בניגוד לפוליטיקאים, אני מקיים הבטחות. הבטחתי שמחר אכתוב על הכישלון הגדול ביותר, עברו כמה ימים, אבל התכוונתו מחר במובן התנכי של המלה, כלומר, תקופת זמן לא ידועה - ע"ע ימי הבריאה.
אני זוכר, בניגוד כנראה לרוב הציבור הישראלי, את סקרי היציאה בסיומן של הבחירות הכלליות האחרונות. קדימה קיבלה רק 28, לא ניצחה ולא הפסידה. הליכוד תואר כמפסיד הענק, הוא קיבל באותו ערב בין 11 ל-12 מנדטים. ישראל ביתנו קיבלה בין 11 ל-12. בתחנות טלויזיה מסוימות נקבע שישראל ביתנו קיבלה יותר מנדטים מהליכוד. החל דיון סוער מי יהיה יו"ר האופוזיציה, בנימין נתניהו או אולי אביגדור ליברמן. היו שסימנו זאת כסוף תקופה. ליברמן נתפס כמנצח של הבחירות באגף הימני של המפה. היו שראו זאת כסוף דרכו של הליכוד. טענו שליברמן יהיה ראש האגף הימני בבחירות הבאות.
מישהו זוכר את זה? בסוף הליכוד קיבל 12 מנדטים וליברמן קיבל 11. מנדט אחד הבדל. אבל לליברמן היה את המומנטום. הוא היה הסוס הצעיר, הטרי, החדש. הליכוד היה מפלגה שנראתה בסוף דרכה.
אז איך קרה ששנתיים ומשהו אחרי זה, וליברמן נתפס כמעט לא רלבנטי והליכוד עם שלושים מנדטים? יש מספר דברים, אבל מאחורי כולם מסתתרת העובדה הפשוטה: ליברמן נכשל כישלון חרוץ כפוליטיקאי בקדנציה האחרונה.
הוא עשה אינספור טעויות שהפכו אותו ללא רלבנטי.
ילפני המישור האישי, ישנו גם מישור עקרוני. ישנו הבדל אחד שתי המפלגות - הליכוד היא מפלגה ומפלגתו של ליברמן אינה קיימת. לכאורה, הבדל פעוט. אולם עבודתם של הח"כים החרוצים בליכוד זיכו מפלגה זאת בלא מעט נקודות. גדעון סער נחשב ח"כ רציני מאוד. גלעד ארדן העביר חוקים שזכו להדהודים בציבור. מישהו יודע מיהם חברי הכנסת של ליברמן? כן, יש את ישראל חסון, שעזב לקדימה. אה כן, ויש את אסטרינה טרטמן. אבל להיוודע כבדיחה לא מסייע ליצירתה של מפלגה שנתפסת מרכזית בחיים בישראל. הליכוד עם 12 המנדטים שלו השיג אפקט הרבה יותר גדול מישראל ביתנו עם 11 המנדטים שלו.
גם ההתנהגות הפוליטית של ליברמן מצחיקה. הוא היה באופוזיציה ואז משום מה נכנס לממשלה, כשר לעניני כלום, או כמו ששאל אותו פעם ירון לונדון: מה אתה בעצם עושה בתור השר לעניינים אסטרטגיים? ואז יצא מהממשלה. איש לא ידע למה נכנס, איש לא הבין למה יצא. רק ברור שמנהיג לא מתפקד כך. מנהיג, ותשאלו את אהוד ברק את זה, לא יכול לפעול בגחמות שאיש לא מסוגל להבין. כיוון שלא הייתה מפלגה מאחוריו, גם לא היה מי שיעצור את השיטוט חסר התכלית הפוליטית הזאת. השיטוט הזה הפך אותו ואת מפלגתו לתמוהה, לא מובנת ולא רלבנטית.
לאחרונה התברר לי שליברמן איבד גם את תומכיו בקרב האשכנזים הותיקים שהצביעו עבורו. הם הצביעו עבורו קצת כמחאה, קצת בגלל שהימין הגזעני תמיד היה חביב עליהם. אבל, כפי שנודע לי אישית וכפי ששמעתי ממטלפנים לרדיו, כשהוא אמר לחוסני מוברק שיילך לעזאזל הוא איבד גם אותם. כי קלאסה, זה מה שמחפשים הבוחרים האלה, וזה מה שליברמן לא שידר שיש לו. להעליב בגסות ובקללות מנהיג, שנוא ככל שיהיה, של מדינה זרה, זה חסר קלאסה. ברור למה ליברמן עשה זאת. הוא מרגיש לא רלבנטי. הוא אבוד. לכן, הוא חייב לארגן כמה שיותר פרובוקציות שיזכרו שהוא קיים. אפילו הימין הדתי מתארגן במפלגה חדשה שזוכה לכותרות. מפלגה שתנגוס בתומכיו. הליכוד נישא על גל אדיר של תומכים. אבל בכל זאת, ליברמן אינו נתפש קיצוני מספיק עבור תומכי מרזל ופייגליו, שייכנס לרשימת הליכוד במקום גבוה בזכות עבודת שטח ושימוש יפה מאוד בטכנולוגיות חדשות. מי כן יצביעו עבורו? יצביעו עבורו אותם מצביעי ישראל בעלייה וזהו. הוא יחזור להיות מפלגה סקטוריאלית, קצת סהרורית שתתאחד עם הליכוד אחרי הבחירות הבאות.
לזה הוא הגיע מנקודת זינוק של ליכוד מרוסק עם מנהיג שנוא, כשהוא מהווה אלטרנטיבה בכנסת וברחוב עם מפלגה כמעט באותו גודל. כישלון גדול יותר מאהוד ברק.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
