חרונולוגיה חסרת חשיבות

הגיע הזמן להיכנס ב"שש עם..." כן תכנית הטלוויזיה של ערוץ שתיים, חדשות ערוץ שתיים, שמשודרת בשש. חשבתי בתחילה לכתוב תכנית החדשות אבל יש גבול. שכן בינה לבין עיתונות יש מעט מאוד. טוב, עודד בן עמי דווקא כבר לא נח על זרי הדפנה של דובר צהל, אבל זה לא אומר שהוא זוכר מה זה להיות עיתונאי. דווקא לא אתייחס לקטע המשעשע של מותו של עראפת, ראיתי ויערי היה סביר.

כי זה לא העיתונאי הבודד, זו המערכת. כך דנה וייס סוגרת מהדורה עם שאלות של בני נוער משדרות לראש הממשלה. הסבא החביב משיב לשאלה של אחד מבני הנוער ששאל על שלוש השנים שיבזבז בצבא והאם זה לא לחינם. הסבא החביב משיב לו שגם הוא התגייס פעם לצבא. וייס בצחוק של טוב לב, ולא של רשעות, סוגרת את המהדורה עם צחוק משתתף בצחוקו של הסבא הטוב והמיטיב. אז מה עם ראש הממשלה התחמק משאלה קשה של בן נוער, אז מה עם העיתונאי היה צריך לשאול אותו שאלה דומה ולא עשה זאת כבר שנים, אז מה אם אין דבר מצחיק בתשובתו של ראש הממשלה. שלא מסוגל להתמודד עם המציאות העכשווית אלא באמצעות נוסטלגיה בלתי נסבלת. העיקר שהוא דיבר עם בן נוער בשדרות במעין הומור וצחוק. כן, זה הופך את האייטם לאייטם מצחיק. וכך אפשר לסגור את המהדורה עם אייטם "חמוד" זה ועם צחוק נאים על הסבא הטוב והמיטיב שיש לנו. (כעורך עיתונות הייתי פותח את המהדורה עם אייטם זה ומדבר על ראש ממשלה מנותק מהמציאות שעסוק בלנוח על גלי נוסטלגיה שלא ברור מדוע הם קיימים ומתחמק מלענות לשאלות של הדור הצעיר. אם הייתי מרושע ממש הייתי מרמז לדמנטיה או סניליות קלה של המנהיג, אבל זה מותר לעשות רק כשמדברים על מנהיגים ערביים.)

אה כן, ואיך הגיע האייטם לתכנית? הוא כמובן שיתוף פעולה של קשת או רשת כדי לרומם את רוחם של תושבי שדרות. אני בטוח שהצעיר ששמע שראש ממשלתו נזכר בערגה בימים בהם הוא הלך לצבא כתשובה על בזבוז שלוש השנים הבאות בחייו אכן מרגיש עתה מרומם. וכך גם הראנו שהזכיין הספציפי דואג לרימום רוחם של האנשים המסכנים בשדרות, כלומר לפריפריה. גם הצגנו ראש ממשלה טוב ומיטיב וגם טלוויזיה טובה ומיטיבה. והצעיר משדרות עם השאלה הקשה? נו, שיילך כבר (ב)/לצבא במקום לבלבל במוח. שם יילמדו אותו לא לשאול שאלות קשות. כמו שלימדו את עודד בן עמי. 

למרות שהוא ניסה, בן-עמי. הוא שאל על שול בפרשת מרדכי. מרדכי הורשע בעברה עם קלון, בן עמי שאל על האפשרות להסרת דרגות המילואים של מרדכי. פרקליטו של בן עמי פתח בנאום נמלץ של כדקה וחצי (נצח טלוויזיוני) על מרדכי כאיש מפואר. בן-עמי לא טרח להתווכח או להזכיר אולי שהוא פושע. לא צריך לשאול שאלות קשות.

או לחלופין המנצח והמפסיד של השבוע בכלכלה. כן, יש פינת כלכלה, אבל מוגזם להפוך אותה למשהו אינטילגנטי. אז מביאים את עורך גלובס, שברור למי לא מועיל שיתוף הפעולה בין שתי מערכות אלה - לצופים שמקבלים את כותרות עיתון גלובס מדי יום אולם הכותרות לא אומרות מאום מחוץ להקשר שלהן, שבוחר מפסיד ומנצח שבועי. בכך הוא הופך את הכלכלה, תחום סבוך שמצריך מדי פעם מאמץ להבנתו, לתחום פשוט וברור שאפשר להבינו ביחידות זמן של שבוע, שכן כל שבוע יש מנצח ומפסיד אז יחידת הזמן בכלכלה היא שבוע. או אולי יום לפי שערי הבורסה. אפשר גם להבין את הכלכלה בלי הרבה הקשר, ראו הכותרות היומיות של גלובס שהתכנית משדרת. גם לא צריך הקשר כדי לדבר על מפסיד ומנצח.

יו"ר אגיס הרוויח 1.7 מיליארד הוא המנצח. מה זה אומר? למה הוא הרוויח כל כך הרבה? כמה מזה יילך למדינת ישראל? האם הוא עשה כסף זה על גבו של מישהו? או לחלופין המפסידה מיקי מזר, יו"ר דירקטוריון בזק שמועמדת לדין על מה שקרה כשהיתה יו"ר השפדן. למה היא מפסידה? האם יעיפו אותה מתפקידה (דבר שכלל לא ברור במדינת ישראל)? מה היה אז בשפדן? כמה היא מרוויחה היום? האם הקידום שלה אינו בזיוני (כפי שהעיד בצדק עמנואל רוזן, עיתונאי, בתכניתו)? ועוד אינספור שאלות שהמנצח והמפסיד לא מצריכים להתמודד כיון שהם פשוטים. הכל פשוט ושטחי בכלכלה. ובתכנית בכלל.

לחלופין, מה שקרה בתחום הסלולרי, כניעתו ללא תנאי של אולמרט לחברות הסלולריות בתחום השיחה מחברה לחברה. אולמרט שואף למחיר אחיד, אז מה עם התחרות? אולמרט עובר מדרישה להוזלה מיידית לכזאת של 4 שנים, מהורדה של שני שליש להורדה רק של חצי? אבל לא לדאוג, התחרות תדאג לנו האזרח הקטן. בדיוק כפי שהיא עושה כרגע כשהחברות כולן מציעות את אותו מבצע (X חברים מכל הרשתות בX אגורות לדקה). יש תחרות. לטענת עורך גלובס בשש עם, כי כשמפשיטים ומרדידים כל הזמן אפשר למכור כל דבר.

אבל אי אפשר למכור את התכנית "שש עם" כתכנית עיתונאית. וכן, גם שלי יחימוביץ לא תעזור. זאת החלטה מערכתית להפוך תכנית זאת למשהו לא ברור. שכן אפילו בידור תכנית זו לא מספקת. אולי פרנסה לעוסקים בה.