 כינוי:
בת: 54 תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
ספטמבר 2007
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | | | 1 | | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | | 30 | | | | | | |
| 9/2007
צרבת
הפעם היחידה שבה היתה לי צרבת היתה בערך לפני שבע שנים. מכיוון שכל נסיונותיי לקבל הסבר מאנשים אחרים כמו מה זה מרגיש לא עלו יפה, לא היה לי מושג מה בדיוק עובר עליי. אני רק זוכרת בבירור את התחושה שאני לא יכולה לנשום, את הכאב שבין החזה לגרון ואת ההכרה שזהו זה - מהכאב הזה אין שום סיכוי לצאת בחיים והנה עוד דקה שתיים אני מתה.
כמו מה זה מרגיש? כמו לראות את הקבוצה שלכם מפסידה את העלייה לפלייאוף ברגע האחרון.
| |
איזה במאי צריך/יכול לעשות מהחיים שלי סרט (טייק 2)
Your Score: Woody Allen Your film will be 65% romantic, 43% comedy, 28% complex plot, and a $ 25 million budget. Be prepared to have your life story shot entirely in New York City though lately Woody's been loving shooting in London. Also, your music soundtrack is all jazz from before 1949. Filmography: Annie Hall, Manhattan, Stardust Memories, Everyone Says I Love You, Match Point, Scoop, etc. Woody has released one film per year consistently for the past 35 years. For the past 15 years he's been trying to make films like his older, funnier ones, just like characters in his Stardust Memories film suggest throughout. Regardless of his personal life, his films are American classics.
| |
עניינימים של אנימציה
הפוסט הזה (אה רגע, אני לא חושבת שהכרתם. מדובר בבלוג של האדם היחיד בעולם, כנראה, שמסוגל להתחיל פוסט בסרט אימה טראשי עם פריס הילטון ולסיים אותו באמירה שהיתה מכניסה אותו בקלות למתחם ה-V.I.P של פסטיבל בראשית, נגיד) נתן לי רעיון לסקר שאינו נושא פרסים: מהו סרט האנימציה האהוב עליכם?
אני עוד קצת מתלבטת אם הסרטים העומדים לבחירה הם כל סרטי האנימציה, כולל הכל, או רק כאלה שנעשו על ידי הדיסנים למיניהם. בכל מקרה, מותר בכיף לתת כמה תשובות, וכדאי לנמק.
סרט האנימציה האהוב עליי הוא "חוות החיות", שראיתי אותו לראשונה כשהייתי ממש קטנה, ובכך הוא הפך לסרט האנימציה הראשון שממש בכיתי בו. גירסת האנימציה הבריטית לספרו של ג'ורג' אורוול היא לגמרי קורעת לב. גם בגלל המוזיקה בסרט. ברבות השנים היו עוד כמה סרטים עם רגעים עצובים, מרגשים או רומנטיים במיוחד, שגרמו לי ללחלוחית רגעית, אבל סרט האנימציה הנוסף - והיחיד עד כה - שממש גרם לי לבכות היה "שמונה לילות מטורפים" (מה שכמובן דורש הסבר, שאותו אתן כשאכתוב את הביקורת על הספר שאני קוראת עכשיו. כי יש שם משהו שמתקשר).
אפרופו "חוות החיות", ולפני שאעבור לבחירה האמריקאית שלי, פעם כתבתי באחד מגלגוליי הוירטואליים על ההבדלים שבין "חוות החיות" ל"מרד התרנגולים", אף הוא סרט אנימציה בריטי. מובן שהשוואה שכזאת דורשת ממני לעשות את מה שאני עושה הכי טוב בעולם - להוציא דברים מהקשרם ולהתמקד בנקודה אחת ספציפית - אבל לא התיימרתי לשום דבר מעבר לזה, אלא רק להבדלים בגישות המרדניות של גברים ונשים כפי שהם משתקפים בשני סרטים אלה.
ועכשיו לסרט האנימציה האמריקאי האהוב עליי ביותר. זה לאו דווקא הסרט שממנו הכי נהניתי או שהכי הקסים אותי (ואיזה סרט עונה על שני אלה? לא יודעת. אולי "עידן הקרח"), אלא סרט שמעבר להיותו חמוד, מצחיק לעתים ועם שירים יפים, תרומתו העיקרית לחיי הוא בכך שהוא עזר לי לגבש את תפיסתי הרומנטית בנוגע לבני הזוג שלי: עדיף חיה מבחוץ ונסיך מבפנים מאשר להיפך (ונסיך מבחוץ שהוא גם נסיך מבפנים זה קצת משעמם). והסרט הוא כמובן "היפה והחיה".
חג שמח.
| |
זה אמיתי או פאה? (תהייה הלכתית)
מדי פעם יוצא לי לנסוע באוטובוס שמגיע מבני ברק ותמיד אני רואה שם את הנשים עם מיטב הפאות על ראשיהן. כאלה שנראות יקרות ואני מהמרת שהן נראות הרבה יותר טוב מהשיער המקורי של החובשות אותן (למרות שלטעמי מדובר בשיער חלק מדי).
ושאלתי היא, על מי הן חושבות שהן עובדות? הרי למיטב ידיעתי האיסור בחשיפת השיער של אישה נשואה לא נובע מכך שלמישהו יש משהו נגד שיער, אלא כדי שהן לא ייראו נחשקות מדי בעיניי גברים שאינם בעליהן. במה בדיוק הפאה תורמת לזה?
זה מצטרף לעוד כמה דברים שגורמים לי לחשוב שיותר מדי דתיים הם כאלה רק בגלל שככה נולדו ולא מתוך בחירה או אמונה אמיתית שהדרך הזאת היא הדרך הנכונה, ואני די בזה להם בגלל זה.
| |
הרעש של השקט, השקט של הרעש
בלי קשר ליום כיפור, מדי פעם אנשים שואלים אותי איך אני מסוגלת לגור בדירה חזיתית מעל אחד הרחובות הכי סואנים בר"ג, ועל זה יש לי להגיד שהרעש של השקט מפריע לי פי כמה מהרעש של הרחוב שלי, ולמעשה את השקט האמיתי אני מוצאת בתוך השאון והסאון התמידי הזה.
| |
עוגת אפרסמון
בשלב זה קבלו רק תמונה, כי אני לא בטוחה לגביה ואני רוצה לחכות ולראות איך היא תעבור את הלילה. במצב חמים היא מוצלחת בהחלט, משהו בסגנון של עוגת גזר, אבל נדמה לי שזה די בלתי אפשרי לנחש שיש בה אפרסמון, ומהבחינה הזאת היא קצת מאכזבת אותי. מחר אקח אותה למבחן טעימה בעבודה ואז נהיה חכמים יותר.
| |
סליחה, את פולנייה?
ככה שאלה אותי לפני זמן קצר האישה שעמדה מאחוריי בתור בסופר.
"לא", עניתי לה בחשש ותהיתי למה היא שואלת, ואז היא הסבירה לי שהיא צריכה להכין איזשהו מאכל פולני שאוכלים בסוף הצום, והיא לא זוכרת איך קוראים לו.
מישהו יודע?
אגב, מחר יתקיים מבצע עוגת אפרסמון. דיווחים יופיעו ממש פה.
| |
רגע קולנועי מרגש
כבכל טקס פרססים הקשור לעולם הקולנוע, גם הפעם מעביר יאיר רוה בבלוג שלו סיקור ישיר של טקס פרסי אופיר. הטקס משודר כעת בערוץ 2, אבל במציאות הוא התחיל בערך ב-20:00 ורוה מעביר דיווחים היישר מהאולם (כלומר, הוא לא שם, אבל מקורותיו שם).
אחד מהקוראים שעקבו בבלוג שלו אחרי הסיקור הישיר ואף הגיבו מדי פעם היה גם נדב שירמן, הבמאי של "מרגל השמפניה" המועמד בקטגוריית סרט התעודה, שנמצא כעת בגרמניה ולא נכח באולם.
הסרט, למרבה הפתעתו של שירמן, זכה והוא התבשר על כך בזמן אמת דרך הבלוג. לא יודעת מה איתכם אבל אותי זה ריגש.
צום קל וכאלה.
| |
לדף הבא
דפים:
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
