חרונולוגיה חסרת חשיבות

הבנין הזה ישן. הבנין הזה נבנה מזמן.

זה גורם לאנשים להתלונן. אנשים בכלל נהנים להתלונן. אבל התלונות שלהם מלמדות עלינו המון. על מי אנחנו. על ההרגלים שלנו.

זה בנין ענק, גדול, עצום ורב. לכן יש בו שני סטים של מעליות.

הריח של התרסיס לניקוי חלונות עושה רושם דומה בכל ארצות העולם. כל הקטע הזה ייגזר ויועבר לגלוריה. דיונים בענייני ניקיון הם שלה. כאן רק תופיע הפנייה לענין הריח הממסטל והחלון עם לינק אליה. כי בכל זאת לא יפה לגנוב חומרים.

אז איפה היינו. היינו בזה שזה בנין ענק עם שני סטים של מעליות. כמובן שחוסר ההתמצאות שלי מוביל לכך שאעלה לרוב על המעלית הלא נכונה. זאת שאינה מגיעה לקומה שלי. זה מוביל לתלונה שלי. מדוע שלא כל המעליות יגיעו לכל המקומות. דבר שנענה בתלונה נגדית. גם כך המעליות האלה איטיות מאוד.

תלונה זאת נכונה. למרות שיש 6 מעליות, לכל קבוצת קומות, עדיין זמן ההמתנה למעליות מאוד, אבל מאוד ארוך. יותר מדקה. ממש נצח קטן לחכות למעלית. אנחנו לא רגילים לחכות. בטח לא למעליות. היא אמורה להגיע לפקודתנו בזמן. בזמן שיא. יותר מעשר שניות זה כבר הרבה. חצי דקה זה המון. היום כשחיכיתי בבוקר יותר מדקה התייאשתי, חזרתי לחדר, חזרתי למעלית ושוב חיכיתי יותר מדקה. התחלתי צוחק על עצמי. שאני מחכה למעליות יותר מדקה, מתעצבן במקום להבין שכן, הזמן שלנו כל כך דחוס שלחכות למעלית נתפש בלתי נסלח ובלתי נסבל. בטח כשהיא כל כך איטית. כי הזמן לא זז. בייחוד כשהוא זז.

המעליות כאן הם היסטוריות. היסטוריות. לכן יש הרבה תלונות. מקצת האנשים מתלוננים על העובדה שרק בצד אחד של המעלית יש את כפתור הלחצנים של הקומות השונות. אכן, חוצפה שאין כדוגמתה. המיקום של הכפתורים אכן יוצר בעיות. צריך לתקשר. לבקש מאנשים אחרים ללחוץ על הכפתור בשבילך. עלול אפילו להוביל למצב הלא נעים שבו ידך חודרת למרחב האווירי של אדם אחר, רק כדי ללחוץ על הכפתור שנמצא במקום אחר. זה גרם לי להרהר על המקצועות שחלפו מן העולם. פעם, אני מניח, היה כאן מה שנקרא נער מעליות. זה מאוד הגיוני. הוא היה עומד במעלית ונוסע לו להנאתו ותמורת תשלום טיפים למעלה ולמטה. תופס מעליות מפעם לפעם לשינוי ההרגשה ונגד חוסר טעם, תופס מעליות מן הסוג האפל, כל פעם אחרי שאני נופל. כמו ששרים הנטשות. אז היה עומד נער מעליות, היית נכנס למעלית, הוא היה שואל לאיזה קומה. אתה היית עונה לאיזה קומה, הוא היה לוחץ, אתה היית נותן לו תשר קטן וכולם היו מרוצים. היום אין נער מעליות יותר. אין. היום אנחנו צריכים ללחוץ בעצמנו. להזיז את היד למרחבים רחוקים יותר. לגרום לאנשים ללחוץ בשבילנו בייחוד כשהמעלית עמוסה. והיא עמוסה כל הזמן בגלל שהיא איטית. אז כן, במעליות של היום שמים שני סטים של כפתורים בכל אחד מצדדי הכניסה, כדי שלא יהיה צורך לבקש מאנשים אחרים ללחוץ בשבילנו. אבל אולי כאן כדאי להם לנסות לחזור לאחור. אחרי הכל יש מיתון, אנשים יעשו הכל בשביל לעבוד. ואנשים אחרים ישמחו לחזור לנצל את האנשים שמוכנים לעשות הכל כדי לעבוד. אז אולי כדאי להחזיר את נער המעלית. כדי לחסוך מאיתנו את התסכול של הזזת היד לצד השני של המעלית, של הדיון על תוכל בקשה ללחוץ לי על קומה כך וכך. הבעיה המרכזית עם פתרון זה היא שיתווסף אדם למעלית, וכך יגדיל בה את העומס. אכן, צרות של עשירים. חזירים קפיטליסטים קוראים לזה כאן מסביבי. אבל כן, זה נכון. אוכלים כאן הרבה יותר מדי, אז אנשים כאן משמינים כל הזמן, אבל זה באמת נושא לזמן אחר.