חרונולוגיה חסרת חשיבות

1. לקראת סוף השבוע נפל אצל הפרשנים הפוליטיים האסימון - ביבי באמצעות ההדלפה מהפגישה עם סרקוזי פגע בכוונה בליברמן. למה? למה לא? העצוב בסיפור הוא שסרקוזי צודק. הבעיה בסיפור שהוא לא הזיק לליברמן, להיפך. ככל שישנאו אותו יותר בחו"ל, כך קצרה דרכו לראשות הממשלה בארץ.

2. אדם שהגיע לדרגת אלוף בצה"ל אמור להבין דבר או שניים בחייו. לכן לא ברור כיצד מבלבל בין זכות לבין חובה. החוק מחייב אנשים לעשות דברים, ואלו הם חובות. כך השירות בצה"ל. הייתי מצפה מראש אכ"א לשעבר שיבין את ההבדל בין זכות לבין חובה. גם הייתי מצפה ממנו שיתייחס אל נשים בוגרות כאל נשים, ולא כאל "בנות", אבל זוהי ציפיה מוגזמת בחברה הישראלית.

3. נשיא אונ' תל-אביב התפטר. זה היה צפוי מיומו הראשון בתפקיד. הוא לא הסכים להצטרף לבקשה לצווי מניעה נגד הסגל שלו, כשזה שבת. הוא חשב שלא כך מנהלים סכסוך עבודה, כמנהל. הוא מגיע מאמריקה, לשם הוא יחזור. בתרבות הניהול הישראלית, שבה הנשיאים הם בובות של פקידי אוצר שונים (שעומדים בראש הועד המנהל של רוב האוניברסטיאות בארץ), אין מקום למישהו מאמריקה.

4. פסק הדין של הבג"ץ בענין ההתנהגות הבלתי הולמת של הקצין שרק ביקש לירות ליד ערבי כפות, הוא עצמו בלתי הולם. בג"ץ אינו הולם לנעשה במדינת ישראל, ובייחוד בשטחים הכבושים, ומי שלא הבין זאת, גורמים בצבא דאגו לטפטף זאת.

5. תחברו את 4 עם 3 עם 2 עם 1 ותבינו שגם השבוע לא התרחקנו מהשלטון הפשיסטי שעומד לקום כאן. אפילו התקרבנו שכן, האדם בסעיף 2 הוא חובש כיפה, האדם האחראי על הביזיון עליו מדובר בסעיף 4 הוא חובש כיפה, הרב הצבאי הראשי שמתנגד לגיוס נשים לצבא הוא חובש כיפה, וכך גם כל המועמדים החדשים לבית המשפט העליון. כל אלה אנשים מובילים בקרב מגזר חובשי הכיפות, ואצל כולם מתגלה שיקול דעת לקוי והעדפת ערכים אנטי-דמוקרטיים יהודים על פני אלה הדמוקרטיים.