עניינימים

התמימים חורשי הטוב. הם בכלל לא יודעים מה רוצים מהם. הם הרי 60 קילו (או יותר, או פחות) של לב טוב וכוונות טובות. זה רק שאיכשהו הם תמיד מעורבים מכל מיני אי הבנות שאינן באשמתם. זה רק במקרה שהציעו להם את העבודה שאתם, חבריהם הטובים, רציתם בעצמכם, זה רק במקרה שבני הזוג של החברות שלהן מתאהבים בהן, למרות שהן בכלל לא בעניין, וזה רק במקרה שאיכשהו תמיד האנשים הקרובים להם מוצאים את עצמם נפגעים.

האנשים החלשים והמסכנים. אנחנו הרי כבר לא בחטיבת הביניים ואנחנו יודעים שלא יפה להתעלל בחלשים. זה רק שלעתים הרבה יותר מדי קרובות חייבים להודות שכל המכות שהם חטפו בחטיבת הביניים לגמרי הגיעו להם.

הפיקחים. אלה שמצליחים לצאת ממצבים שאתם, החכמים, לא נכנסתם אליהם מלכתחילה. יופי להם, באמת. אלא שלרוב ההתפקחות שלהם מלווה בשעות של הרצאות והטפות.

(והכל כרגיל לא מבוסס על אנשים דמיוניים לחלוטין)

מאז יום חמישי בערב, כששמעתי במקרה את "אלינור ריגבי", אני מסתובבת עם המשפט הזה ומחכה לרגע שבו אוכל להשתמש בו ככותרת. מכיוון שלא מצאתי, החלטתי לכתוב פוסט שלם רק כדי להצדיק אותו (וגם כן לא ממש), אם כי המנויים לא קיבלו עדכון על הפוסט הזה, כי זאת נראית לי קצת הטרדה.

בכל אופן, קבלו מסקנות ביניים לאחר שבועיים של שימוש במסחטת המיץ החדשה שלי:

* נבטים ועלים מחוללים פלאים בכל מיץ. על הפטרוזיליה כבר כתבתי פה ולאחרונה ניסיתי גם נבטי חמניות שהיוו תוספת מבורכת למיץ הסלט (עגבניות, פלפל אדום וגזר) שלי.

* המיץ הכי טוב שהצלחתי להוציא תחת ידי היה מיץ תפוחים ונבטי ברוקולי.

* החלטתי לא להקפיד יותר מדי על חוקי דיאטת המיצים, ואני כן משתמשת בשאריות הלא סחוטות.

* זה נכון מה שאומרים לגבי תחושת השובע. מאז שהתחלתי לשתות מדי יום 800 מ"ל (כגודל התרמוס שלי) של מיץ אני מוצאת את עצמי אוכלת הרבה פחות מכל השאר.

* המסחטה של מג'ימיקס מאוד קטנה ויפה והפתח שלה מספיק רחב (לא לתפוח שלם, אבל חצי תפוח נכנס בקלות), אבל לגודלה האסתטי יש מחיר. העובדה שאין מיכל נפרד לפסולת (שכאמור אינה פסולת כלל וכלל) גורמת לזה שהזרימה בתחילת הסחיטה גדולה יותר מאשר בסופה, ולכן כדאי לסחוט את העלים למיניהם בהתחלה ורק אחריהם את שאר הירקות/פירות. 

גם בידיעות וגם במעריב מובא סיפורו של אדם שנדרש על ידי בית הדין הרבני לשלם לשלם לגרושתו 20 אלף שקלים, ו-9000 מתוכם הוא נתן לה במטבעות של 10 אגורות, וזאת אחרי ששלושה חודשים לאחר נישואיהם היא חלתה והוא שלח אותה לבית הוריה כדי שיטפלו בה. כשהיא חזרה, לאחר כמה ימים, היא גילתה שהוא החליף את המנעול בבית ולקח לעצמו את כל כספי ומתנות החתונה, ובתביעת הגירושין שהיא הגישה נגדו היא טענה שזאת היתה מזימתו מלכתחילה.

זה אמנם מריח כאגדה אורבנית, אבל בואו נניח לרגע שהסיפור אמיתי. בכל פעם שאני קוראת סיפורים כאלה על אנשים שמתגרשים לאחר פחות משנה אני לא יכולה שלא לתהות למה הם התחתנו מלכתחילה. אני לא מאמינה שהכל היה מושלם לפני החתונה ופתאום הכל התהפך. מה שיותר הגיוני הוא שהלהט להתחתן גורם לאנשים להתעלם מכל תמרורי האזהרה שבדרך. אחד מתמרורי האזהרה האלה, אגב, הוא היחס של הבעל המיועד (ואתם מוזמנים בשם השוויון להפוך את המינים בדוגמה הזאת) לאנשים אחרים. כי אם מישהו מתייחס לכלתו העתידית כמו מלכה בעוד שלאחרים הוא אלים, עוד יגיע הרגע שבו הוא יהיה גם אלים כלפיה. ואם מישהו הוא קמצן כרוני לפני החתונה, הוא ימשיך להיות קמצן גם כשיהיה מדובר בכסף משותף. ויש עוד דוגמאות בסגנון הזה.

כזה קשקוש לא קראתי כבר הרבה זמן: ב"מעריב" מתפרסמת היום מודעה שזו לשונה: "פול מקרטני פונה אליכם, קוראי 'מעריב'. אתם שולחים את השיר שהייתם הכי רוצים שפול ישיר בהופעה. אנחנו נדאג להעביר לו את בחירתכם. את עשרת השירים שייבחרו ברוב קולות הוא ידאג לשיר במיוחד לכם...".  

לא לעשות החלטות לשנה החדשה. לא לקבוע יעדים, לא לעשות רשימות, לא להציב לעצמי אתגרים ולא לתכנן תוכניות. פשוט לא.

(ההחלטה הנ"ל לא מבטלת את החלטתי מלפני שבועיים לחזור לשקול 55 ק"ג עד 1 בנובמבר)

הסיבה האמיתית להתנהגות התמוהה של אהוד ברק היא פשוט כי הוא שוביניסט.

(אלוהים, האם זה אומר שאני אאלץ להצביע לקדימה?)

פתאום הבנתי משהו. משהו שונה לגמרי. עיקר העבודה שנעשתה ושצריכה להמשיך ולהיעשות היא לא לגרום לאנשים צעירים שגרים בתל אביב להצביע לדב חנין ולא לחולדאי, אלא לגרום להם להצביע בכלל. לגרום להם להאמין שהם יכולים לשנות משהו. רוב האנשים שאני מכירה (חוץ מאחד) מקפידים להצביע בבחירות לכנסת, אבל כשזה מגיע לדברים שנוגעים להם ברמה הרבה יותר יומיומית, כמו חניה ודיור, הם מוציאים את עצמם מהמשחק הדמוקרטי.

 

אני, אגב, לא שונה פה מאף אחד. אני גרה בתל אביב וברמת גן מאז אוקטובר 92', ומעולם לא הצבעתי בבחירות מוניציפליות. לכנסת תמיד, פעם אחת להסתדרות (כשחיים רמון התמודד. לא רציתי שהוא ייבחר), אבל אף פעם לא לראשות העיר.

 

מהרגע שישתכנעו כל צעירי ת"א ללכת להצביע, השכל הישר שלהם כבר אמור להגיע למסקנה הנכונה (למרות שלכו תדעו. יש אנשים שאשכרה הצביעו לשאול מופז). ולכן ההייפ דווקא מוצדק, כדי שאנשים בכלל יהיו מודעים לעניין הזה של בחירות מוניציפליות ושיילכו להצביע.

קדימה שמדימה. נדמה שרוב האנשים שאני מכירה יותר מתעניינים כרגע בבחירות המוניציפליות. אני, כידוע, תושבת רמת גן ולכן אצביע בבחירות שם. אין לי ממש מושג מי המועמדים, אבל אני מקווה מתישהו לדעת. מי המועמדים לראשות עיריית תל אביב, לעומת זאת, אני כן יודעת. זה בגלל שכמה מחבריי הטובים וחבריהם הטובים של חבריי הטובים לקחו על עצמם לקדם את דב חנין במירוצו למשרת ראש העיר.

והם עושים עבודה נפלאה, כמו שרק אנשים שמבינים באינטרנט יכולים לעשות. הקישור המופיע פה מתחת למילה תל-אביב, למשל, נועד לקדם את האתר של דב חנין בחיפוש ת"א בגוגל. והנה כתבתי את זה בשלוש צורות שונות.

אבל יש לי עוד דבר להגיד בנושא הזה. יותר רציני. אני תוהה כמה מהאנשים שיצביעו לחנין יעשו את זה בגלל שהם יודעים מיהו ומה הוא מתכוון לעשות לטובת תושבי ת"א. כלומר, זה נראה קצת כאילו הצבעה לחנין היא פשוט הטרנד המגניב התורן ושנורא קול להגיד שאתם מצביעים לדב חנין. ואם ככה, אז יש סיכוי שעד מועד הבחירות (אגב, מתי?) העדר ימצא משהו מגניב חדש להתעסק איתו.

אפשר כמובן להסתפק בזה שגם אם חנין מעולם לא היה ראש עיר הוא בטוח יהיה יותר טוב מראש העיר המכהן, קצת כמו המצב עם ציפי לבני, או פשוט לסמוך על האנשים שהפכו את כל העסק המשמים הזה של בחירות מוניציפליות למשהו קולי, אבל אם זאת היתה העיר שלי הייתי משקיעה לפחות כמה דקות בלקרוא את המצע של מי שאני הולכת להצביע לו, כולל סעיף ה"לקריאה נוספת", ואולי שווה קצת יותר ללחוץ על העדר לעשות את זה גם כן.