חרונולוגיה חסרת חשיבות

מותם של כמה חיילים ופציעתם של מספר חיילים אחרים מאש כוחותינו הם בהחלט מחיר נסבל במבצע מוצלח שכזה.

את זה כל הזמן שמענו בזמן האחרון. מחיר נסבל. זה בהחלט מחיר נסבל.

מותם של 450 אנשים מדי שנה בכבישים זה מחיר נסבל בעיני רוב הישראלים, ולא מחייב פעולה כלשהי. אחרת היו משקיעים יותר כסף בשיפור תשתיות, בשינוי הרגלי נהיגה ובדרכים נוספות להורדת מספר ההרוגים בתאונות דרכים.

מותם של כמה מאות חפים מפשע בעזה, בתוכם ילדים ונשים הוא מחיר נסבל כדי להגן על יישובי הדרום מרצחניותו של החמאס. מחיר זה הוא מצער, אבל הוא נסבל. בעינינו.

כי כשאין מלחמות לא מנסים אצלנו את הקונספט של המחיר הנסבל. אבל מותם של שני אנשים בשנה מקסאמים הוא מחיר נסבל במאבק בין ישראל לפלסטינים על שטחי ארץ ישראל. פציעתם של כמה עשרות בודדות בשנה ועוד כמה עשרות נפגעי חרדה הוא מחיר נסבל עבור פיצול האויב הפלסטיני והחלשתו. זהו מחיר נסבל עבור חיזוק הדמוניזציה שלו, עבור החלשתו הכלכלית, עבור ניתוקו מיכולות מחיה עצמאיות, עבור הפיכת חלקו למוקצה.

לא ניסו את הטיעון של מחיר נסבל בזמן התהדיה ולפניה. כי הריגתם של כמה מאות פלסטינים חפים מפשע ועוד שלושה עד חמישה חיילים במבצע צבאי זהו מחיר נסבל במלחמה. ומלחמה תמיד עדיפה אצלנו על מחירים נסבלים שמשלמים לפניה ואחריה. כמה חבל שמחירים של לפני ואחרי מלחמה תמיד נמוכים יותר ממחיר המלחמה. בטווח הארוך, המחירים הנסבלים במלחמה תמיד צוברים ריביות רצחניות שהופכים אותם ללא כדאיים. ודאיי כשמשווים אותם למחירים נסבלים שהיו לפני המלחמה.