לא מזמן שמעתי על מחקר שבדק אם ילדים מבינים פרסומות. הראו להם פרסומת למקדונלדס שפרסמה את הסרט שהיה הלהיט התקופתי שחילק מתנה בארוחת הילדים של מקדונלדס. שאלו את הילדים למה הפרסומת. אני מקווה שאתם הבנתם למה היא, אני התקשתי.
כיום קשה להבין מי מפרסם מה ולמה. למשל, המשפט הבא לקוח מפרסומת לטלפון סלולרי:
Which three g network would you trust to go to bing to look for a pirate?
החברה המפרסמת היא חברת ורייזון. וזה מוזר.
למה זה מוזר?
ובכן, ווריזון היא המתחרה הראשית של ATT. חברה זאת, ATT, היא המשווקת הבלעדית של האייפון בארצות הברית. אפל היא הייצרנית של אייפון. אפל היא המתחרה הראשית של מייקרוסופט על מערכות הפעלה של מחשבים.
ווריזון היא המשווקת המרכזית של הדרוייד. הדרוייד הוא הטלפון הסלולארי של גוגל. מכאן, לוורייזון יש אינטרס לקדם מוצרים של גוגל. וגוגל היא המתחרה המרכזית של אייפל בתחום הפלפונים החכמים.
בינג הוא מנוע החיפוש של מייקרוסופט. מנוע חיפוש זה מתחרה ישירות עם גוגל, שידועה בין היתר על שום מנוע החיפוש שלה.
אם כך, מדוע מופיע השם בינג עם תמונה של מנוע החיפוש של מייקרוסופט, בפרסומת של וורייזון, שמשווקת מוצרים של גוגל כמוצרי דגל?
לא ברור לי עד הסוף. כנראה שהתחרות משתנה, שהטלפונים, חברות התוכנה שמייצרות אותן, חברות הרשתות שנותנות שירות, חברות התוכן באינטרנט, מתערבבות במשחק שהאינטרסים שבסופו לא ברורים אפילו להם.
ואם המפרסמים כבר לא מבינים מי נגד מי, איך אנחנו, אנשים פשוטים שרואים פרסומות, נצליח להבין מה מוכרים לנו?
התשובה פשוטה.
לוקשים.
או בעברית עוד מוצרים שאנחנו לא צריכים.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
