חרונולוגיה חסרת חשיבות

רבים באים ושואלים אותי, תגיד פינחסה אתה הומו? מובן שאלה הם גברים שלמעשה רוצים אותי ואת גופי. לא פחות מכך באות בנות ותוהות לגבי נטיותיי המיניות. רובן תמהות כיצד בחור בעל טעם כה טוב בבגדים, שמטפח את עצמו בהקפדה, ובכלל בעל אסתטיקה גבוהה ואנושיות רבה כל כך יכול להיות לא הומו. וכן, הם גם תמהות על השם שלי שנגמר בסיומת נשית.

ויותר מכך הן שואלות על הפוטבול. שכן, ההערצה שלי לפוטבול גורמת להן לתהות שמא את הגברים שמשחקים פוטבול אני מעריץ ולא את המשחק עצמו. אכן, כפי שמופיע אצילה, הגברים שמשחקים פוטבול אכן נאים (אם כי לא בעיניי) והמשחק רווי מיניות (הומואירוטית), אולם הערצתי את משחק הפוטבול מגיעה ממקום אחר לגמרי.

הבטחתי להקדיש את פוסט הפוטבול הנוכחי לשניים, לברכה המגיבה האניגמטית ולבנו של האין, שמשום מה לא רואה פוטבול. אנשים מוזרים קיימים בעולם. וכך ברכה מאמינה במקריות. סביר שהיא קראה יותר מדי ספרים של אותו יהודי אמריקאי ששמו מזכיר צלופחים או חיות לא כשרות אחרות. אכן, במקריות יש יופי. כל אוהדי הכדורגל חיים על מקריות זו. אומה שלמה שמחה על המקריות הזאת שבכדורגל. כמו אותו ניצחון מהולל על השכנים מהאי השכן. אכן מאז מלחמות יון, לא נחגג ניצחון נאצל כל כך על הקפריסאים. שכל מה שעשו היה לבעוט בכדור במקריות מופלאה. מקריות דומה למקריות בה השחקנים הישראלים בעטו בכדור. ראיתי רק חלק תוך כדי קריאה בעיתון וצפייה בלונדון וקירשנבאום. וכך חצי שעה שבה כל קבוצה בועטת בכדור לכיוונה של הקבוצה השנייה. שום סדר, מקריות טהורה. כמו גם התוצאה הסופית. אבל מזל שעליה אפשר לעלוץ. המקריות (ואלוהים) לטובתנו.

אולם מקריות זו איך נאמר קצת מקרית כשזה מגיע לספורט. מה יופי יש במקריות הספורטיבית שניתן לראות אצל אלה שמשחקים כדורגל כמעט בכל רמה שהיא?

וזה מה שמבדיל בין הילדים לגברים.

שכן ניסיתי פעם או פעמיים לשחק פוטבול אמריקאי עם החברה בשכונה. (טוב נו, ילדים בביצפר ואחר כך בזמן המחצית של הסופרבול). וזה פשוט לא זה. כי בניגוד לכדורגל, שאפשר לשחק בשכונה ולהרגיש לא נחות כלפי אף שחקן מקצועני, בפוטבול זה פשוט לא עובד. בכדורגל המקריות השכונתית משקפת וזהה למקריות המקצוענית. אולם בפוטבול זה לא עובד. בשכונה הכל שכונתי. במשחק המקצועני לעומת זאת ניתן לראות מקריות, אולם היא לרוב במהלכים הכושלים. המהלכים המוצלחים, של שני צדדי המשחק, גם ההגנה, וגם ההתקפה, באים לרוב מתכנון מדויק שלוקח כמויות עצומות של אימון, התאמה בין השחקנים, כישרון, ראיית משחק ואינטליגנציה גבוהה של רבים מהמעורבים בדבר, כמו גם תזמון מדויק של כל חלקי המערכת. פוטבול אינו משחק שמאמין במקריות. הוא משחק שכל מהותו מנוגדת למקריות. זה לא מקרי שהניו אינגלנד פטריוטס ינצחו את הבפלו בילס (היה 20:0 לטובתם בהפסקה). זה לא מיקרי שהם ניצחו את הראמס שבוע שעבר. זה לא מיקרי שהסטילרס הם קבוצה טובה (הביסו את הקליבלנד). יש להם שיטה.

השיטה עובדת. היא מוכיחה את עצמה מזה עשור. משחק הגנה משובח שמשתלב עם משחק התקפה שמאמין ביכולת ריצה עם הכדור שמגובה במסירות. יש כאלה שמאמינים בשיטה ההפוכה, משחק מסירות שמגובה בריצה עם הכדור, קבוצות אלה לרוב, בזמן האחרון (ימי הזהר של השיטה היו בימי הפורטי ניינרס העליזים בשנות ה80 עם הווסט קוסט אופנס של הרבה מאוד מסירות קצרות), מתפרקות בשלב זה או אחר של העונה והדוגמא לכך היא לרוב המיניסוטה ויקינגס, שלא נדבר על מיאמי בימיו של דן מרינו.

שיטה טובה מחייבת לפני הכל הגנה חזקה.

אז כן, אם אתם מאמינים במקריות תראו ותאהבו כדורגל. לא אטור לכם טינה על כך. זכותכם לאהוב מקריות. היא מוסיפה המון תבלין לקיום האנושי. אולם להסתמך על המקריות כשיטה, נו, תמוה בעיניי, בייחוד בספורט.

אם אתם באמת גברים, זינחו את המקריות ועיברו לספורט האולטיטיבי – הפוטבול. ספורט שמשלב את האינטילגנציה הרבה ביותר, הן בתפקיד בודד (הQB – הקווטר בק הם שחקני הספורט בעלי הIQ הגבוה ביותר מבין הספורטאים ((הוכח בבדיקות)) בין היתר כיון שהם צריכים לנהל מערכת של 11 שחקנים תוך התנגדות של 11 שחקנים לאותה מערכת בפעולות שלוקחות כ40 שניות גג, הם לומדים ספרי תרגילים של עשרות עמודים), ברמה המערכתית (השילוב המתחייב בכל מהלך התקפי מחייב יכולת שיתוף פעולה וראיית משחק והבנתו,) החוזק הרב ביותר (שחקני ההגנה ושחקני הקו הקידמי בהתקפה שתפקידם להגן על הQB מגיעים לסביבות ה150 ק"ג רובם של שרירים ועוצמה) (הראנינג באק אותו אדם שרץ עם הכדור אמור לרוץ דרך אותם אנשים ששוקלים 150 ק"ג ולכן למרות שהוא שוקל רק כ130 ק"ג העוצמה שלו וחוזקו מדהימים יחד עם מהירות מדהימה לגודלו), והמהירות הרבה ביותר (הwide recievers רצים שאמורים לקבל את הכדור במסירה כמו גם המגינים עליהם לרוב רצים מהר יותר מרוב הספורטאים בענפי הספורט האחרים, רובם ברמות של אצני ספרינטים ברמות אולימפיות). יותר מכך לא תימצאו בשום ענף ספורט אחר.

ואם כל זאת, ביום נתון, מערכת אחת יכולה להפיק יותר ממערכת שלכאורה טובה ממנה. זהו הגורם האנושי שנכנס למערכת. זה מה שמשאיר ענין בליגה התחרותית ביותר הקיימת שמאז סוף שנות ה80 (והדאלאס קאובויז שגם הם לא שלטו ללא עוררין) לא נוצר בה שום כוח דומיננטי ששלט בענף ברציפות. אז יש תכנון, יש את התכונות המחוייבות בספורט, ויש תחרותיות. מה עוד צריך? כלום.

והתנצלות קטנה, אכן אני מעדיף נשים.

(ועוד משהו קטן, פוסט זה, רובו לא כולל הקטע על קפריסין, נכתב כמה ימים לפני שנודע לי שמישהו זייף תגובות שלי בפוסט אחר.)