חרונולוגיה חסרת חשיבות

ולדימיר פרופ הציע ניתוח מבני של סיפורי עמים. היו שם כמה גיבורים שתמיד חזרו על עצמם וכמה מבנים שתמיד חזרו על עצמם. הכל תמיד התחיל מאותה נקודה, יציאה אל מחוץ לזמן של הגיבורים. אני זוכר במעורפל עוד מספר פרטים כאלה. אפשר לחפש ולמצוא הכל.

זכרוני המעורפל נזכר בפרופ כל פעם שאני רואה שידור חוזר של תכנית טלוויזיה. הסדרות בארצות הברית מריצות שידורים חוזרים כל הזמן. אני אף פעם לא מצליח לזכור במדויק מי עשה את זה, מי רצח את מי ולמה. אבל המודל של פרופ יכול לעבוד גם כאן.

אין כאן יציאה אל מחוץ לזמן. אבל יש מקבילה. ערעור של הסדר החברתי בפעולה אחת. בסיום הפרק צריך להחזיר את הסדר החברתי על כנו. ישנם מספר מועמדים שהם נתפסים כאחראים לפעולה שהובילה לערעור הסדר החברתי. ישנם מספר גיבורים, חוזרים על עצמם, שמצליחים תמיד, שתפקידם למצוא את הסוכנים שעשו את הפעולה שהובילה לערעור הסדר החברתי.

ישנן סדרות שהקשרים בין המערערים על הסדר החברתי ברורים. למשל בסידרה cold case ישנם כחמישה חשודים בפרק. ישנם ביניהם קשרים. אחד מהם משקר, הוא יימצא אשם בסיומו של הפרק. בסדרות טובות פחות כמו CSI על סניפיה השונים ישנם מספר נמוך יותר של סוכנים שערערו על הסדר החברתי.

בנקודות מסוימות העלילה והגיבורים יכולים לנוע בכיוון כזה או בכיוון אחר. בגלל שהצמתים האלה חוזרים על עצמם, אני לא זוכר מה קרה אותו הפרק הספציפים שמשודר עכשיו בשידור חוזר.

עדיין, בעתיד וורוד, חסר דאגות ובעל ביטחון תעסוקתי, אבנה מודל שכזה לסדרות שכאלה.

עד אז, אתפלל שזכרוני המתערפל ימשיך לשכוח את הפרקים שאני רואה. כך, אני יכול לראות אותם שוב ושוב ושוב ושוב, בלי להשתעמם. כלומר, בלי להשתעמם יותר ממה שהשתעממתי בפעם הראשונה. ולסיכום, אני לא תמיד משתעמם בפעם הראשונה. אבל בטוח אתעניין יותר כשאבנה את המודל המבני של סדרות הטלוויזיה האמריקאיות.