חרונולוגיה חסרת חשיבות

אני איש פשוט אני, אני אוהב פרסומות בגובה העיניים, לא מסובכות, לא סופר אינטילגנטיות, שאני אבין מה המוצר, האם אני לקוח.

אבל היום אני זן אנכרוניסטי.

למשל, מתחילה פרסומת שמדברת על חווית דפש מוד. נכון, לא הלכתי להופעה, אבל גדלתי בשנות ה-80. אני מסוגל להתחבר לחווית דפש מוד. אבל אז זה פרסומת לטלפון סלולרי. של נוקיה. אני חושב. אבל לא. זה לא פרסומת לטלפון של נוקיה. כי זה רק ברשת אורנג'. אני לא מנוי של אורנג'. אז הפרסומת הזאת, לדפש מוד, לנוקיה לא קשורה אליי בכלל. ולקח להם איזה 20 שניות להגיד לי את זה. סתם בזבזתי תאי זיכרון על פרסומת שלא מכוונת אלי.

ואז מגיחה מכונית שברולט אדומה אמריקאית שאני אהיה מוכן לעשות הכל בשבילה. מכונית משפחתית אדומה? מילא זה, זה לא מכונית אמריקאית? תעשיית הרכב האמריקאית הולכת לפח, אז טוב, נו אולי אעשה הכל בשבילה. סביר שלא.

ואז איש שוקולד הולך ברחוב. שוקולד זה טוב. שוקולד זה טעים. אבל ריח שוקולד כדיאודורנט? מישהי שם השתגע.

טוב, אולי כדאי לחזור לעבודה, כדי שיהיה לי כסף לקנות את כל המוצרים הביזאריים שהפרסומות מוכרות לי ואני לא רוצה ולא צריך.