דוגמאות? בבקשה:
אם ביום חורף לקחתם איתכם בתיק מטריה, מובטח לכם שלא יירד גשם כל עוד אתם בחוץ. אם לקחתם ספר לקופת חולים, לא יהיה תור ותכנסו מייד ואם הבאתם אוכל לעבודה, בדיוק תהיה הרמת כוסית מרובת אוכל לכבוד ראש השנה (אם כי, ההטבה האחרונה לא קשורה לחוק, אלא לזכרון הקלוקל שלי, כי מדובר באירוע שתוכנן מראש).
יום יפה שיהיה.
והנה שיבוש קטן: למה אנשים לא עושים רקע שקוף לתמונות שלהם?
| |
לדף הבא
דפים:
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
