עניינימים

מהיוצרים של שרק מגיע שובר קופות חדש. זוהי, פחות או יותר, לשון הפרסומת ל"תפוס ת'כריש". רק שבשביל שסרט ישבור קופות הוא צריך להציג בבתי הקולנוע ו"לתפוס ת'כריש", שעלה היום בבתי הקולנוע בארץ, יעלה רק ביום שישי בארה"ב, מחר בפורטוגל ובשאר המדינות עוד יותר מאוחר.

נכון שבאוסטרליה ובניו זילנד הסרט עלה כבר לפני שבוע, אבל בשום מקרה זה לא מספיק בשביל לקבוע האם הוא שובר קופות.

שיחה אמיתית שהתקיימה הבוקר בסופר:

לקוחה: יש לכם בשר בקר טחון?

מוכרת: כן, כמה את רוצה?

לקוחה: חצי קילו

מוכרת חותכת בשר ושוקלת אותו. 790 גרם זה בסדר?

לא, לא קשור לסרטו של מייק לי. זהו שם ספרה הראשון של שוש עטרי.

כמה מהאנשים שאני מכירה הרימו גבה מזלזלת כשסיפרתי להם ששוש עטרי כתבה ספר, אבל אני דווקא תליתי בו כמה ציפיות. למרות שאת עטרי אני מכירה בעיקר ממפעלותיה ברשת ג' של האייטיז, דווקא סמכתי עליה והאמת שלקח כמעט חצי ספר עד שהתבדיתי.

"סודות ושקרים", שאני מחבבת את עיצוב העטיפה שלו, הוא רומן בגוף הראשון שגיבורתו היא שירה מילר. בחורה בת כארבעים שמספרת את קורות חייה בהווה ובעבר לסירוגין. חיים לא קלים היו לגברת מילר מאז שנולדה למשפחה דתית ברחובות ועד היום, כשהיא תל אביבית חילונית שמתפרנסת מחיבור תשבצי היגיון וחידונים. הספר מתחיל מצויין. עטרי, בדיוק כמו שציפיתי, יודעת לכתוב, היא אינטליגנטית, יש לה עברית טובה וחיבה למשחקי מילים. משום כך ממש נהניתי מ-150 העמודים הראשונים (מתוך כ-470) וחיכיתי לכל רגע פנוי בשביל להמשיך ולקרוא.

הבעייה היא שאחר כך הספר, כמו הגיבורה שלו, מתגלה כמעיק ברמות כאלה שאני פשוט לא מסוגלת לסיים אותו. לשירה מילר יש דפוס מאוד הרסני בכל מה שנוגע למערכות יחסים. היא מנדנדת לבני זוגה כבר בתחילת הקשר, מוצאת סיבות טפשיות למה לקשר אין סיכוי ובוחנת ומנתחת עד זוב דם כל הברה שבן זוגה אומר. רובנו (חוץ מכמה בנות מזל) מכירות על בשרנו את הדפוס הזה, אבל עוד לא פגשתי אף בחורה שהוא כל כך חמור אצלה ואצל הרוב המוחלט של הבחורות, ברגע שמגיע מישהו שמתאים להן ויש להן בטחון בקשר, פתאום הדפוס נעלם והאמון והיחסים הבריאים דוחפים החוצה את האובססיות.

בעייה נוספת היא היהירות של עטרי. אולי אני טועה, אבל יש תחושה חזקה שעטרי כותבת בספר על עצמה או לפחות היא נתנה לגיבורה שלה לא מעט מאפיינים שלה עצמה. משום כך זה די מעצבן לקרוא את כל וידויי ה"הייתי הכי חכמה" ו"אני מבריקה, יפה ומוצלחת". גם פה, בחורות מהחיים שנוהגות ככה בדרך כלל מחפות על מחסור חמור בביטחון עצמי ומעיקות בכך על סביבתן.

אני אחכה בסבלנות לספר הבא של עטרי, בתקווה שהיא תרגע קצת.

בפרק של היום של "פרויקט Y" מסתבר שרוני שכבה כנראה עם מישהו וכנראה היה שם איזה מצב חסר ודאות שבעטיו הם החליטו שהיא תיקח פוסטינור, רק בשביל להיות שקטה. עד כאן הכל בסדר, אלא שנציג ההפקה, שנשלח לקנות את הכדורים, חזר ואמר שהוא התייעץ עם רופא ונאמר לו שהיא חייבת להיות בפיקוח רפואי צמוד ולכן הוא לא יכול לתת לה את הכדור ובמקום זה הוא נתן לה ערכה לבדיקת הריון.

סליחה שאני שוב בתפקיד הנקבה ההיסטרית, אבל לדעתי מדובר בשערוריה. כל הייחוד של פוסטינור זה שהוא נמכר ללא מרשם רופא וכל אחת יכולה לקחת אותו בקלות ובפשטות. רק שפעולה מניעתית לא מביאה רייטינג כמו המתנה לראות אם יש פס אחד או שניים ובטח שלא מביאה רייטינג כמו הריון בווילה. לא שאני חושבת שהיא בהריון, ולכן כל העניין יגמר בשקט, אבל זה אחד התרגילים היותר מסריחים שאנשי ההפקה יכלו לעשות.

לפני שלושה שבועות התרעתי פה על וירוס שתקף אותי ותהיתי מה טבעו והאם עוד אנשים חלו בו. באחת התגובות ענתה לי ט' שאכן הוירוס מוכר, חולף אחרי 3-4 ימים, אבל צץ שוב שלושה שבועות אחרי. נו, מה אתם יודעים, אתמול בערב שוב עלה לי קצת החום והוא ממשיך גם היום (אם כי הוא נמוך יותר מבפעם הקודמת והפעם הלכתי לעבודה).

תגידו, האם אתם יודעים את התאריך העברי שבו נולדתם? ומבין אלה שכן, האם יש כאלה שנולדו בסתם יום חול?

כי אני למשל זוכרת את תאריך הולדתי, אבל זה לא רק בגלל שאני אובססיבית, אלא כי התאריך הזה הוא ט"ז ניסן, או בשמו האינדיאני: היום הראשון של חול המועד פסח.

* אם העליתי כבר פוסט דומה בשנתיים האחרונות אני מתנצלת מראש.