חרונולוגיה חסרת חשיבות

לא נמאס להם?

אני שואל ברצינות, לא נמאס להם?

עד כמה שטוחה יכולה להיות הלאומנות המטומטמת הזאת. מה, האם הם כתבו זאת לאחר משתה כיד המלך, כך שלא הבחינו בין רשע מרדכי וצדיק המן? שוב הסיפורים הדביליים האלה, שאחמדיניג'ד הוא יורשו של המן? ואיפה העורכים? מה גם הם שתו? להם לא נמאס מהטמטום שטוח המצח הזה?

כמה עוד נספר לעצמנו שהמן רודף אותנו בדמות הפרסים - האירניים של היום? אנחנו, עם נשק אטומי, הצבא הרביעי באיכותו בעולם, חיל האוויר הראשון באיכותו בעולם, מפחדים כעלה נידף ממדינה שלא הצליחה לנצח את סדאם חוסיין, אפילו כשמכרנו להם נשק.

אנחנו מספרים לעצמנו סיפור מטומטם על השינאה שלהם אותנו מאז. כשהיה כורש באמצע.

כן, אתמול מישהו שאל אותי על פורים, והתפלא שהיתה איבה בין הפרסים ליהודים, אחרי שהפרסים השיבו ליהודים את עצמאותם והחזירו אותם לישראל. אז שוב מספרים על המן הרשע?

מדוע לא לספר על עזרא ונחמיה? על חזרתם של היהודים בזכות הפרסים לארצם והקמת הבית השני? מדוע לא לספר על בית שלישי וחזרת היהודים לארצם בגלל התמיכה הבינלאומית? מדוע תמיד לחזור לסיפור השנאה הנמשכת, כשיש סיפורים פחות אידיוטיים, חיוביים יותר, שמעידים שהיהודים גם נעזרו בפרסים, הלא הם חבריו של המן לשלטון.

כמה אפשר להמשיך לספר את אותם סיפורים? בשביל מי? בשביל מה? בשביל שהיהודים יתחפשו ליהודים וישחטו את הפרסים (70,000 פרסים נשחטו בפורים, לא ברור על איזה עוול בכפם). אולי אותם פרסים שנשחטו הם אבותיהם של העזתים שנהרגו בעופרת יצוקה.

אולי הגיע הזמן להפסיק לחגוג את אותם החגים שמלמדים אותנו עם לבדד ישכון, רק לבטוח בהדושם (ולשכוח את כל הפכים הקטנים, כמו למשל שאסתר התחתנה עם גוי גמור בלי שהוא התגייר - יצאה לשמד, האם הרבנות היום תסכים לכך?), לשנוא את הגוים, לראות בכולם עמלקים ואגגים והמנים ופרעונים ויוונים. אולי אפשר לקבל יהדות קצת יותר אינטיליגנטית, או לחלופין עורכי מדורי דעה שמפסיקים לזלזל בקוראיהם ובכותביהם ודורשים רמה יותר גבוהה?

כן, אין חג לזכר חזרתה של גלות בבל ופרס, יש חג לזכר שחיטת האגגיים. עם דפוק שלא מסוגל ללמד את עצמו סיפורים חיוביים סופו לחזור על סופם הטרגיים של הסיפורים שהוא מספר לעצמו.