תנועת "אם תרצו" מרבה לפרסם את דעותיה מעל גבי NRG-מעריב. טוב שכך. במדינה דמוקרטית ראוי לפרסם כל דעה, כל עוד היא אינה מסיתה לאלימות, ומבחינתי גם כשהיא קוראת באופן עקיף לאלימות או אפילו מעודדת גזענות ראוי לפרסם אותה. כן, אני חולק על החוק הישראלי האוסר עידוד של גזענות, חוק שנשאר אות מתה. אצטרף לגל שמנסה להבהיר את הבעיות בדעותיה ויותר מכך בפרסומים השונים של התנועה בכלי התקשורת על ידי הצבעה על כמה מנגנונים רטוריים בפרסומיה האחרונים.
1. זכות דיבור לחיילים: ביום העצמאות התפרסמה הדעה הזאת במעריב. כבר כשהתפרסמה הדעה התפלאיתי מה פתאום יש לה שלושה כותבים. אבל במהלך שורותיה מובן מדוע צריך שלושה כותבים. חייל אחד אינו מספיק. הדעה מחייבת שלושה כותבים. שלושתם חיילים הממשיכים לשרת במילואים. שלושה חיילים בשני דורות של לוחמים. מובן שעמדתם מתחזקת בגלל ששלושתם לוחמים וממשיכים לעשות מילואים, כשם שהם פעילים בתנועת אם תרצו. נבנית כאן הקבלה בין עמדותיה של מדינת ישראל (שירות במילואים) לבין עמדותיה של תנועת אם תרצו. כותב ציני היה כמעט מאחל ללוחם מהדור הראשון שאחד מהלוחמים מהדור השני היה נופל בקרב, וכך היה משדרג את מעמדו ככותב מלוחם ואב לשני לוחמים ללוחם במילואים, אב שכול ואב ללוחם במילואים.
מובן שדעתו של לוחם במילואים אינה טובה או אינה רעה מדעתו של כל אזרח במדינה דמוקרטית, אפילו מדעתה של "משתמטת". אולם גם לסמנכ"ל "אם תרצו" וגם למעריב חשוב ביום העצמאות להדגיש את היות שלושת הכותבים לוחמים במילואים. כי גם תנועת אם תרצו וגם מעריב אוהבים את שיח הלוחמים הלוחמני הקיים בישראל.
אגב, לפני שתוקפים אותי, אסכים מראש שהתהדרות בתארים, לוחם במילואים או פרופסור לכימיה, אינה מעלה ואינה מורידה בפרסום דעה. העיתונות מעדיפה לפרסם תארים אלה כדי לחזק את יוקרת הדעות שהיא מפרסמת, ולמעט פרופסור לתקשורת שכותב על תחום התקשורת, לרוב אין קשר בין התואר שמודבק לבעל הדעה לבין חשיבות דעתו או איכותה (וגם אצל הפרופסור לתקשורת לא תמיד יש קשר).
2. התייחסות לדעתו של מי שאינו "אם תרצו" - הציטוט הבא מבהיר בדיוק את הערכים הדמוקרטיים עליהם מושתת תנועת "אם תרצו": "לאור הטירוף העובר על מיעוט אנטי ציוני הזוי המנסה לכפות את דעותיו על רוב העם". כך, דעה היא טירוף, מיעוט מנסה לכפות דעתו על רוב ואנחנו, אנשי אם תרצו, רק מנסים לגרום לרוב להישאר רוב ולהישאר שפוי. אתמהה כיצד מנסה אותו מיעוט מטורף לכפות את דעתו על הרוב, האם באמצעות פרסום דעות ב-NRG מעריב? אולי באמצעות גימיקים תקשורתיים? אבל תנועת "אם תרצו" היא הרוב השפוי ומנסה רק לנערו, וחלילה לא לכפות עליו דעה מטורפת. מובן שזהו אמצעי רטורי נוסף, הצגת העמדה שלך כדעת הרוב שצריך לנער על מנת שיביע אותה בעצמו.
3. אחת הדרכים הבדוקות במאבק רטורי היא השימוש בהכללות חסרות שחר וחסרות ביסוס. הכללה היא הסקה ממקרה בודד לכלל. בכתבה המוזכרת נכתב כך: "בשנים האחרונות השתלטו גורמים אנטי ציונים, שאיבדו את עצמם לדעת, על המגזר השלישי ורתמו לטובת מאבקם האנטי-ישראלי את שיח הזכויות והשוויון." בישראל ישנן כ-30000, ובמלים, שלושים אלף עמותות המוגדרות "מגזר שלישי". על כמה מתוכן הצליחו אותם גורמים אנטי ציוניים להשתלט? 30? 300? 3000? ומה עם שאר העמותות במגזר השלישי, כולל יד-שרה, עמותת אלעד, שורת הדין ועוד? האם גם עליהן השתלטו אותם גורמים שאיבדו עצמם לדעת (איבד עצמו לדעת הוא התאבד, כיצד יכול מי שמתאבד לעשות פעולה כלשהי)?
רטוריקת ההכללה מגיעה לשיאה במאמר של זאב קם, שאמנם אינו מזוהה כחבר באם תרצו, אולם מאמרו מופיע באתר התנועה. מכאן, אפשר להגיד שנמנה עם תומכיה, אם לא עם חבריה.
המאמר מתאר יום עיון באונ' תל-אביב ואירוע עצמאות של הקרן הישראלית החדשה, השטן החדש. משני אירועים אלה מסיק קם ש: "הרי מה בינו [הדגל - פ.] ובין יום העצמאות של מדינת תל אביב." הרטוריקה כאן נהדרת. מכנס אחד באוניברסיטה אחת בתוספת אירוע אחד בו לא ראה הכותב את דגל ישראל, מסיק הכותב שבמדינת תל אביב לא רואים ערך בהנפת דגל מדינת ישראל ביום עצמאותה.
עכשיו נניח שהכנס האוניברסיטאי היה מתקיים באוניברסיטת ביר זית, סליחה אוניברסיטת חיפה. הרי כל הטיעון של הכותב היה נופל, כי אוניברסיטת חיפה אינה במדינת תל אביב. נניח שהכנס היה נערך באוניברסיטת בן-גוריו שבנגב או באוניברסיטה העברית ירושלים. ואני משער שהכותב, שאינו מכיר בחופש אקדמי, אינו מבחים בין אוניברסיטה לאוניברסיטה, שכן, בעיניו, כל האוניברסטאות בישראל, למעט בר אילן כמובן, אנטי ציוניות באותה המידה.
אבל נניח אחרת. נניח שהייתה מסיבת עצמאות אחת בתל אביב שכן היה בה את דגל המדינה. האם מכאן לא ברור שכל מדינת תל אביב היא ציונית לפחות כמו זאב קם?
דמיינו תסריט בלהות בו על הטוסטוס של רועי ברק, בנו של עמית ברק, סמנכ"ל תנועת אם תרצו, ולוחם במילואים כבר הרבה שנים, אין את דגל ישראל. מכאן ברור שכל חברי תנועת אם תרצו הם אנטי-ציונים קיצוניים שאינם מאמינים במדינת ישראל!!! אם הטוסטוס אדום אפשר בכלל להאשים את חברי אם תרצו בקומוניזם, ירחם השם ויצילנו!
אולי אפשר להסיק שזאב קם ובהרחבה לוגית משפחת ברק לא גרים במדינת תל אביב, שכן אם הם גרים שם והם חוגגים את יום העצמאות כראוי, אזי מדינת תל אביב היא אולטרה ציונית!
ההסקה הנלעגת משני אירועים לפיקציה של "מדינת תל אביב" מסוכנת כמעט כמו שהיא נלעגת.
ראשית, אין מדינת תל אביב, ואי אפשר להסיק משני אירועים, או מעשרה אירועים, או אפילו ממאה אירועים על קיומה של מדינת תל אביב. בתל אביב, העיר, חיים כחצי מיליון אזרחים ישראלים בעלי מגוון דעות, שחלקם אפילו תומכים באם תרצו. באזור תל אביב חיים כמיליון וחצי ישראלים שבטוח שחלקם תומכים באם תרצו. חלק מהם אפילו עושה מילואים.
שנית, במדינת ישראל ישנן דעות רבות ומתקיימים אירועים רבים. חלקם מציינים את יום העצמאות כפי שרוצה זאב קם עטופים בדגל המדינה, בטלית, בעוזי או באולי בארבעתם יחדיו. אחרים מציינים את יום העצמאות במסיבות, אחרים בימי עיון הדנים במצב הנוכחי במזרח התיכון. כל אלה הן עמדות לגיטימיות ואירועים לגיטימיים של אזרחים במסגרת שיח דמוקרטי במדינה בה מתקיים חופש ביטוי לכל, לא רק לשלושה לוחמים משני דורות של לוחמים במילואים. אלו אינן עמדות מטורפות של מדינה כזאת או אחרות או של ארגונים שמאבדים עצמם לדעת תוך השתלטות על ארגונים אחרים ועל מגזרים שלמים.
אם תרצו אולי רוצים מדינה יהודית ומהפכה ציונית. רטורית, הם שוכחים את החלק הדמוקרטי בהגדרתה של המדינה בה הם חיים. מכאן ניתן לטעון כנגדם שהם נגד המדינה כפי שהיא מגדירה את עצמה בדיוק כפי שהם טוענים כלפי אחרים. לשתי הטענות אין מקום במדינה דמוקרטית שרואה בחופש ביטוי ערך.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
