אולי בכל זאת אלך להתקלח לפני כתיבת פוסט זה. שכן עכשיו הפסקת פרסומות. ואני עלול להתקל שוב בדבר המחריד הזה. רשת. לא זזים מהבית. זוועה. נורא.
הדבר הנורא ברשת, שאת התכנית שלה אני רואה כרגע זה הפרסום העצמי שלה. האדנות של הטלוויזיה במלוא תפארתה.
בקולאז' מדהים של תמונות מהעשור האחרון, בו נזכרות כל הנקודות המשמעותיות בהיסטוריה הישראלית, עם הזמן הוא גלגל ענק. הבחילה מתגברת ככל שהתמונות מתחלפות, גרוע כמעט כמו הסיכום העולמי השבועי של ערוץ שתיים, אבל זו בחילה מסוג שונה. התמונות האלה מזכירות דברים חשובים יותר, חשובים פחות, אבל הן מגיעות בדחיסות זו אחרי זו. ולמה? ואיך? כדי לשרת מטרה אחת בלבד. לרומם את השם של רשת, זכיין הטלוויזיה. הרשת מפקיעה מידינו את הזכרונות ואת ההיסטוריה שלנו כיון שהיא במכרז וצריכה להוכיח שהיא ישראלית. "כולנו שחקנים בדרמה הישראלית. ורשת היא הבית של הדרמה הישראלית." זו טענתם ולכן הם מפקיעים מאיתנו את התמונות שלנו, שבינן ובין רשת אין כלום. למעט אינטרס נוכחי חזק. הם חייבים להיות ישראלים כעת, אז הם רומסים את מה שאינו שלהם. רוסו אמר שהאדם הראשון שגידר שטח ואמר "זה שלי" הוא הפושע הראשון באנושות. רשת ממשיכה מסורת של פשעים זו, של הפקעת מה שהוא של כולם למטרותיה.
"כולנו שחקנים בדרמה הישראלית. ורשת היא הבית של הדרמה הישראלית."
לפעמים אין רע בלהיות חסר בית. בייחוד כשמפקיעים ממך את העבר שלך, את התמונות שלך, את הזכרונות שלך. ואת זה רשת עושה בבוז לכל הסובב אותה. כלומר, בבוז לנו.
במחשבה שנייה, לא אראה את התכנית שמוקרנת עכשיו ברשת. הבחילה עזה מדיי.
עכשיו אני יכול להתקלח.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
