בתערוכה היה כתוב שליבם של רוב היונקים פועם כמיליארד פעם בחייהם. כך למדתי שהחדף, יצור קטן דמוי עכבר, ליבו פועם במהירות עצומה, ועל כן מיליארד הפעמים שאותם הוא פועם עוברות תוך ארבע שנים. אכן, חיים קצרים יש לו לחדף. כיוון שלפני התערוכה לא ידעתי שלחדף יש חיים כלל, לא ריחמתי עליו על חייו הקצרים.
היו עוד כמה דברים שהפתיעו אותי בתערוכה "עולמות הגוף". קודם כל, האיבר שעליו אחת מגאוווותיי הגדולות היה חסר. מאוד חסר. שום התייחסות לשיער. לתפקידו החשוב בגוף, הגנתו על הגולגולת, על איברים אינטימיים, חשיבותו לחימום, קירור, אופן גדילתו, צמיחתו, המחלות הקשורות בו. שום אזכור. שלא נדבר על הפיאות היפות שנשים לובשות או גברים לובשים, וסכנת הסרטן שמרחפת מעל גברים קרחים. כלום, אף מילה על שיער.
מי שהסתכל מקרוב על הגופות יכול היה לראות שהאיבר המת השני שיש לנו בגוף גם לא זכה לסיקור ולטיפול. רוב הגופות לא זכו לפדיקור ומניקור, כפי שהעידו ציפורניהם, ובעיקר ברגליים.
ככלל, התערוכה הזכירה לי את שיעורי הביולוגיה מכיתה ט. די משעמם. אף פעם לא אהבתי ביולוגיה. כל הדברים שקורים בתוך הגוף, ראוי שיישארו בפנים. למה להוציא הכל החוצה?
אבל הוציאו הכל החוצה. שרירים, גידים, נימים, עורקים, ורידים, עצבים הכל היה בחוץ. לא מרגש יותר מדי. לעתים מגעיל, ראינו סרטים מגעילים יותר. ראינו סרטים מגעילים פחות. גם סרטים משעממים יותר ראיתי בחיי.
רק דבר אחד היה משולל כל היגיון. איברי המין והרבייה הופיעו אחרונים בתערוכה. הם לא זכו לכבוד רב, וניכר שהוצגו בחוסר חשק בולט. הם גם הופרדו על ידי הלב, הכליות, הכבד ומערכות פנימיות אחרות מהחדר שהציג את התפתחותו של העובר בגוף האשה. אני חשבתי שיש קשר בין מערכות הרבייה לבין העובר המתפתח בבטן האישה, אולם מתכנני התערוכה, מסיבות פוליטיות כנראה, החליטו להפריד מרחבית בין שני תהליכים אלה.
אולי זה בגלל שהם יודעים שכיום כבר ניתן לנתק בין מערכות הרבייה והמין לבין העוברים ברחם. אולי בגלל שקשר שכזה לא תאם את הקו החינוכי שבלט בתערוכה, וניג'ס כמעט כמו אותה מורה בכיתה ט'. היא לפחות לא ניסתה למכור לי לאכול פחות אוכל יותר מזין או שאר שערוריות שכאלה, שמשמיטות את השוקולד המריר מרשימת המאכלים הטובים נגד רדיקלים חופשיים.
ואולי התערוכה סוף סוף הבהירה לי למה לא מרדתי בגיל העשרה. אגב, מסתבר שהמרידות נעשות בגלל שהמוח לא מפותח מספיק, כלומר עדיין מתפתח בגיל העשרה. כנראה שלא מרדתי בגלל שלא היו בי מספיק רדיקלים חופשיים בגלל כמויות השוקולד המריר שאכלתי.
תעלומה אחת נפתרה. נשארה תעלומה אחרת. כמה חוליות יש בעמוד השידרה? על פי התערוכה יש בין 32 ל-35 חוליות בעמוד השידרה. אני כבר חשבתי שישנם אנשים שיש להם 32 וישנם כאלה שיש להם 35, כשם שישנם אנשים שנולדים חצי נימולים לעומת אנשים שנולדים נימולים לגמרי או למשל שסועי שפה ומרובי שפה או עם קרום שחייה בין האצבעות (ע"ע מייקל פלפס). אבל לא. מסתבר שלא כך. לכל האנשים יש אותו מספר חוליות בעמוד השידרה. אבל מסתבר שהמדע עוד לא הסכים על מספר החוליות בגוף האדם. אכן תעלומה, אז אמרו בגופינו יש בין רמ"ח לרמ"ה איברים כי עוד לא הוחלט על מספר החוליות בעמוד השידרה. נקווה שמתישהו המדענים יחליטו כמה חוליות יש לנו בגוף. אולי הם יסכימו אז אם פלוטו הוא כוכב לכת או לא.
ועד שהם יסכימו על כמות האיברים שיש לנו בגוף, אולי כדאי למדענים, כמו גם לאוצר התערוכה וליוצרה, להטיף לנו קצת פחות מוסר ודרכים לחיות חיים טובים.
כי, נקודה אחרונה לסיום, בדיון על כך שהאדם הצליח לשלש את אורך חייו, כך שליבו פועם כשלושה מיליארד פעמים, נאמר שחלק מכך הוא העלאת גיל ההתבגרות והמיניות של האדם שמאפשר הגדלת תוחלת החיים. אבל גם עובדה זאת משתנה, שכן גיל מיניות האדם יורד כל הזמן, דבר ששוב מעורר ספק האם העלייה הצפויה בתוחלת החיים יש לה על מה להישען.
נ.ב.
תודה גדולה לדתיים שהעלו למודעות את קיומה של תערוכה משעממת זאת. ספק אם הייתי הולך אליה, לו איש לא היה מדבר עליה. איש לא היה מדבר עליה, לו מעט דתיים לא היו מתקוממים כנגדה.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
