RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
מאי 2010
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | | | 1 | | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | | 30 | 31 | | | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 5/2010
חשיפה שיקרית בבלוגוספירה
ביום בו מוכרז סופית על מותו של בלוגלי (כאילו, לייק, למי איכפת, דה?) הגיעו לידי כותב שורות אלה ידיעות מרתקות קצת יותר על התרחשויות אזוטריות בקנה מידה גלובאלי בבלוגספירה. מובן שידיעות אלה אינן מוסמכות, ואין הוא לוקח אחריות על הרשום בהן, אולם כיוון שיש בהן כדי להאיר על תופעות חמורות המתרחשות ברחבי הבלוגוספירה הגלובאלית, הוא מצא לנכון לפרסמן, לא כל שכן, באתרו הצנוע, בתקווה שיהוו נורות אזהרה לנוער ולדור החדש החונך את הבלוגוספירה.
בימים ראשונים, כשבגרוש היה חור, בטלפון היה אסימון ובבלוגופירה היה יריב חבוט, עוד היו קיימים מעט בלוגים. באותם ימים רחוקים בלוג עם חמש ספרות נחשב פושט, ורק בלוג עם ארבע ספרות, דוגמת זה, נחשב כאליטה בלוגספירית ראויה לשמה. באותם ימים רחוקים, הבלוגספירה הייתה כמרקחה, ביצה, חממה ליצירתיות מזוככת, מזוקקת, מזוהמת. אנו אזובי הקיר, שבלוגינו היו עם חמש ספרות, לא נותר לנו אז אלא לקנא באליטה, היצירתית, המבריקה, השונה, השנונה, הכנה, המובילה, החשודה, והחשוב מכל, האליטה שהייתה כאן לפנינו.
בתקופה המטרידה ההיא, שני בלוגים זהרו כאש התמיד בבית המקדש, גבוה מעל שאר הבלוגים. לכן הם, ודמויות מפתח נוספות בחיים הישראליים זכו לבלוגי הערצה רבים מספור. אכן, מוזטל, היה גבוה מעל כולם, משכמו ומעלה, מאריות גברו, מנשרים קלו. במלים אחרות, הוא היה נמוך מים המלח. בפרויקטים שמערבבים גרוטסקה ומציאות, הפעיל את כל פעילי הבלוגוספירה בפרויקט שהוביל לחיסולו, כמו גם לחיסולה של תחושת השיתוף באתר הקטן. מוזטל היה עסוק במתיחת הקוראים, מתיחת זכויות חופש הביטוי, המתחים הבלתי נסבלים של מיניות ושעמום, שעמום ומיניות, והפכם לתחליפים שרק הכישלון יכול לחלצם. לכן, פרויקט הסיום שלו - פרויקט התוגות זכה להצלחה כבירה. אגב, מוזטל נחשד כרוגל אלפר, יאיר לפיד, סבסטיאן ויש טענו שקלמן הוא הוא מוזטל.
אולם, לא בהיסטוריה עסקינן. לא אגדה רעיי, ולא התכנסנו כאן להעלות את הנוסלטגיה מן האון. בחודשים האחרונים, כך נודע לכותב שורות אלה, חזר מוזטל מגלותו. נכון, שחזר בדמות שאין בינה ובין מוזטל המקורי ולא כלום, אולם הסימנים אותם סימנים, הצלקות מתחת לשדיים, אותן צלקות, המצוקה הפיזית והנפשית ממעיכה רבת שנים ניכרת בכל אות, בכל פוסט, בכל לגימה. המתיחה של הגבולות, החשד בקריאה בו, החשד שמא הכתוב אמיתי, שמא הכותב הוזה, שמא הכותב עושה, כל אלה ניכרים במוזטל ובמוזטל הנוכחי. כאז כן עתה, מתרכז מוזטל בבלוגו, כשמדי פעם הוא מגיב בבלוגים אחרים, כדי לזכות בפופולאריות בלי לחשוף את עצמו. כאז כן עתה הוא משחק משחקי זהות, משחקי גבולות, משחקי ביטוי. פגוע בבטן הרכה, ומכניס את הבטן הקשה פנימה. זוקף צואר וחורץ לשון, מצביע על צביעות וצובע בצבעוניות.
כותב שורות אלה לא היה חושף את חזרתו של מוזטל לולא חשש לנפשו של הנוער. חשיפה של הנוער לכתבים הקשים של מוזטל, הן כתביו הישנים, וביתר שאת כתביו החדשים, עלולה להזיק לנוער. בכלל, ראוי שחופש הביטוי, כמו שאר החופשים והחופשות, קצת יוגבל כשמוזטל מתעלל בקוראיו. רצוי להוסיף גם לישרא-בלוג, כמו שעושים לטלוויזיה, הגבלת גיל. בלוגים מסוימים צריכים להיות סגורים לגילאים מתחת לחמש, שבע, שתיים עשרה, שבע עשרה, ואסור שילדים או נערים יעסקו במין באופן חופשי, בטח אם הם מתחת לגיל 16. רצוי שבלוגים יעידו על עצמם, לפני שיעידו עליהם שוטרים, שהם מסוכנים לציבור, מהווים סכנה לנפשו של הנער הרך בשנים, כנאמר במקורותינו, קשוט לנער על פי דרכו. ולעלמה? על פי דרכי הוריה. מישהו חייב, אבל חייב לשמור על הנוער מפני מזיקין ומרעי בישין שכאלה. הרי כיצד נחשה ואדמתנו בוערת, הו ארצי מולדתי את הולכת פייפן, כפי שאמר עיתונאי קטן שלי, ולכן לא אשתוק כי ארצי שינתה את פניה, ואזהיר מפני ליצים שבקירבם לא אשב, המסכנים את הנוער, המולדת, והאומה כולה בכתבי שיטנה אותם הם מפרסמים באין רואה ולעיני כל בשיקוץ הקרוי אינטרנט ובלוגוספירה. ואידך זיל גמור.
| |
| |
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
