חרונולוגיה חסרת חשיבות

כרגיל, השתרך תור בכניסה לקניון. ארך רוח, עמדתי בו וחיכיתי להיכנס, ואז ראיתי אותה מגיעה. היא יצאה משערי הקניון וכשהגיעה ליציאה, למקום בו נפגשים האנשים שיוצאים עם אלה שנכנסים, נעצרה על עומדה. היא הסתכלה עלי, אני הסתכלתי עליה, וידעתי, בגללי היא נעמדה. מן תחושה פנימית כזו שאין אפשרות שתהיה שגויה. היא נעמדה בגללי. היא נעצרה בגללי. היא בעצם עומדת ומחכה לי. ואני לא מכירה כלל. אבל אני יודע בכל חושיי שהיא עומדת שם בשבילי. היא ממשיכה לנעוץ בי מבטים, ואני מסתיר את התרגשותי כשהתור הולך ומתקצר, ממשיך לבחון אותה. אישה צעירה, נאה מאוד, חולצה לבנה עם כתובת בלתי ברורה על הכיס, מחכה שם רק לי. נמנעת מלצאת מהקניון רק בגלל שהיא יודעת שאני עומד להיכנס אליו.

התור מתקצר והולך והפגישה שלי עם הגורל והבחורה היפה, שאיני מכיר, שמחכה לי, מתקרבת. ואז אנחנו נפגשים:

"אפשר לעניין אותך בניתוח להסרת משקפיים?"