אמנם באיחור, אבל אני מתנצל עליו. נכון, להתנצל אחרי יום כיפור זהו מנהג מעצבן, מה עכשיו שנה שלמה אני צריך לזכור שפרסמתי פוסט פוטבול באיחור? ועוד בגלל יום כיפור? ועוד להתנצל על זה? גם לקראת יום כיפור הבא? אין מה לעשות. ככה זה בחיים. צריך לבשל את הדייסה שכל אחד הכין לעצמו. אם הכנת לעצמך דייסה של צריכה מטורפת שאינה מבוססת כלכלית, סופו של המשק להתרסק.
ממש כמו סיאטל ששיחקו נגד ניו יורק ג'יאנטס. אם זה לא היה מצחיק זה היה עצוב. פתטי להחריד. הפסקתי לראות בהפסקה שהיה 23:3 לטובת הג'יאנטס. אולי זה היה עוד לפני ההפסקה. היה משעמם. ועוד סיאטל. קבוצה שכל מה שיש בעיר שלה זה גשם, והיא לא מסוגלת להנפיק קצת קרני אור משמחות לאוהדים הנרטבים. אין ספק, התבוסה של ה44:6 לג'יאנטס הפכה לשיחת היום. אבל המשחק היה משעמם.
לכן ראיתי משחק שאמור היה להיות משעמם באותה מידה. הדולפינס נגד הצ'רג'רס. סן דייגו היו אמורים לנצח. הם אמורים לנצח כבר כמה וכמה שנים. הרבה שנים. כל פעם הם כמעט מנצחים את מה שהם צריכים לנצח. כל פעם זה כמעט. ככה זה עם סן דייגו. כתבתי בתחילת השנה שסן דייגו לעולם לא ינצחו. אז הם הפסידו למיאמי. טוב, לא חוכמה, מיאמי ניצחו גם את הפאטריוטס. רק בלי טום בריידי. אז מיאמי ניצחו את סן דייגו.
ראיתי את השניות האחרונות של האיגלס מפסידים לוושינגטון, בבית המוות המפחיד של מזרח הN. האיגלס עם המאזן השלילי היחיד, שאר הקבוצות עם ארבעה נצחונות. מפחיד.
ראיתי גם את הפאטריוטס מנצחים את סן פרנסיסקו. מזל שיש את סן פרנסיסקו. תמיד אפשר לשמוח על ניצחון נגדם.
והמשחק המוזר מכולם. הוא דווקא היה מותח, לא תבוסה ולא נעליים. המיניסוטה וייקינגס, קבוצה מוזרה שאיש לא מתייחס אליה, ובצדק, נגד ניו אורלינס סיינטס, קבוצה מוזרה לא פחות שמאז קטרינה לא קרה בה שום דבר טוב. אה רגע, גם קטרינה לא הייתה דבר טוב. המשחק היה מטופש. כן, יש משחקי פוטבול מטופשים, מוזרים, אידיוטיים, מעצבנים. האמת, זה היה משחק הפוטבול הקרוב ביותר למשחק כדורגל. הבעיה המרכזית בכדורגל היא הסתמיות שבו. בישראל, לפחות, כל שתי מסירות הכדור עובר כי אין שום תכנון, ואם יש כזה, אין שום יכולת לבצע אותו כמו שצריך. כך, שערים נכבשים בטעות, ברצף מוזר של מסירות מקבוצה אחת לאחרת, שמוביל פתאום, משום מקום לגול. כך היה גם המשחק הזה. ניו אורלינס הייתה עסוקה בלהיות בהתקפה, ומיניסוטה קיבלה על כך נקודות. שוב, ושוב ושוב. כל פעם ניו אורלינס הייתה ממלאת את הדלי, ואז עשרים מטר מהשער בועטת בו ומרוקנת אותו. זה היה משחק עלוב. שתי קבוצות שלא ברור שמבינות מה צריך לעשות כדי לשחק פוטבול כמו שצריך. בניגוד למשחק של ניו יורק נגד סיאטל, במשחק הזה שתי הקבוצות היו מעוררות רחמים. זה היה מצחיק ומתסכל כאחד. תכל'ס, ככה זה כששתי קבוצות מהבית החלש של צפון הN נפגשות. זה משחק שקצת מבזה את הפוטבול.
אבל זה עונש הולם בשבילי, כי החלטתי לוותר על המשחק של יום ראשון בין פיטסבורג לג'אגוארס, שתי קבוצות פוטבול אמיתיות, והחלטתי כן לראות את המשחק המוזר הזה בין שתי קבוצות שלא יגיעו לשום מקום העונה. כמעט כמו סן דייגו ומיאמי.
זה היה שבוע שכזה, שבו קבוצות שיגיעו למקומות רחוקים העונה הביסו קבוצות שלא שוות כלום, ומשחקים של קבוצות מוזרות נראו מוזרים. אבל יש גם שבועות כאלה. בהן העולם כמרקחה, עליות מטורפות בצד ירידות מטורפות לא פחות, עימותים משעממים לצד עימותים מרתקים (סגני הנשיא) וגם הפוטבול ממשיך כרגיל. ואיתו גם אנחנו.
שנה טובה וסליחה.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
