חרונולוגיה חסרת חשיבות

יש פה הרבה הודים, ומשום מה אנחנו מסתדרים איתם מצוין.

יש בהם ישירות. יש בהם גם ציניות ואומנות של אנדרסטייטמנט. יהיו שיראו בכך רשעות מחודדת, אנחנו רואים בזה ישירות מרעננת.

אתה מכיר את אניד בלייטון? נשאלתי היום. האמת, לא אני נשאלתי. השאלה נשאלה באופן כללי. האמריקאים מסביב לא הכירו. הם קוראים את דוקטור סוס. אני הכרתי. בודאי. השביעיה הסודית. חבורת הבלשים והכלב. המון המון ספרים, שקראנו כשהיינו ילדים. היה בהם הומור בספרים האלה. היו רעים, היו טובים, היה גם אומנות של אנדרסטייטמנט. או אולי זוהי הפנטזיה הנוסטלגית שלי. ההודים מכירים את אניד בלייטון. גם אני.

הם גם שותים תה עם חלב, ואומרים שסוגים מסוימים של תה לא שותים עם חלב, אבל בדרך כלל כן שותים תה עם חלב. באמריקה לא שותים תה, ההודים שמו לב לכך. לא הרבה תה. וכשעושים זה, הוספנו עושים זאת בלי חלב. כן, לשתות תה עם חלב בישראל נחשב משהו מאוד מאוד אנגלי. למרות שגם הרוסים עושים זאת. כך אמרו הרוסים. מולדבים. רוסים, מולדבים, בהודו זה לא ממש משנה להם. הרי גם לנו לא משנה אם מישהו הוא מאסם, בנגל או כלכתה. פתאום הבנתי, מה שאצלנו נחשב בריטי, אצל ההודים נתפס טבעי. בהודו זה נחשב מאוד הודי לשתות תה עם חלב. כנראה שאנחנו חושבים שההודים הם בריטים או מזכירים אותם, לפחות.

הם גם לומדים שלוש ארבע שפות בבית ספר. אנגלית וכמה שפות מקומיות. לא פלא שיש פה די הרבה הודים. הם משכילים למדי, רוצים להגיע רחוק בחיים, אלה שפה רוצים לעבוד קשה, יודעים כמה וכמה שפות מגיל 0, עם חינוך בריטי והומור ולעג שלעתים לא מביישים את הבריטים.

אפשר להסביר את הקשרים האמיצים בין ישראל להודו בקלות. הרי כל הישראלים נוסעים לבקר בהודו אחרי הצבא. הרי הרבה הודים מגיעים לעבוד בארץ כעובדים זרים ונהנים מכל רגע. אבל זה לא הדמיון היחיד. שני העמים חולקים ערך עליון משותף: העדפת אי-אלימות והימנעות משימוש בכוח. ההיסטוריה המשותפת של שחרור מעול השלטון הבריטי באותה שנה ולאחר אותו כיבוש אכזרי. האהדה שיש לנשק אטומי בשתי המדינות. המשקל הגלובלי של שתי המדינות גם הוא דומה. לא פלא שאנחנו מסתדרים כל כך טוב עם ההודים פה.

רק חסרון אחד יש להם להודים שפה, הם אוהבים לאכול בטאקו בל. דבר ששום אדם בעל לשון מסוגל להאמין לו. גם לא ההודים שפה.