חרונולוגיה חסרת חשיבות

אחרי עוד ערב עם יותר מדי טלוויזיה, שוב אותה תובנה ישנה על הטלוויזיה האמריקאית - זה תמיד הכל אישי.

לא משנה עד כמה הסיפור טוב, תמיד יכניסו בו מימד אישי.

תביעה של אישה שאביה מת מסרטן את חברת הטבק. סיפור טוב, דרמת בית משפט במיטבה, אבל תמיד צריך שעורך הדין מהצד של האישה אהב בעבר את עורכת הדין מהצד של חברות הטבק.

רצח במועדון של היאבקות. כל המתאבקים אלימים ולכן לכולם יש יכולת, זמן ואולי גם מניע להרוג את הנרצחת. אבל ברור שחוקר מקרי המוות חייב היה להכיר את הנרצחת.

כן, באמריקה זה תמיד הכל אישי.

ההבדל הוא שבאמריקה יש משהו מעבר ליחסים האישיים - מוסדות חברתיים מתפקדים. בדרמה הישראלית אלה לרוב אינם וכל שנותר הוא יחסים אישיים לא מתפקדים. ופולישוק.