חרונולוגיה חסרת חשיבות

סבסטיאן לא השאיר לי שום ברירה.

מילא למחוק פוסט, ניחא. מותר, גם אני עושה זאת לעיתים קרובות. אמנם אני עושה זאת לרוב עם התראה מוקדמת, שבה אני מודיע שהפוסט הוא פק"מ כלומר פוסט קצר מועד, או לחלופין פרומו ולכן אין לפוסט עמידה ארוכת טווח. אז מותר למחוק פוסטים. אבךל גם למחוק פוסט וגם להתרברב בכך ולהודיע לכולם שהוא מחק פוסט, ובכך למחוק את כל מה שקרה סביב הפוסט, זה דורש תגובה.

ניחא למחוק פוסט, אבל פוסט לא אישי אלא פוסט שמתייחס לקהילה ולקורה בה זה כבר מוזר למחוק. ועוד שהפוסט מוביל לדיון בתגובות, כמו שהרבה פוסטים שמתייחסים ליחסים הפנים קהילתיים עושים, זה מחייב תגובה.

סבסטיאן לא השאיר לי שום ברירה.  בעיקר בגלל שהגבתי באותו פוסט. הייתי קצת שונה משאר התגובות שהצדיקו את סבסטיאן. אבל לא בזה הבעיה. השארתי בתגובות שם פרפרזות על הספר האחרון שקראתי. ודווקא מחיקת הפוסט מחזקת את התחושה שצריך לחזור על מה שכתבתי שם. ולכן מחיקת הפוסט מחייבת אותי לכתוב על מחיקתו.

לכן, סבסטיאן, בהשתקה הלכאורה עצמית, כלומר מחיקת פוסט של עצמו, לא השאיר לי שום ברירה. כי אמנם סבסטיאן השתיק את עצמו, אולם הוא השתיק גם את כל שאר הקולות שהעצמי הזה עורר. ובין הקולות היה הקול שלי שציטט את חנה ארנט.

חנה ארנט היללה את הריבוי האנושי. היא טענה שהחיים הציבוריים מבוססים על הריבוי האנושי. שהריבוי האנושי נובע מהפן הכפול באנושיות של דמיון לאחרים ושוני מהאחרים. הריבוי האנושי הוא החוויה היפה בציבור ובקבוצה האנושית. הדמיון בין סבסטיאן לקלמן הוא זה שמאפשר דיאלוג, אולם השוני בינם הוא זה שמוביל לצורך בדיאלוג. אם היה שוויון מוחלט בינם לא היה צריך דיאלוג, אם לא היה שום דמיון בינם לא היה יכול להתקיים דיאלוג. הריבוי האנושי מוסיפה ביקפורד תלוי בהקשבה.

ביקפורד כמו רבים נוספים דנה גם בשתיקה ובהשתקה. מובן ששתיקה הרסנית לדיאלוג, או יכולה להיות הרסנית לדיאלוג. מבחינת ליוטאר להשתיק את האחר היא פעולה טרוריסטית. מעניין שכותבים כמו ליוטאר וביקפור וארנט מתחברים כל כך בקלות. אמנם יכול להיות משהו דמוקרטי בשתיקה, כשאדם בוחר לא לדבר זהו צעד עם כוח. אולם כשאדם אחד משתיק אדם אחר זהו צעד טרוריסטי שתפקידו להקטין את הריבוי האנושי. ומי שלא יודעת, כלומר מי שלא הספיקה לקרוא את הפוסט המחוק של סבסטיאן, סבסטיאן ביקש והצליח להשתיק את קלמן.

ארנט, גם כך כתבתי בתגובה לפוסט המחוק, הלכה בעקבות קאנט וטענה שהפעולה האנושית הקבוצתית מותר לה לעשות הרבה דברים, אבל אסור שתוצאתה תהיה מניעת דרכי פעולה עתידיות. סבסטיאן מונע מקלמן להתבטא. הוא מונע פעולה עתידית.

סבסטיאן לא הותיר לי שום ברירה. בקשתו להשתיק את האחר, והצלחתו בבקשה זו, ואז מחיקת בקשה זו, תהיינה סיבותיה אשר תהיינה היא פעולה שגובלת בטרור ובכל אופן פוגמת בריבוי האנושי שהוא היופי שבהוויה הציבורית. כיון שהבלוגוספירה היא הוויה ציבורית, סבסטיאן, לכאורה בשם חוקי הבלוגוספירה, כפי שהוא עצמו כתב בפוסט המחוק, פגע בבלוגספירה.

יתר על כן, סבסטיאן השתיק את האחר ואז רחץ בניקיון כפיו והעלים השתקה זו על ידי מחיקת פוסט ההשתקה. הפשע המושלם.

סבסטיאן גם סגר את הפוסט הזה לתגובות של אחרים, ובכך מנע דיון במחיקה אצלו. עושה רושם שגם אי אפשר לקשר לאותו פוסט שלו, הפוסט הראשון בחודש דצמבר, אחרי המחיקה. השתקה על גבי השתקה על גבי השתקה. כלומר, למרות שקישרתי לפוסט שלו, קישור זה לא מופיע בפוסט שלו עצמו, וייתכן שזו אופציה כמו האופציה למנוע תגובות, לבעלי הפרו הפתרונים.

לכן סבסטיאן, לא הותרת לי שום ברירה. עכשיו תבין, אין לי שום כוונה להתווכח איתך אם תגיד שמה שעשית הוא חוקי. ברור שהוא חוקי. אין לי גם כוח לדון במניעים האישיים שלך. אתה לא חי בבועה. אתה צריך לדעת שהמניעים האישיים שלך עדיין פוגמים בהוויה הציבורית. הטרור החזק ביותר מופעל בשם המניעים האישיים. ההשתקה הדומיננטית ביותר לעולם אינה ציבורית, היא תמיד אישית. היא עדיין נוראה ופוגעת בריבוי האנושי וביופי שבחיים הציבוריים המשותפים לכולנו.