אבי שלחני להביא לו בשר. בשר הוא ביקש. לכן תיאר לו בפרוטרוט את האטליז. זה נמצא ברחוב חורי. כך הוא אמר. (שמות המקומות והגיבורים שונו מטעמי סודיות). אתה מגיע לשם, לוקח ימינה, ועולה עד שאתה מגיע לאיטליז. אם אתה מפספס את האיטליז, יש מיד אחריו מאפיה של פיתות, ככה תדע שזה האיטליז. האחים משהו. ככה הוא קרא לאיטליז. אחרי שאתה נכנס, תבקש את עבד. הוא הכין לי את ההזמנה.
הגעתי ליד רחוב חורי. חניתי ועליתי לרחוב חורי. לקחתי ימינה. ראיתי איטליז. מיד אחריו ראיתי מאפיה. חיוך גדול עלה על שפתיי. בכזאת קלות למצוא את האטליז. השם היה האחים משהו. מעולה. כל כך קל וכל כך פשוט. קניתי לי בייגלה במאפיה, ונכנסתי לאיטליז. עבד נמצא? כן, אני עבד. מעולה. אבא שלי, נתתי את השם, שלח אותי לקחת את ההזמנה שלו. איזו הזמנה? ציינתי את שם המשפחה. אין לי הזמנה כזאת. רגע, אולי שם פרטי. אין לי הזמנה כזאת. אולי שם של אמא שלי. לא, מצטער, אין לי הזמנה כזאת. אתה אולי רוצה לטלפן אליהם? כן, טילפנתי, תפוס. תבדוק שוב. הוא בדק שוב. שם פרטי, שם משפחה, אמא. כלום, כלום. אין הזמנה ואין נעליים. תגיד לי, יש עוד איטליז פה ברחוב? כן, למטה מימין.
הלכתי למטה מימין. חלפתי על פני האיטליז. האחים משהו, היה השם. אחריו מיד הייתה מאפייה של פיתות. לא נכנסתי לקנות בייגלה. נכנסתי לאיטליז. סליחה, עבד נמצא? כן, אני עבד. אתה הבן של אבא שלך? כן. הנה ההזמנה שלך.
יצאתי שמח וטוב לב והבנתי שרק ליברמן מבין ערבית.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
