לאחרונה התעורר דיון מעניין. נגיד בנק ישראל והמפקח על הבנקים נגד שרי אריסון, בעלת בנק הפועלים, ויו"ר הדירקטוריון, דני דנקנר.
מדי פעם מזדעקים הכתבים לשאול: "איך ייתכן שהמפקח על הבנקים ונגיד בנק ישראל מתערב בנעשה בבנק פרטי?" הם מקבלים כל מיני תשובות כמו החשיבות שיש בניהול טוב של הבנק השני בגודלו במדינה וכו'.
האמת, זאת תשובה טובה מאוד. אני מניח שכמעט כל ישראלי שלישי הוא בעל חשבון בבנק הפועלים. לכן, חשוב איך מנוהל בנק זה.
אבל יש תשובה טובה יותר. והיא אני, כמובן.
יש לי מניות של בנק הפועלים. מכאן, גם אני בעלים של בנק הפועלים. בדירקטוריון בנק הפועלים יושב לפחות נציג אחד שלי. נציג זה אמור לשרת את האינטרסים שלי כבעל מניות. בכלל, בנק הפועלים הוא חברה בורסאית מכאן שחלקים ניכרים ממנו נשלטים על ידי הציבור הרחב, אם באופן ישיר, כמוני, או באופן עקיף, ע"י גופים גדולים ששולטים במניותיו.
לכן, אני מצטער, לא סביר בעיניי שמנכ"ל הבנק עוזב יום אחד לפני פרסום תוצאות זועתיות שהוא אחראי עליהן. לא סביר בעיניי שהוא ויו"ר הדירקטוריון נפרדים כאילו הם החברים הכי טובים, על רקע חילוקי דעות מקצועיים. לא סביר בעיניי שהדירקטוריון לא ישמע את מה שיש למנכ"ל היוצא להגיד על חילוקי דעות אלה. אני אמור להיות מיוצג בדיקרטוריון זה, ולא התנהל שם דיון. עוד יותר לא סביר בעיניי, שהנציג שלי בדירקטוריון יסכים אחרי שתי דקות וחצי למנות מנכ"ל חדש לבנק, בייחוד לאחר שהמנכ"ל הקודם עזב כפי שהוא עזב. כן סביר בעיניי שנציגי הציבור בדירקטוריון מעלו בתפקידם כשהם הסכימו לכל הדברים האלה.
לכן, מאוד מוצא חן בעיניי שנגיד בנק ישראל פועל בהתאם לאינטרסים שלי כבעל עניין וכבעלים של בנק הפועלים.
מה שמוזר לי שהרשות לניירות ערך, שגם היא אחראית על בנק הפועלים בתוקף היותו חברה בורסאית, לא פתחה בחקירה ולא השמיעה את קולה בנושא.
מי מכם שיודע מדוע יאיר אורגלר, נירה דרור, אמרי טוב, רונן ישראל, עודד שריג ולסלי ליטנר הסכימו (כנציגי ציבור או בהתאם לחוק הניהול הבנקאי) למצב הזה מבלי לבקש התייחסות רצינית, מוזמן להודיע לי.
מי מכם שאינו יודע מדוע הסכימו לכך, מוזמן לפנות אליהם ולשאול.
אולי אחרוג ממנהגי (ואעשה את מה שהעיתונאים היו צריכים לעשות) ואפנה אליהם בעצמי. אולי לא.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
