חרונולוגיה חסרת חשיבות

כשלוקח יותר מעשרים דקות לאכול תפוח סימן שהוא גדול.

אולי המאבק הוא להגיע לתפוח הגדול. יש אנשים שעבורם זהו המאבק האמיתי. התפוח גדול, אבל זה גם סימן ששיש הרבה זמן לשרוף בניסיון לאכול תפוח גדול.

עשיתי 3 הפסקות, לא בכתיבה, אלא באכילה של התפוח הגדול. נראה לכם מוכר? גם לי זה נראה מוכר המקום פה. הייתי פה אתמול. וגם היום. אתמול בדרך החוצה הייתה לי תחושה מוזרה. חוסר ריכוז. חוסר מיקוד. ביס מהתפוח. לא הבנתי למה אני לא מצליח להתרכז. עד שהבנתי. קוראים לזה דאגה. ביס. לרוב אני מסתיר אותה בעשייה. אבל כשאין י כולת לעשות פתאום הדאגה צפה. צצה.

((עכשיו אני נזכר שאתמול רציתי לכתוב כאן ששבוע שעבר הבנתי פתאום שאוצר המלים שלי רחב הרבה יותר ממה שמקובל כיום אצל אנשים הצעירים ממני ב-10 שנים בערך. כן, המלה צצה הצחיקה אותם)).

נגמר לי הפתק. בניגוד לתפוח.

מצאתי פתק זהה. הדלקתי את האור. עכשיו רואים שכתב היד לא משהו. מענין אם אוכל להבין אותו. התפוח עדין לא גמור. כבר 40 דקות. ביס. זמן המתנה של רק עוד שעה. כי דאגה מובילה לכך. פעולות לא רציונאליות. שנעשות באיחור. כמו סיום התפוח. אין בהן תועלת אמיתית אלא לעושן.

התפוח גמור. לא היה טעים מלכתחילה. נקווה שהתפוח הגדול האמיתי או דומיו יהיו פוריים יותר.