חרונולוגיה חסרת חשיבות

האמת אני לא יודע למה זה עלה לי עכשיו לראש. (אין כמו להתחיל בשקר, בייחוד אחרי שאומרים האמת. כי אני יודע בדיוק. בדיוק כרגע חשבתי על מצוקת החומר, חשבתי אפילו לכתוב על זה אבל אז זה עלה לי.) חשבתי לעצמי ללכת להתקלח עכשיו או לחכות לבוקר.

ואז נזכרתי באחד מאותם התקפי שטות רבים שהיו עוברים עליי בימי התיכון העליזים. זה עוד היה כשהמילה עליזים היתה מילה יפה.

למדנו שיר בכיתה ו':

Work while you work,

And play while you play,

Cause this is the way,

To be cheerful and gay.

היה גם בית שני לשיר, אבל אני לא זוכר אותו במדויק. האמת, זה כבר היה בימי התיכון המאוד מאוחרים. אחרי שכבר שיחקתי בממלכות ובאגודות סתרים למינהן. למרות שאני לא זוכר האם זה היה לאחר כתיבת המחזה או הוצאת עיתון הקיר.

הנהגתי מאבק. מלחמת חורמה. מלווה בהכפשות אישיות, משאלים, סקרים, שלטי חוצות וקיר, גרפיטי, חולצות מצדדים ותומכים. השאלה היתה שאלה הרת גורל, וכל מי שלא היה איתי היה טיפש וטעה.

והם הלכו עם ארנק בכיס האחורי של המכנסיים!!!

איך אפשר לשבת על הארנק, אני תהיתי וצעקתי על כל אותם אידיוטים וטיפשים. השרלטנים ענו את מה שענו. ואני המשכתי. אתם אדיוטים. כולם יודעים שהארנק צריך להיות בכיס הקידמי. (אני מתנצל בפני העלמות שבקוראות שהולכות, כמו רוב היצורים האינטילגנטיים עם הארנק בתיק. אנו הגברים הדבילים משום מה מתעקשים לסחוב את הארנק עלינו. לא רק שזה כבד, גם גם הורס את צורת הבגד, שלא נדבר על צורת הגוף. וכולכן יודעים שלגביי יש הרבה מה להרוס בגופי המאאאממממ!!!111) וזאת בדיוק היתה הטענה של אותם שרלטנים. שהארנק  בכיס הקידמי הורס את תצורת הגוף שלהם, ושגם להם יש גוף מאמםםממ111 ולכן הם הולכים עם הארנק בכיס האחורי. מובן שניסיתי להסביר להם שעם מוח הציפור שיש להם, שעדות ניצחת לקוטנו היא העובדה שהם סוחבים ארנק בכיס האחורי של המכנסיים, שום ציפור לא תרצה בהם. (זה היה עוד בימים שדימינו נשים לציפורים, אולי זה היה בגלל כל הסיפורים שההורים שלנו סיפרו לנו על כך שהילדים באים מהחסידים או החסידות או הדבורים. אולי לכן אני לא רוצה לעשות ילדים, רדפו אחרי דבורים פעם. שתי דבורים. אחת מהן אפילו עקצה אותי. זו היתה פינת הוידוי קורע הלב. או, החופש, החירות לשבת ולתקתק שטויות. איפה הדואגת, איפה! תוחזר הדואגת!)

היינו במאבק החריף והאלים שניהלתי. המשכתי לחרף את נפשי. יצאתי אפילו נגד מלך הכיתה שנהג ללכת עם הארנק בכיסו האחורי. (מאז יש לי נטייה התאבדותית ללכת נגד האנשים הכי פופולריים בכיתה, כמו סבסטיאן, או קלמן, או זו ש...

אבל היא בכלל מלכת הכיתה, ולא מלך. היה לנו מלך, אנחנו כאלה מן אנשים קטנים קטנים. מלך הם צריכים. שתי נקודות למי שתזכיר לי מי שר את זה. יושי שדה או השני?) ויי, אז המאבק הזה היה חריף ואלים והבהיר לי שיש אנשים שונים והפוכים בעולם.

ובכל זה נזכרתי כשחשבתי האם להתקלח עכשיו לפני השינה או מחר בבוקר עם תחילת היום. עוד מאבק מהסוג הזה. אבי נוהג להתלונן על כך. אימי (יימח שמו של ביאליק שמחייב אותנו תמיד לחשוב שהיא זכרונה לברכה והיא היתה צדקת גמורה, והרי היא בחיים, ואנו מקווים שתעריך ימים עוד הרבה זמן (אולי לשים כאן קישור למשהו מאוד יפה שגלוריה כתבה לאחרונה, אולי לא, זה ישבור את הרצף. אידיוט, כאילו שיש כאן רצף. אבל זה הרבה עבודה. עבודה, הא? שאני אעבוד? שיעבוד הקורא. פראפרזה נפלאה על הכותרת. יפה, יפה. הייתי צריך להחזיר הספר. מישהו הזמין אותו. כולירה. מישהי אמרה לי שהיא חשבה שחולירה כותבים בח'. מוזר. מעניין מי זו היתה. זה היה פה? הנושאים מתערבבים לי לאחרונה. היום דיברתי עם מישהי וחשבתי שאמרתי משהו למישהי פה, ומסתבר שאמרתי את זה לה. כתבתי. טוב, נו. אותו דבר. יום קשה. עבדתי הרבה. על מי אני עובד? יפה, זה היה ביתי. שיר נורא. נו, אני עדיין חושב שאני יכול להתחרות עם כל אחד בתחרות כתיבה חופשית. כל הזמן להתחרות. הגבריות הבלתי נסבלת שלך. אולי תפסיק עם זה. אולי תלך להתקלח? אבל היתה נקודה לפוסט הזה. היו הרבה נקודות. בעיקר היה זה עלבון על אובדן האנרגיה. שוב? לא כתבת על זה כבר?) הפכים! ביאליק. כולירה. משורר הדלות. לא דלות ולא נעליים. נעליים דווקא היו לו.

בקיצור, (אויש, זה יפה!) אימי נוהגת להתקלח בבוקר. לאחר שהיא מסיימת את מטלות הבוקר שלה היא מתקלחת. אבי תמיד מתלונן על כך. והרי בשאר היום היא תתלכלך. אבי, שאחריו איני נוטה, איני דומה לו יותר מדי. למעט כמובן הפיוז הקצר שיש לי (שקרן. טוב בסדר. צריך קצת לבלבל בין דמיון למציאות, בין אמת לבדיה, אחרת תחשבו שמדובר בעוד פוסט אישי נוגע ללב. ושיקרי) אבי כאמור שאיני נוטה אחריו, למעט בצורה ובטיב המראה. סיפרו עליו שבגיל 29 בעודו רווק חצי עיר העמידה את בנותיהם לרשותו וקיוו שהוא יישא את בנותיהם לאישה. זה היה בתקופה שהורים ניסו לדאוג לילדותיהן לבעל ראוי. הוא ראוי, בייחוד בגלל המראה, והמבנה הפיזי המשובח והבריא. מישהי אמרה לי להוסיף לכרטיס שלי באתר השידוכין שיש לי גנים מצויינים, ושאני מאוד בריא. פעם אחרונה עם שפעת בכיתה י'. בערך בזמן הסיפור על מלחמת הארנקים. גם אמרו עליי פעם שאני מאוד מעגלי בטיעונים שלי. נפלא. נוהג להתקלח בערב. להיות נקי לפני השינה. גם בזה הם הפכים זה לזה. הוריי. אולי ארשום: מחפש מישהי שמעדיפה להתקלח בבוקר. ואוסיף, בזוג, כמובן. אני אלך להתקלח.