חרונולוגיה חסרת חשיבות

המוסר נשבה לאחרונה בידי הימין שמציג גירסא שבינה ובין מוסריות אין דבר, זולת לזות לשון. גלעד שליט והרצון להקריבו חי תמורת מותם חסר הודאות של ישראלים בעתיד הוא פעלול אחד שכזה.

לפני ארבע שנים בקיץ הייתי באמסטרדם. נסיעת עסקים, כמובן. היה כינוס שלקחתי בו חלק. באחד מימי הכנס, השני אני חושב, שאלו אותי מה דעתי על מה שקורה בעזה. לא ידעתי מה קורה בעזה. סיפרו לי שהחמאס שבה חייל ישראלי ושישראל מחריבה חצי מעזה בתגובה. החלטתי לא להגיב. למה להגיב? הכנס, שמתכנס פעם בארבע שנים, עומד להתכנס שוב בקיץ הקרוב. אתקשה להאמין שמישהו בכנס זוכר שהחייל נשבה בתקופת הכנס הקודם. כנס בינלאומי, אחרי הכל, ולכן רוב חבריו לא שמים לב למזרח התיכון דווקא. אתקשה להאמין שמישהו יהרהר על כך שהחייל עדיין בשבי.

נבדוק מה היה מאז. ישראל הגיבה בשתי דרכים. האחת, כאמור, להחריב חצי מעזה. השנייה, להפוך את החייל השבוי, שנשבה על ידי כוחות עוינים לישראל, שמעולם לא חתמו איתה על הסכם שלום, אי לחימה, רגיעה, או משהו דומה, ושישראל עצמה רואה בהם כוחות עוינים, בפעולה צבאית לילד (של כולנו, כמובן) חטוף. אפשר לחשוב שהוא ילדה בת 12 בקליפורניה שנחטפה על ידי סוטה מין ומאז מוחזקת על ידו לצרכיו הפיזיים.

מאז פעם בשלושה חודשים מדברים על מגעים לשחרורו של החייל ה"חטוף" שמבשילים אוטוטוטוטו (אני תוהה כמה פעמים היה גלעד שליט נושאו של הנושא החם). המגעים לא מבשילים, אבל כל פעם שהם מועלים, עולה צווחה שאסור, אבל אסור לשחרר אסירים פלסטינים בתמורה לשחרורו של החייל החטוף. זה לא מוסרי לשחרר את גלעד שליט. כך נטען. חלק מהמתנגדים גם מציעים שאולי כדאי להרעיב את עזה, או להרעיש אותה בתותחים כדי להפעיל לחץ על האוכלוסייה שיוביל לשחרור החייל החטוף, תוך שיכחה שאלו נעשו כבר לפני שלוש שנים ובמהלכן מספר פעמים. מבחינתם, מוטב שחייל "חטוף" זה ימות על פני מותם של ישראלים בעתיד. אכן, טוב מת אחד ביד מכמה עתידיים. למה להמר על כמה מתים עתידיים, אם אפשר להרוג מישהו עכשיו? זה לא מוסרי להפקיר את מתי העתיד לטובת חיי ההווה.

ביהדות, אגב, מעדיפים את החיים עכשיו על החיים העתידיים. איך אני יודע? היהדות מעדיפה אם חיה ועובר מת על פני עובר (תינוק) חי ואם מתה. לכן, אגב, סוגיית ההפלות בישראל בעייתית פחות מאשר בנצרות. אבל המוסר היהודי דורש ליטרת דם עכשווית של חייל כדי שלא תהיה כזאת עתידית.

אחד היתרונות שמתנגדי העיסקה מנצלים הוא האלסטיות של העתיד. אפשר לעשות איתו מה שרוצים. הרי אפשר לטעון שהמשוחררים מהכלא הישראלי יבהירו לפלסטינים שאי אפשר לנצח את ישראל. אפשר לספר שאחרי שקיבלו את החינוך והתנאים הטובים בכלא הישראלי (שאותם כמובן צריך לקחת מהם ולהשאיר להם לחם צר, מים לחץ ומפגשי התייחדות רק עם  חוקרי שבכ) הם יהפכו לשוחרי שלום וינסו לקדמו. אולי הם אפילו יעריכו את חירותם, עתה שהושבה להם, ולא יחזרו אל דרך הטרור. עתיד כזה נשמע לא הגיוני, כי הוא מתייחס אל הערבים ואל הפלסטינים כאל אנשים. טיעון כזה גם אינו מוסרי שכן הוא מאפשר שחרורם של אסירים פלסטינים. אבל עתיד שחור הוא ודאי, בעזרת השם, ושחרור שליט.

ישראל נוטה לאגור פלסטינים כאסירים. חלקם אינם כלל אסירים, אלא חטופים. אנשים שישראל חטפה מביתם באמצע היום או הלילה והכניסה למעצר מינהלי. הם אינם שבויים שכן הם אינם חלק מצבא מזוין ומסודר שתפקידו להגן על האוכלוסייה באופן ריבוני. בנוסף אליהם יש את הפלסטינים העצורים האחרים, כ-9000 במספר שיושבים בכלא הישראלי לאחר משפט. ישראל שופטת אנשים אלה, שאין להם אזרחות ואין להם מעמד משפטי מוגדר, אם בבתי משפט צבאים אוטומטיים או בבתי משפט אזרחיים, כדי להגדיל את הקרקס סביבם. מדי פעם וחג כמחווה של רצון טוב, ישראל משחררת איזה 100 מהם, ועדיין מספרם נשאר זהה. מתוך המאגר הבלתי נגמר והמתחדש הזה, לטענת הפלסטינים רבע מתושבי השטחים ישבו בכלא ישראלי בשלב זה או אחר, אי אפשר לשחרר 500 לשחרור גלעד שליט. זה לא מוסרי.

אז כן, המוסר, ואיתו זכויות האדם, נשבו לאחרונה בידי הימין שמציג גירסא שבינה ובין מוסריות וזכויות אדם אין דבר, זולת לזות לשון. גלעד שליט והרצון להקריבו חי תמורת מותם חסר הודאות של ישראלים בעתיד הוא רק פעלול אחד שכזה, אבל גם הקפאת ההתנחלויות דומה לו.