האינטרנט עבר את שיאו. המהפכה נגמרה. איך אני יודע? עיקרון הפעולה. עיקרון הפעולה של האינטרנט היה קצת שונה ממה שהיה עד עכשיו במדיה ההמוניים. אבל עכשיו הוא הפך להיות כמו טלוויזיה ורדיו.
הטלווייזה והרדיו פעלו על עיקרון פשוט. תפוס את הצופה ודאג שהוא יישאר כמה שיותר זמן אצלך. אצלך משמע בערוץ שלך. אבל ההיגיון המצרפי טוען שדאג שהוא יראה כמה שיותר זמן במדיום שלך גם עובד.
אם בתחילה האינטרנט עבד אחרת, כיום הוא עובד באותה שיטה. אתרים אינם נמדדים יותר על פי מספר הכניסות שלהם (יש לי רק 57 אלף כניסות), כי כניסה לשנייה אינה שווה כלום. אתרים נמדדים כיום על פי הזמן שבו IP בודד מבלה באתר, על שלוחותיו השונות (כל הנכנס לפוסט שלי, מתחיל לקרוא את כל הבלוג שלי ולא יוצא מכאן, גרוע ממאסר עולם). מכאן, גם אתרי האינטרנט, כמו הטלוויזיה וכמו הרדיו לפניו, עושים הכל כדי שמי שהגיע אליהם יישאר אצלם כמה שיותר זמן. גם כאן ישנו היגיון מצרפי, ככל שישוטטו יותר באינטרנט כך יגיעו אל כל אתר יותר אנשים, וודאי כשהמאבק הכלכלי הוא נגד מדיה אחרים. לכן, לכל אתר יש אינטרס שהמשוטט יישאר כמה שיותר מול האתר שלו, ואם לא מול האתר שלו, אז מול אתרים אחרים שבסופו של דבר יחזירו את המשוטט אליו או למצער יגדילו את עוגת הפרסום של המדיום.
היגיון פעולה הזה זהה לרדיו ולטלוויזיה ולאינטרנט. היגיון פעולה זהה יוביל לתפיסות ופעולה דומות. כך, ההיגיון הכלכלי של המדיה הישנים השתלט גם על המדיום שהיה מהפכני.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
