קשה, קשה להתחיל פוסט שכזה. כיצד אפשר לכתוב משהו בעל תוכן על דברים ריקים מתוכן? אבל אמני מלים שכמונו יודעים להעריך יריבים ראויים לנו כשאנו נתקלים בהם.
מדי פעם משודר ברדיו שיר חדש שכשאני שומע אותו בשמיעה ראשונית הוא נשמע מעצבן במיוחד. בשמיעה שניה ושלישית הזעם רק מתגבר. למה? בגלל תוכנו. כן, אני איש של מלים, אפילו בשירים דביליים במיוחד.
א=א. טאוטולוגיות היו תמיד דברים חביבים עליי. הם אומרים הרבה על אומרם, בייחוד שאין לו מה להגיד. לכן, לשמוע טאוטולוגיות בשירה, אפילו פופולארית, מעצבן אותי. לדוגמא?
דוגמאות לא חסר. הדוגמא החביבה עליי לקוחה משיר עם נוכחי שוכלו מלאכת מחשבת של כלום. אני חושב שעל שירי הסתמיות של בית הבובות כתבתי כבר בעבר פה, אז הנה (מלים ברזוליק):
"תישאר רק אהבה, פשוטה, פשוטה, פשוטה כמו לחם, טובה כמו אהבה."
נהדר תישאר חולצה טובה כמו חולצה, סנדביץ טוב כמו סנדביץ, אהבה טובה כמו אהבה טובה כמו אהבה טובה כמו אהבה. אגב, גם החריזה הנהדרת של טובה ואהבה היא נהדרת.
בכלל שיר זה מלמדני שמה שהיה היה, טה טה טה טם, מה שהיה היה.
"מה שהיה – היה"
וכמובן ממשיך לאותן קלישאות שמעלות אותו גבוה גבוה במצעדי ההשמעות בגלגלץ, אותה תחנה שעושה רושם אם השיר אומר משהו אסור להשמיע אותו בה, "נחשוב טוב, יהיה טוב".
אותה ריקנות מחשבתית שמרוקנת את העולם מתוכן ובו בזמן יוצרת מעגליות שלא אומרת כלום. אכן, אהבה היא אהבה והיא טובה אם נחשוב שהיא טובה היא תהיה טובה ויהיה טוב.
איך נסכם?
אולי בעוד כמה ממלות שיר זה: "מה שהיה - יהיה".
קהלת לא ניסח זאת טוב יותר.
שירי אהבה מתקתקים שלא אומרים כלום, שהפלסטיק מורגש בכל תו בהם (בין אם ברחובות תל אביב או פריז, ודאי שלא על גגות אף אחת מערים אלה), שמרכיבים את פסקול תחנת גלגלץ, טוב נו, מה אפשר להגיד עליהם, שמה שהיה יהיה? טוב?
לחלופין, כלום. בדיוק כמוהם. וגם זאת המון מלים. מיותרות.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
